אהבה אמיתית

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 2014 | 0 תגובות

מתוך הריון, התבוננות, למידה, התפתחות, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

 

אתמול ביקרתי חברה טובה שממש לקראת לידה ויצאתי עם חיוך גדול ומחשבה של 'איך לא עשיתי את זה קודם?'

היא, חודש תשיעי, עייפה, מותשת ומתה ללדת כבר.

אני, אוהבת אותה, רואה את סבלה ולא בטוחה אם אני ממש יכולה לעזור, כי הדבר המרכזי שהיא רוצה זה… ללדת.

אני בכרכור, היא מחיפה. כרגע בקושי נפגשות, בעיקר בטלפון. לא שלא היו ניסיונות מפגש לאחרונה, אבל הן לא צלחו.

 

נפגשנו. חיוך גדול. חיבוק גדול.

מיד הרגשתי שהדבר שהכי בא לי לעשות זה לפנק אותה.

'יש לך קרם גוף?' שאלתי.

'ברור', היא אמרה, וקיפצצה בחודש תשיעי אל הקומה העליונה כדי להביאו.

 

היא מחליפה לשמלה מאווררת יותר, פותחת מזגן (חם!!), נשכבת בנוחות על הספה ומתמסרת.

אני מורחת, מעסה, מקשיבה.

אנחנו מקשקשות, מדברות, צוחקות.

אני יודעת שאני פה בשבילה וכיף לי.

היא מתפשטת, רוצה שאעסה אותה בגב, מחפשת את התנוחה שנוחה לה ואני איתה, מסתדרת בכל תנוחה שתבחר.

'שתדעי לך, לא נתתי לאף אחד לגעת בי בזמן הההריון חוץ מל X  (בעלה)'. אני מאמינה לה. גם אני הייתי ככה בהריון, מפנטזת על עיסוי, אבל נהנית כשרק רועי מעסה אותי, והוא הפתיע בגדול ביכולות העיסוי שלו (איפה הן ביומיום? 🙂 ).

אני נהנית מזה שהיא מאפשרת לי לגעת בה בשלב כל כך רגיש בחיים.

יש לי הכשרה בעיסוי, אבל אני בעיקר נוגעת בה, לא מעסה.

היא מתמסרת למגע ונהנית.

גם אני. מאוד.

מרגיש כל כך הכרחי, נכון ומדויק.

מפגש בין נשים לפני לידה.

אהבה אמיתית.

 

לימור לוי אוסמי

 

אם גם אתן הרגשתן משהו כזה עם חברה לפני לידה, ממש אשמח לשמוע,

לימור

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפחד הגיע והתחיל לחלחל כבר בבוקר שאחרי הלידה – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

19 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אחרי הלידה, ההתאוששות והפרידה מהמשפחה, הגעתי למחלקת היולדות בשעה 21:00. בבוקר הציף אותי פחד, פחד גדול עמוק וסודי – האם אצליח לזהות את הבת שלי ? צעדתי לכיוון חדר הילודים, הגוף כבד וכואב מהטראומה של אמש (הלידה) והראש עובד שעות נוספות. בחשש נכנסתי לחדר ולהפתעתי, ברגע ראשון קלטתי אותה, ילדתי היקרה, "הנה אמא שלך זיהתה אותך, […]

טיפת חלב – הטיפה שהלכה לאיבוד

מאת : ליאור בר

22 במרץ 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

"היא ארוכה מדי לשולחן הזה" אמרה.

לא התאפקתי ותיקנתי אותה שהשולחן קצר מדי עבורה, הכל עניין של השקפה. הצעתי שתשכיב אותה באלכסון וזה פתר את הבעיה – בביקור הבא גם האלכסון יהיה אסון..

החזקתי את ביתי וחיכיתי בחוסר סבלנות לגזר הדין שלא אחר לבוא.

"היא שמנה" אמרה האחות.

מעליבה שכזאת, חשבתי לעצמי. רציתי לומר לה שכל מי שנוכח בחדר הזה לא רזה במיוחד, אבל פחדתי שהיא תתנקם בי דרך מחט החיסון, אז ויתרתי.

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בדצמבר 201018 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.