אשמה גנטית: אמא שלי, האם אשמה היא חלק מהאמהות שלך?
אחרי לידה,  איפה אני בתוך האמהוּת?,  אמהוּת,  אמהות ובנות,  דיכאון אחרי לידה,  התבוננות עצמית בהורות,  עמוד הבית,  תחושות מגוונות אחרי לידה

אשמה גנטית: אמא שלי, האם אשמה היא חלק מהאמהות שלך?

אני ואמא שלי. אני ואמא שלי יושבות בתור למוניטור. עוד שבוע ומשהו אני אמורה ללדת את ילדתי, בתי, הראשונה. זמן מרגש. אמא ובת. סבתא ונכדה.

״את יודעת״, היא אומרת, ״ברגע שאת הופכת לאמא החיים שלך משתנים לגמרי, את כבר לא בראש הרשימה״. ״אני״, היא אומרת בגאווה, ״אני תמיד ידעתי לשים את עצמי בסוף הרשימה, את כבר לא הכי חשובה יותר״.

אמא שלי, אם רק היית יודעת כמה היה לי קשה ששמת את עצמך במקום האחרון

ואני מתבוננת בה, עצובה כל כך, כבויה כל כך, כפופה כל כך, עייפה כל כך, כמעט ולא נותר סימן לאישה היפה שהיא הייתה. "אכלת היום?" היא שואלת. אני עונה שכן, אכלתי ארוחת בוקר בבית, אבל בעצם רוצה לומר לה שאני כל כך פוחדת, שאני לא רוצה לסיים את חיי. שאני רוצה לחיות ולתת לעצמי גם כשיהיו לי ילדות, שאני רוצה להיות אמא וגם ילדה וגם יוצרת וגם. וגם. וגם.

אני מתבוננת בה ובליבי אומרת- אמא, אמא שלי, אם רק היית יודעת כמה היה לי קשה ששמת את עצמך במקום האחרון. בכלל אין לך מושג, אה?! כמה לילות שבהם רציתי לישון אצל חברה אבל באמצע הלילה בכיתי שאני רוצה לחזור הביתה כי דאגתי לך. הרגשתי את העצב שלך, את האובדן שלך. האובדן של הילדה שבך, של האישה שבך, של השמחה שבך.

מה רצית ללמד אותי, אמא? שאישה אמורה לוותר על השמחה, על היצירה, על כל רצון וכל תשוקה? מה רצית ללמד אותי, אמא? להיות אישה כנועה? כזאת שנטל החיים והחובות הם כל מה שנשאר?

מה רצית ללמד אותי? שאשתכנע שהעולם מחורבן?

זוכרת את הבקרים שבהם קמת בבוקר אמא, אפורה ומדוכדכת. יודעת שיש עוד יום לשרוד בתוכו, מעירה אותנו עם סיגריה, בטון חסר סבלנות, שרק נקום כבר ונלך כבר. ואת, אישה כל כך חזקה ויצירתית, תלכי לעבודה במשרד האפרורי שבו שלמו לך גרוש וחצי ואת תגידי שככה זה, צריך כסף בחיים ואין ברירה.

מה רצית ללמד אותי, אמא? שכשהבנות שלי יתקשרו אליי וישאלו אותי ״אמא מה שלומך?״ אענה להם כמוך, חרא-גיל (מלשון כרגיל) ועם הזמן הן ישתכנעו שהבאתי אותן לעולם מחורבן ושיש אנשים שיש להם ״מזל״ ושאהבת החיים היא מתנה מיוחדת שלא ניתנת לכל אחד? או שאולי אלמד אותן שהכוח תמיד נמצא אצל מישהו אחר ושהן אין שום יכולת להשפיע או לשנות את המצב?

