שאלה על הכדור לוסטרל לחרדה ודיכאון בשילוב עם הנקה

מאת : אמא אנונימית

2 באוקטובר 2014 | 9 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה, שיתופים אישיים

הי לימור ,
אני חמישה חודשים אחרי לידה. חודש וחצי לאחר הלידה החלו תופעות קלות של דכאון וחרדה מוגברת. חרדה בעיקר שקשורה בבריאות וחולי. אני מניקה. הפסיכאטרית רשמה לי כדורים נוגדי חרדה ודכאון בשם לוסטרל. שוחחתי עם המכון הטרטולוגי שאמר שהכדורים עוברים בחלב בכ 2%. הייתי רוצה לדעת האם יש אמהות מניקות שחוו התקפות חרדה ונטלו את הכדור הזה. ובכלל.. לדעת מה מרגישים אחרי נטילת הכדור הזה ?
לא הזדקקתי מעולם לכדורים פסיכאטרים ומעבר לחשש שיש לי כלפי התינוק אני חוששת מתלות בכדור לאורך תקופה ארוכה..

תודה
ושנה טובה

עוד אמהות כותבות:

שבריריות החיים/ מגלה את עצמי מחדש

קיבלתי את החרדה מאמא שלי, קח אותה ממני/ לימור גריף

אמא'לה תינוק/ נטע רותם ימינצקיי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

9 תגובות ל- “שאלה על הכדור לוסטרל לחרדה ודיכאון בשילוב עם הנקה”

  1. היי יקרה,
    אני לא זוכרת תופעות לוואי ספציפיות לכדור זה, אבל יודעת שבאופן כללי יש זמן הסתגלות לכדורים נוגדי דיכאון וחרדה וכמו כן ישנן תופעות לוואי המשתנות בעוצמתן מאחת לשנייה.

    אני שומעת שאת סובלת כבר כמה חודשים ומבקשת, בצדק, להרגיש אחרת יחד עם תחושת ביטחון שהמקום שיוביל אותך לתחושה אחרת יהיה בטוח לך ולמשפחתך.
    אני לא יודעת אם פנית לעזרה מסוג אחר, אבל ממליצה לעשות זאת בחום, ללא קשר להחלטתך לגבי הכדורים, כי הכדורים מטפלים בסימפטום ומאפשרים תיפקוד ואיזון, אבל הם לא נוגעים במה שמבעבע למטה, ויש שם משהו מבעבע שמופיע בצורת החרדה והדיכאון ומבקש את תשומת הלב.

    לא קל להיות במקום של חרדה ודיכאון בכלל ובפרט אחרי לידה. אבל יכולה לחזק אותך שבעזרת טיפול, הקשבה והתאמת המציאות לצרכייך, תוכלי להרגיש טוב יותר ולצמוח מהמקום הזה. אני יודעת שבטח עכשיו את לא רואה את זה, אבל את תגיעי לשם.

    לימור, יוצרת האתר, מלווה נשים, מתמחה בעיבוד התחושות אחרי הלידה.

  2. בריאה הגיב:

    היי לך..יש לי בן מהמם בן 3. כחודשיים לאחר הלידה התחילו לי התקפי חרדה נוראיים..הייתי במצב ממש רע עד כדי מחשבות אובדניות. זו פעם ראשונה שקרה לי דבר כזה, מעולם לא חוויתי לפני התקפי חרדה..הייתי בטוחה שהשתגעתי ושהולכים לאשפז אותי…הגעתי מהר מאוד לרופא שהפנה לפסיכיאטר והוא התחיל לי טיפול בציפרלקס-מאוד דומה ללוסטרל. כמעט ולא הרגשתי תופעות לוואי-יש תקופת הסתגלות של כחודש בה בדכ יש הצפה של הקושי אך לא זכור לי משהו ממש נוראי…הרגשתי רעב מוגבר זה מה שבעיקר אני זוכרת. יכולתי להמשיך להניק אם כי מהר מאוד הבנתי שאני חייבת כרגע לטפל בעצמי כדי שיהיה לי כוחות לטפל בבן שלי..הנקתי רק כשיכולתי ושילבתיגם מטרנה. הכדור הזה הציל אותי-תוך כחודשיים התקפי החרדה כמעט ונעלמו ותוך כמה חודשים עמדתי שוב על הרגליים בתיפקוד מלא.הדבר שהכי חשוב לי לציין שהכדור הוא מצויין ועושה רק טוב ואין ספק שהוא מציל חיים ויחד עם זאת חובה ללכת לטיפול של שיחות..להוציא ולשתף..כי זו התרופה האמיתית לטווח הרחוק.

