עכשיו אני מתחילה להתעורר

מאת : avital Shenhar Chaimy

7 בספטמבר 2014 | תגובה אחת

מתוך לכל אמא, עמוד הבית, קושי באמהות

 

עכשיו אני מתחילה להתעורר. במשך בזמן רב הייתי בחושך. חושך זו מילה קצת מעורפלת למה שמרגישים באמת.. היה ביני לבין העולם מעין מסך, חוצץ, חומה. ולא ראיתי את הסובב אותי מבעד למסך. הוא הפריע ושינה הכל. הוסיף פחדים, רגשות, סערות, עוד פחד וחרדה, ועוד מחשבות איומות ולא מציאותיות. פחד מבכיים של ילדיי, שמא לא אדע להתמודד עימו, פחד וחרדה מכך שיהיו רעבים, עייפים, ללא כל בטחון באמהות שלי. פחד מחוסר שיגרה ומשינויים, שהפך אותי לעיתים למשותקת וחסרת ביטחון עד כדי איבוד עצמי.

אפשר לומר שהפחד ניהל את חיי באופן יומיומי 24 שעות ביממה.

הייתי מוצאת עצמי ערה בלילה ומפחדת מהרגע שהילדים יתעוררו ואיך יחל היום. בכל יום עלתה אותה שאלה שליוותה אותי, איך אצליח לעבור את היום הזה בלי לאבד את עצמי?..

פשוט מחכה לאותו הרגע שכולם יקומו ונתקפת בדפיקות לב חזקות עם יקיצתם. ״הנה זה מתחיל״. ללא התרגשות טובה ושמחה. כמה קשה המחשבה לקום בבוקר לילדייך ולא להתרגש ולשמוח לראותם. לא להתרגש מלהיות לידם, למצוא את ההנאה בבילויים משפחתיים. וזה משאיר חור ענק בלב שאין לו מילוי. פרט לפחד….

לאנשים ״רגילים״ קשה להבין את כל זה ולעיתים נתקלתי בביטול אותם פחדים בשל היותם מיותרים לאחרים- ״זה קטן עליך!!״ ,״אז מה אם הם יבכו קצת?!״, ״אז הם עליכן לישון מאוחר, מה יקרה?!״

 

ברור שלא באמת יקרה דבר… אבל בתוכי קרה ועדיין קורה כל יום מחדש. רק המינון נמוך יותר…

 

בכל יום אני מתעוררת יותר, נכנס עוד ניצוץ של שמש אל ליבי ואני זוכה לראות את ילדיי, בן זוגי, ביתי, חיי מבעד למסך.

 

וזה ייקח עוד זמן. ויהיו עוד משברים. ובינתיים אני נוצרת כל רגע של אור ושמחה ורואה בו ניצחון. אוגרת בתוכי שמחה, אהבה , שיר בלב.

 

מיועד לכל מי שמתמודדת בכל יום מחדש, ולכל מי שזה מוכר לו.

 

 

עוד אימהות שיתפו:

רע לי, פשוט רע לי/ אמא

לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

נקודת הזינוק- לטפס מתחתית הבור של הדיכאון אחרי לידה/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

בחיים תמיד הדברים מתפרקרים ורק אחר כך מתאחים/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

 

צילום: Elaine Li

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

תגובה אחת ל- “עכשיו אני מתחילה להתעורר”

  1. Justin הגיב:

    That's an intgllieent answer to a difficult question xxx

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת : נורית טל טנא

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

הכנה ללידה: על לידת חלומות, השופט הפנימי, תסכולים ואופציה אחרת

מאת : דנית צור אלמוג

5 באפריל 201157 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אמא מגיעה לפגישת הכנה ללידה. הלידה הראשונה שלה הסתיימה בניתוח קיסרי, שהיה טראומטי מאוד עבורה. היא הלכה אז באמונה מלאה שהגוף שלה יודע ללדת, שכולן יולדות ולא צריך לעשות כל כך הרבה הכנות. היא מתרגלת יוגה הפעם, קוראת, היא יודעת מה שלא ידעה אז. והפעם זה לא יהיה קיסרי.

זה מה שחשוב לה. בשביל זה היא באה אליי.

שמונה ימים אחרי לידה

מאת : ענת

25 במרץ 2014תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

שמונה ימים אחרי לידה.

עם עייפות מטשטשת חושים,

היא מקהה את מוחי והכל נהפך לכתמים.

על הרצפה כתמי לכלוך מטרידים

בסדין כתמי פיפי של תינוקת זעירה