מעולם לא בכית לידינו, אמא. החזקת את עצמך ובלעת את הכאב בחזרה

מעולם לא בכית לידינו, אמא. שלא נדאג, החזקת את עצמך קצר ובלעת את כל הכאב בחזרה. גם היום כשאני בוכה מול בנותיי את מבקשת ממני להפסיק. מה את רוצה שהן ילמדו, אמא, שלבכות זה לא טוב? שהדמעות יקפאו על ליבן כמו שקפאו על ליבי עד שהפכו לקרחון שנשבר? או שאולי הדמעות האלו שלך/שלי כל כך איימו עלייך, חשבת שהן לא יפסיקו לעולם? אני כותבת עכשיו ובוכה אמא, וכן, כואב לי, כואב לי עלייך, שלא האמנת שיש שם מישהו שבאמת יכול להכיל אותך, שלא נפרדת מהילדות הקשה שהייתה לך ונתת סיכוי למשהו חדש.

נכון אמא, היו רגעים טובים ובטוחים איתך. אף פעם לא נאלצתי להתמודד עם זה שיש לך רצון משלך , שאולי את רוצה לנסוע. או אולי את בעבודה שאת מאוד אוהבת ותגיעי הביתה מאוחר כי יש פרויקט שנורא מעניין אותך. או אולי את תרצי להשקיע בחיי האהבה שלך. או אולי פשוט תרצי לשבת לאכול בשקט בלי שנפריע לך בלי לאכול בעמידה על השיש, כדרך אגב, ולשרת אותנו ללא הפסקה כי ככה אמא צריכה.

אמא שלי, אחרי לידה אמרתי לך שקשה. אמרתי לי שלכולן קשה. נפלתי לדיכאון

אבל האמת היא אמא, המקום האחרון שבו שמת את עצמך, זה שאת כל כך גאה בעקבותיו, היה ועדיין, העונש, האתגר, הקושי, הקונפליקט הכי גדול בחיי.

לשכוח מעצמי או להיות אגואיסטית חזירה? זה מה שנותר.

ואז הגעתי הביתה, עם הקטנה שלי, אחרי לידה קשה, ואמרתי לך ״אמא, קשה לי, אני לא יכולה״ ואמרת לי: ״גם לי היה קשה, לכולן קשה. עוד אני הייתי לבד, בלי שום עזרה״.

אחרי שבועיים נפלתי לבור, בור של דיכאון אחרי לידה. לא רציתי להיות אמא. לא רציתי למות בעודי בחיים אבל האימהות שאני הפנמתי לא השאירה לי ברירה. עכשיו אני אמא. ועכשיו האושר נגמר. אני, שחשבתי שכבר למדתי לוותר עליי, לא החזקתי מעמד. חודשיים של גיהינום עברו עליי, של סבל בלתי יתואר. באמת חשבתי שזהו, שאני נפרדת מהכול ומכולם.

נלחמתי כדי לצאת מהדיכאון בזכות הכוחות שקיבלתי ממך, אמא

אבל. האהבה הזאת (שאת קוראת לה מזל) שרק מעטים זוכים בה (לדעתך) לא ויתרה עליי. הילדה שבי לא ויתרה עליי, האיש שלי שאוהב אותי נלחם עליי. הבת שלי עם עיניה הכחולות, שחייכה אליי גם כשבכיתי, נלחמה עליי. ואני נלחמתי בחזרה.

על הבת המדהימה שלי נלחמתי, ועל הילדה שבי נלחמתי, ועל האיש שלי, ועל החיים שכמעט לא נשאר מהם דבר. נלחמתי  על יופי, ועל המוסיקה, ועל הכתיבה ועל האומץ להיות מה שבא לי, איך שבא לי, כמה שבא לי. ועל המטופלים והתלמידים שחיכו לי נלחמתי, אלו שעכשיו אני יכולה ללמד אותם על החיים ועל זכותם וחובתם להיות בן אנוש מוגשם ומאושר.

מלחמה עצומה נלחמתי, עם הכוחות שקיבלתי ממך, אמא.  אישה שלי אהובה, חזקה ולא מוותרת. עם הכוחות שראיתי בך, שנטעת בתוכי, קמתי כל בוקר ויצאתי מהמיטה ועשיתי כל מה שיכולתי כדי להחזיק מעמד.

