מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת :

14 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?
בשלב מסוים את כבר מאמינה שכן. את כל הזמן מנסה להחזיר שליטה ולשמוע אחרים. לשמוע כמה זה 'נורמלי'. שכיח. לכולן זה קורה, אבל את בטוחה שאצלך זה אחרת. עוצמתי. הכי גרוע שיש. יישאר לעד. השתנית. את נעה ונדה בין תקווה לייאוש. בין שיטה לשיטה. הרבה מילים. מילים ועוד מילים, אבל הפעם המילים לא חודרות, הן רק מייאשות. מתפרקות להברות, לאותיות, הכול מתערבב בראש והראש כבר לא בשליטה. מי בעל הבית?

ארגז הכלים שלך סגור. נעול. 'משהו' השתלט עליו. את מנסה לנפץ אותו וכל הכלים מתרסקים לחלקיקים קטנים ואת מרגישה עוד יותר אבודה. יותר רחוקה מעצמך. דד- אנד. ואז לאחר ימים או שעות כי הזמן כבר מאבד ממשמעותו, את מבינה שאת חייבת להרפות. לשחרר אחיזה. לשחרר את הרצון לשלוט. לשנות. לטפל. לשפר. את חייבת פשוט להיות. להסתכל לפחד באדום של העיניים (אין כבר לבן בשלב זה …העייפות מכריעה). להסתכל על זה וממש ל'מדוט'. ל'מדוט' לתוך התחושה. לתוך הפחד. לתוך החרדה. לתוך החוסר שליטה ולהבין שזה לא אמיתי. זה רק בראש. המחשבות האלו שאת כבר שנים מנסה לדמיין אותן כבלונים, רכבות, עפיפונים או 'וואט אבר' הן מחייכות אלייך עכשיו. הן קלטו שקלטת – זה לא אומר שהן תעלמנה, אבל יש איזו הסכמה שקטה בין שני הצדדים. הן קצת ירפו, את קצת תשחררי ולאט לאט נוכל לחזור לנשום. לצוף. לחוש מעין 'קתרזיס' רגעי. טהור. נשימות סדירות. הגוף כבר לא כואב. המחשבות מנקרות בקצב שפוי. זה לא הסתיים עדיין, אבל את מבינה קצת יותר. מבינה שלא מבינה. מבינה שאין וודאות. למציאות חוקים משלה ואת לא תנהלי אותה. את מסתכלת על הילדים ואת מחייכת. חיוך שמתפשט בגוף. חיוך של אהבה. חיוך של אושר שמעתה והלאה מקבל כבר משמעות אחרת.

 

 

עוד אמהות משתפות:

אני אמורה/ לימור לוי אוסמי

לכל השדים והשינויים/ לי-את דנקר, מאמנת

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

ועוד שיתופים נוספים במדור התבוננות, למידה, התפתחות

 

צילום: Jacob Walti

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תגמרי עם זה וזהו | אובדן הריון

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20149 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

ביום שני, שבוע 9 בערך, אני מתייצבת נרגשת לבדיקה ראשונה אצל הגניקולוגית. די מהר היא מודיעה לי בלקוניות שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח לפני שבוע וחצי. פתאום יש ואקום נוראי עד כאב בדיוק במקום ההוא בגוף שבו נשאבו אליו חיי כשנודע לי על הסרטן של אמא. היא שואלת אותי אם הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, "כי אני מגיבה מוזר",

כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על סדק..

מאת : לי-את דנקר

13 בינואר 20153 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

זה לא ההיריון הראשון שלי, זה ה-7.. באמתחתי 3 לידות ורביעית בדרך טפו טפו טפו, מלח שום שמיר.

אני גם לא בת 16 אבל מאוד יפה!

אני אישה!

המון זמן חלמתי את הרגע הזה, בית ספר שלם העביר אותי היקום עד שהיהירות הנשית שלי, זו שהרתה מבלי לעפעף עד גיל 33 התחלפה בחסד של גיל 41. מילה רעה לא תשמעי אותי אומרת על אלוהימה. כולי בהכנעה אל מול גודל המעמד.

זוכרת שבאתי בכל הכוח, נחושה לא לעצור בסיבובים, להמשיך בשגרת החיים והמקצוע תוך כדי שאני מאפשרת להיריון להתרגל לקצב שלי ולא להיפך.

אמא מיוחדת

מאת : אביטלי רונן

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

לגדל ילדה יחודית ומיוחדת כזו זה בכלל לא ברור מאליו…
אני לומדת ממנה ואיתה כל יום מחדש.
אני גאה בה כל כך.
למדתי בזכותה להוקיר ולהעריך כל התקדמות גם אם היא נראית קטנה וחסרת למדתי שלכל הישג יש ערך ומשמעות.