מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת :

14 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?
בשלב מסוים את כבר מאמינה שכן. את כל הזמן מנסה להחזיר שליטה ולשמוע אחרים. לשמוע כמה זה 'נורמלי'. שכיח. לכולן זה קורה, אבל את בטוחה שאצלך זה אחרת. עוצמתי. הכי גרוע שיש. יישאר לעד. השתנית. את נעה ונדה בין תקווה לייאוש. בין שיטה לשיטה. הרבה מילים. מילים ועוד מילים, אבל הפעם המילים לא חודרות, הן רק מייאשות. מתפרקות להברות, לאותיות, הכול מתערבב בראש והראש כבר לא בשליטה. מי בעל הבית?

ארגז הכלים שלך סגור. נעול. 'משהו' השתלט עליו. את מנסה לנפץ אותו וכל הכלים מתרסקים לחלקיקים קטנים ואת מרגישה עוד יותר אבודה. יותר רחוקה מעצמך. דד- אנד. ואז לאחר ימים או שעות כי הזמן כבר מאבד ממשמעותו, את מבינה שאת חייבת להרפות. לשחרר אחיזה. לשחרר את הרצון לשלוט. לשנות. לטפל. לשפר. את חייבת פשוט להיות. להסתכל לפחד באדום של העיניים (אין כבר לבן בשלב זה …העייפות מכריעה). להסתכל על זה וממש ל'מדוט'. ל'מדוט' לתוך התחושה. לתוך הפחד. לתוך החרדה. לתוך החוסר שליטה ולהבין שזה לא אמיתי. זה רק בראש. המחשבות האלו שאת כבר שנים מנסה לדמיין אותן כבלונים, רכבות, עפיפונים או 'וואט אבר' הן מחייכות אלייך עכשיו. הן קלטו שקלטת – זה לא אומר שהן תעלמנה, אבל יש איזו הסכמה שקטה בין שני הצדדים. הן קצת ירפו, את קצת תשחררי ולאט לאט נוכל לחזור לנשום. לצוף. לחוש מעין 'קתרזיס' רגעי. טהור. נשימות סדירות. הגוף כבר לא כואב. המחשבות מנקרות בקצב שפוי. זה לא הסתיים עדיין, אבל את מבינה קצת יותר. מבינה שלא מבינה. מבינה שאין וודאות. למציאות חוקים משלה ואת לא תנהלי אותה. את מסתכלת על הילדים ואת מחייכת. חיוך שמתפשט בגוף. חיוך של אהבה. חיוך של אושר שמעתה והלאה מקבל כבר משמעות אחרת.

 

 

עוד אמהות משתפות:

אני אמורה/ לימור לוי אוסמי

לכל השדים והשינויים/ לי-את דנקר, מאמנת

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

ועוד שיתופים נוספים במדור התבוננות, למידה, התפתחות

 

צילום: Jacob Walti

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מערכת החינוך – מערכת הדכדוך

מאת : ליטל אוהב ציון

26 בדצמבר 20104 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

כל כך הרבה מילים כבר נכתבו על מערכת החינוך שלנו, כל כך הרבה אותיות, שורות ומשפטים שכולם נכתבו כדי לתאר תופעה אחת מדאיגה, שמערכת החינוך קורסת, או למעשה מערכת החינוך כבר קרסה.

עד לא מזמן הכתבות האלו היו בעיני בגדר "עוד כתבה מדאיגה בעיתון הבוקר ברכבת", שלרוב בחרתי שלא לקרוא ועברתי לעמוד שלפני האחרון, עמוד התשבצים, וניסיתי לפתור את תשבץ ההיגיון הקשה, כדי להוכיח לעצמי שמערכת החינוך כן עבדה פה פעם.

ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו

מאת : מיכל איתם

4 באוגוסט 20116 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

כי מה שמיוחד בהורות הזו שהיא מיד מגדירה אותך. מעולם לא נולד לי ילד בכור יחיד, ולכן אני לא יכולה להשוות, אבל התאומות היתה הדבר שהגדיר אותנו בתחילת דרכינו ההורית. אני זוכרת שכל ססמא שהתבקשנו לתת (בנק, אינטרנט וכדו') היו מורכבות איכשהו מהמילה תאומים. לא דיברנו או נשמנו שום דבר אחר חוץ מהתאומים והתאומות.

אני אמא אך ורק בתנאים שלי ולא בתנאים שהחברה מכתיבה לי

מאת : הילה שרעף גלסר

28 בנובמבר 201011 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, רגשות אשם

לפעמים אני פוגשת אמהות נחרצות שיודעות טוב מאוד איך אמא צריכה להתנהג ולידם אני הכי מורדת ולפעמים מרגישה שהן גורמות לי להתערער.
כשהן נוזפות בי "למה הוא עם חולצה קצרה ? לא קר לו ?"…"למה היא בוכה ? היא רעבה ?" כאילו הן אינן סומכות עליי.