    • מיואשת הגיב:

      אני נמצאת במצב שלך. השאלה היא האם היו לך סחרחורות לא סיבוביות או חוסר ריכוז כאילו יש לך משהו שהרופאים לא מוצאים ואת עומדת להשתגע, לא רגועה וכועסת? אשמח לשמוע עוד סימפטומים, כי אני לא יוצאת מזה. תודה

      • שלום לך,
        שמי לימור, יוצרת האתר. תודה שכתבת.
        נשמע לא קל.
        תנסי לפנות לד"ר ליאת הולר הררי, תגידי לה שהפניתי אותך ואולי היא תוכל לעזור.

        במקביל, מזמינה אותך לקרוא כאן שיתופים נוספים של נשים במדור 'דיכאון אחרי לידה' וגם לכתוב עצמך.

      • יעל הגיב:

        שלום,
        הגעתי לשרשור הזה משום שחיפשתי חומר על לוסטרל והנקה. אני חמישה חודשים לאחר הלידה הראשונה וחווה בעצם את אותם הסימפטומים:
        סחרחורות כבר חודשיים, חוסר ריכוז, חרדות והיפוכונדריה מוגברת. לחץ נםשי גדול. יתכן שזה נובע מחוסר שינה. אופטמטריסט שבדק את הראייה שלי, אמר שהסחרחורות עלולות להופיע בגלל התקף חרדה מתמשך.
        פסיכיאטרית רשמה לי לוסטרל ואני רוצה להתחיל בנטילת התרופה, אך גם מעוניינת להמשיך להניק.

        האם מישהי יודעת איזו השפעה יכולה להיות על התינוק כתוצאה משני האחוזים שעוברין אליו בהנקה?

        תודה!

  3. נגה הגיב:

    הי אני לקחתי אותו כל ההריון וגם בהנקה ,היו לילד תופעות גמילה למרות שהפסיכאטר ו
    המכון אמרו שזה לא אמור להשפיע ,הפרופסור שהקים את המכון אמר לי להמשיך להניק כי זעדיף שעדיין יהיה אחוז קטן עבורו בהנקה ולא גמילה מיידית,אחרי חודשיים וחצי הפסקתי,לא הייתי מסוגלת לשאת יותראת זה שמשהו עובר אליו,עשיתי זאת בהדרגה עד שהפסקתי לגמרי להניק . לגבייך אני חושבת שעדיף שתהיה לו אמא שמחה ורגועה ושתרגישי בטוחה תפסיקי עם המלצת פסיכאטר בהדרגתיות רבה את הכדור ,בדכ לוקח חודש. המקרה שלנו לא לגמרי דומה אבל לקחתי את אותו כדור במינון של 125 מ"ג

  4. אנונימא הגיב:

    אימא אנונימית יקרה,

    אני לוקחת רסיטל כבר 4 שנים. כדור שעשה נפלאות לחיים שלי.
    אני כל חיי בטיפולים מאוד טובים ומעמיקים, אבל בכמה נקודות ספציפיות, הטיפולים לא עזרו.
    לקחתי את הכדור בהריון, מלבד בחודש האחרון שבו עשיתי גמילה יזומה הדרגתית, כדי שהתינוקת לא תסבול מתסמיני גמילה.
    אחרי הלידה, הרגשתי פנטסטי! אופוריה של 3 שבועות, שלאחריה התחילה הירידה.
    מאוד התלבטתי אם לחזור לכדור.
    ואמרו לי שגם עם הכדור אפשר להניק, לחכות איזה 8 שעות או משהו כזה בין הנטילה להנקה.
    אני, עם כל ה"אישורים" של המכון הטרטולוגי, לא סמכתי על זה, לא אז וגם לא היום.
    הפסקתי, בצער רב מאוד להניק.
    הבחירה שלי הייתה בין להעניק לילדה שלי אימא שפויה, לבין אימא דכאונית, על כל המשתמע מכך – חרדות, התקפים וכו'. מי שמכירה את הנושא באופן אישי, יודעת בדיוק על מה אני מדברת.
    ובחרתי לתת לה, לעצמי, לבן זוגי ולכל הבית – אישה ואימא שפויה.
    התאבלתי על ההנקה,
    והחלטתי שאני ממשיכה "להניק" אותה עם הבקבוק. בכל פעם שהאכלתי אותה מבקבוק, פשוט "הנקתי" אותה בכוונה הפנימית שלי. הייתי כולי איתה, גוף ולב.