כמו שאת עשית, אמא. נלחמתי לשרוד כי כבר לא הייתה לי ברירה, כי התפרקתי לאלפי רסיסים. את אולי תגידי שאת יותר חזקה ממני ואני חלשה ובגלל זה התפרקתי איפה שאת החזקת מעמד, אבל אני הבנתי אמא, שאני פשוט לא רוצה להחזיק מעמד.

הגיע הזמן לשנות את האשמה והקורבנות הגנטית שבאמהות

אני הבנתי שהנשמה שלי, הצבעונית והיפה, התוססת והחיה, צעקה במלוא הכוח וקראה לי להיזכר בה-בי ובמה שהיא. אני רוצה ושהחיים האלו שלך, ושל עוד נשים אחרות בשושלת המשפחתית, הם לא החיים שלי, בשבילי, ושהגיע הזמן לשנות, למעני ומען הדור שנולד, את מבנה האשמה והקורבנות הגנטית ובמקום זה לשתול את זרעים חדשים של זכויות ושל בחירה.

כך, מאז שהתפרקתי, אמא, אני מסירה את הרגל. צעד אחרי צעד, מגשר של פחד ואשמה שנאחזתי בו כל חיי ולאט לאט מעיזה להניח את רגליי על אדמה טובה ופוריה. אדמה בעולם שבו אמהות היא לא סוף, אלא התחלה.

אמהות שיש בה מקום לכולם,
אמהות שמוכנה לקבל שאולי יום אחד יכעסו עליי כי לפעמים בחרתי בי וככה זה ולא נורא,
אמהות שמקבלת שהדרך שלהן היא שלהן ולא הכל קשור אליי,
אמהות שבה אני כלכך חשובה כי כשטוב לי איתי טוב לי איתן
אמהות מסורה, נאמנה ואוהבת שמתרגשת לקראת היום ולא מחכה רק לסיים את היום כאילו החיים הם חוב שאני צריכה לשלם למישהו שאני בכלל לא מכירה.

אמא שלי, מקרב ליבי, הקטן גדול אוהב שלי, מחבקת אותך ואוהבת אותך ואומרת: תודה.

ענבר לב אלי, מלווה תהליכי ריפוי, יצירה ולידה. פרדס חנה.ענבר לב אלי

טלפון-0522541742 Inbarleveli@gmail.com

מחפשת ליווי רגשי אחרי לידה?

התקופה שאחרי הלידה יכולה לעלות מחשבות ורגשות בעוצמה שקשה להכיל אותה, מה שמוביל לאשמה, בושה והסתרה. ליווי רגשי הוא תהליך המותאם באופן ייחודי לנשים בהריון ואחרי לידה במטרה לעזור להן להתמודד עם האתגרים הרגשיים האופייניים לתקופה דרך חמלה, קבלה, הפחתת שיפוטיות והגדלת הביטחון ההורי .כאן הפרטים למי התהליך מתאים במיוחד. אפשר לשלוח לי הודעה לווטסאפ, לימור.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אמא יקרה לי / אמא לעצמי
אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא/ אמא חדשה
מביקורתיות ואשמה להתפתחות וצמיחה- המסע של הילה פיאלקוב / לימור לוי אוסמי

מה זה ליווי רגשי לאמהות ולמי הוא יכול להתאים?

את אמא. נכנסת למסע שרב הנסתר בו על הגלוי.

את פוגשת התמודדויות, רגשות ומחשבות שלא חשבת שתפגשי.

האם יש לך עם מי לדבר עליהם בכנות?

זה נכון, בהורות יש יופי ושמחה, אבל גם יש בה גם כאב, אשמה, תסכול, ייאוש, ולעתים הבושה גוברת על הצורך והרצון לעשות שינוי ולהיות האמא שאת רוצה להיות.

יש דרך עבורך, היא קיימת. ההורות שלך לא חייבת להיות מלאה באשמה, תסכול, כעסים ותסכול מתמשך.

צעד אחר צעד, דרך הקשבה, מחויבות ורכות, את יכולה ללמוד איך להיות טובה אלייך, ודרך זה ליצור קשר טוב יותר גם עם הילדים שלך.

כאן הפרטים על ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה

את יכולה ליצור איתי קשר דרך הווטסאפ ( 0522835020)

2 Comments

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?