    זהו, זו הייתה החלטתי,
    זה משהו מאוד אישי,
    אני מאחלת לך בכל ליבי לעבור את התקופה הזו (שלאחריה יהיה בוודאות הרבה יותר טוב)
    ולמצוא את הדרך הנכונה עבורך ועבור תינוקך.

    מכל הלב!

  5. אביגיל הגיב:

    אני חוויתי דיכאון אחרי לידה והתחלתי לקחת לוסטרל כדי שאוכל להמשיך להניק, אבל מהר מאוד הבנתי שההנקה היא חלק גדול מהגורמים לדכאון (למרות שממש לא רק), היה לי מאוד קשה שהקטנה הייתה כל היום על השד שלי ובכלל ההרגשה שהיא כל כך תלויה רק בי. אז גם אני מציעה לך לחשוב אם אולי ההנקה היא חלק מהגורמים לדכאון. בכל מקרה, עשיתי גם דיקור אצל מדקרת מנוסה מאוד שהיא גם רופאה וגם טיפול פסיכולוגי. קיצר, אין לי מושג מה עזר לי, אבל מה שהאמנתי שלא יעבור לעולם, בסוף עבר! האמת שמאז שהתחלתי עוד לא ניסיתי להפסיק לקחת את הכדורים, מתוך פחד, אבל אני לא יודעת אם אני באמת תלויה בהם… תרגישי טוב! ותתמכי על ידי הסובבים אותך. אם בא לך לפרוק ולדבר אם מישהי שעברה את החוויה המאוד קשה הזו, את מוזמנת בשמחה – 0544764849.

  6. דניס הגיב:

    שלום לך, שמי דניס ואני כותבת כתבה עבור מגזין "הורים וילדים" בנושא חאדה לאחר לידה.

    אני מבינה ממה שכתבת שחווית תחושות חרדה אחרי הלידה. אני מחפשת נשים שחוו זאת ומוכנות להתראיין, גם בעילום שם וללא אף פרטים מזהים!
    אודה לך מאוד על עזרתך!!
    דניס
    denis.barat@gmail.com

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מסיבה קיסרית

מאת : מינדי לוי

18 בפברואר 20147 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.

היה לי דיכאון עמוק אחרי לידה והצלחתי לצאת

מאת : שגית ברמי

18 בדצמבר 20145 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

החלטתי לספר את הסיפור שלי כדי שאם יש אי שם מישהי שמרגישה או הרגישה כמוני ולא יודעת לקרוא לזה בשם או שמתביישת במה שהיא עוברת או שהיא מבולבלת ובכלל לא שולטת בזה שתדע שיש מוצא, שיש תקווה, שאפשר לצאת מזה.

הסיפור שלי מתחיל בינואר 2010. אחרי קבלת הורמונים לעיבוי רירית הרחם , השבחה והזרעה נקלטתי להריון עם תאומים. 2 בנים זכרים , 2 שקי הריון. ההריון התקדם יפה כשבבית יש לי 2 ילדים נוספים (בתי שהייתה בת 8 ובני שהיה בן 4). ואז קבלנו בשורה טובה- אתם נוסעים לשליחות לחו"ל לשנת לימודים (של בעלי).

לא התאהבתי בה | אחרי לידה

מאת : רויטל

14 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לא התאהבתי בה. רחוק מכך. מאד קשה להודות בזה, אבל חשבתי שהיא ענקית (בכל זאת 4.5 ק"ג…), מגושמת וקצת כעורה. ליד כל התינוקות הקטנטנים בתינוקיה היא נראתה פשוט עצומה, מלאה בכתמים אדומים של נימי דם שהתפוצצו מהלחץ, ואיכשהו לא מתוקה בכלל.

אז כמובן שאותו אינסטינקט אימהי מדובר נכנס לפעולה באופן מיידי. טיפלתי בה במסירות, דאגתי לכל צרכיה לרבות אלה שקשורים במתן חום וחיבוק אמהי, אבל לא הרגשתי את זה. היתה לי מלחמת התשה עם הנקה. דלקות, גושים, חום, גודש מטורף. לקח לזה כ- 8 שבועות להסתדר שבהם הייתי עסוקה בעניינים טכניים של מניעת כאב מעצמי תוך כדי האכלה. ההנקה היה נושא כל כך רגיש אצלי שניהלתי את המלחמה הזו רק כדי לא להפסיד בה.

ואז שככה הסערה…