"אני לא היסטרית, אני פשוט רגישה"- על רגישות לקראת ובזמן הווסת. pms.

מאת :

30 באוקטובר 2014 | תגובה אחת

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא, עמוד הבית

 

אני לא אשכח את היום בו ראיתי אישה יקרה לי כמה שבועות אחרי שילדה מחפשת מפתחות כדי לצאת מהבית ובוכה בכי עמוק על זה שהיא לא מוצאת אותם דווקא עכשיו כשהיא כל כך ממהרת. תוך כדי חיפוש היא רואה שאני לא מבינה, צעירה ומופתעת. מתוך ניסיון היכרות עם עצמה ובפשטות מייבבת מבין הדמעות, היא אמרה לי, בלי להתנצל או לבקר את עצמה על מה שקורה: ״זה ההורמונים של אחרי הלידה, אני פשוט מאוד מתוסכלת מזה שאני לא מוצאת את המפתחות אז אני בוכה״. היא המשיכה לבכות עד שמצאנו את המפתחות.

היום אני מסתכלת על הרגע הזה ומחייכת לעצמי. היא ידעה שהיא בתקופה רגישה, היא הייתה מוכנה לחוות את הרגישות הזאת והיא עוד הסבירה לי שמה שקורה לה זה לגמרי בסדר.

הזמן שלפני הווסת הוא זמן מטלטל מעט עבורנו בכל חודש, זה זמן שמערכת העצבים שלנו והפנימיות שלנו מאוד רגישים. ה״אקסטרה״ רגישות שנוצרת אצלנו בגוף, בתחושות וברגשות כל חודש היא עובדה. היא לא טובה, רעה, נכונה או לא נכונה. היא פשוט ישנה. רגישות זו מאפשרת את היכולת לקלוט ולראות פרגמנטים או חלקיקי מידע, תמונות ופיסות מידע קטנות יותר שלא ראינו לפני. הדימוי שעולה לי בהקשר הזה הוא שאנחנו מסתובבות בעולם עם עור בעובי מסוים והעור הזה נהיה דק יותר אחת לחודש לקראת הווסת וחוזר לעוביו הרגיל עם סיומה.

מתווסף לי דימוי נוסף לתיאור החוויה הפנימית שלנו לקראת הווסת- דלת שהיא תמיד שם ובזמן מסוים בחודש, המרווח בחור של המנעול גדל ופתאום אפשר לראות קצת יותר.

לעור העדין ולחור הגדול יותר במנעול של הדלת אקרא רגישות. הרגישות הזאת מאפשרת לי לראות ולקלוט דברים שלא ראיתי באותו אופן לפני, ובנוסף גם אהיה חשופה יותר, קצות העצבים שלי יהיו רגישים וחשופים יותר לבחוץ וגם לבפנים. דברים שנראו לי קודם קצת פחות מחודדים כגון: אני לא אוהבת את העבודה שלי, או אני מאוד מתרגשת מהפגישה שהולכת להיות לי היום, או אני מרגישה שהגוף שלי התנוון מאוד, מקבלים פתאום ווליום חזק הרבה יותר או צצים פתאום מעל לפני השטח. הרגישות ומה שהיא מביאה איתה מאפשרת למידע הצף להשפיע עליי, לשנות אותי, לטלטל אותי, להזיז אותי מהמקום המוכר לי, מאחר והמידע מגיע בקול רם מהרגיל, מה שלעתים עשוי גם להניע אותי לפעול בנושא שעלה.

בכל חודש נפתח החור במנעול ולכן יש אפשרות לעשות בחירה מהותית לגבי איך אגש לזמן הזה בו אני יודעת שבו הרגישות גבוהה מהרגיל (אפשר לצפות אותו מראש במידה והמחזור סדיר). אני יכולה להתנהל אחרת מתוך הידיעה שיש זמן בחודש שבו אהיה רגישה מהרגיל. להתרכך פנימה ולדעת שאני לא משוגעת, היסטרית, דרמתית ושאר כינוי ה"חיבה" שאנו קוראות לעצמינו. זה מספיק מורכב גם ככה לשהות בתוך הרגישות, אין צורך להוסיף לשם כל כך הרבה ביקורת. ואולי, אם הביקורת וההתנגדות מעט יתרככו נוכל להקשיב לרגישות שלנו והיא תוכל לעזור לנו לנתב את חיינו באופן מדויק יותר.

אשמח לשמוע או לקרוא הדהודים, מחשבות וכל מה שיעלה בכן.

 

ג'ני גיטלבנד לגעת ברעב. מלווה בהתמודדות עם הזנה רגשית ודימוי גוףג'ני גיטלבנד

דרך מפגשים אישיים וסדנאות קבוצתיות.פסיכותרפיסטית גופנית מוסמכת

על ידי ה-EABP (הארגון הישראלי והאירופאי לפסיכותרפיה גופנית)

050-881-3936   jenny2dance@gmail.com

"אישה במהותה" סדנה בנושא ארבעת העונות של המחזוריות הנשית

תתקיים ב 7/11/14 בהנחייה משותפת עם הילה פיאלקוב מורה ליוגה נשית לפרטים: http://goo.gl/u2WQqG

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “"אני לא היסטרית, אני פשוט רגישה"- על רגישות לקראת ובזמן הווסת. pms.”

  1. ג'ני, תודה. כתבת מקסים. פשוט הכרחי בעיניי ללמוד את עצמנו כחלק ממשהו גדול יותר, טבעי וביולוגי שמתרחש בחיינו. אנו חלק מהטבע וכל כך חשוב לזכור את זה ולפעול מתוך זה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"לידה כחלק של קדושה, משהו מופלא". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

14 בדצמבר 2010תגובה אחת

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

לקראת הלידה השנייה, כבר הבנתי שלידה זה כ-ו-א-ב והתחלתי לחשוב איך אני יכולה להקל על עצמי. הבנתי שאני צריכה הכנה טובה יותר ללידה ותמיכה טובה יותר.

בלידה של הילדה הבכורה שלי לא הצלחתי לתקשר עם איתן ושרון המיילדת, אז הבנתי שעכשיו אני צריכה קודים שיעזרו לי לתקשר. ידעתי דברים מסוימים שאני רוצה בלידה, אבל ידעתי שאני לא אוכל לבטא אותם במידה וארגיש כמו שהרגשתי בלידה הראשונה.

הבת שלי עומדת

מאת : מירב שרייבר

19 במרץ 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

הבת שלי עומדת היום בפעם הראשונה, מחזיקה בשולחן הסלון והנה מעמידה ברך, תומכת לוחצת כף רגל קטנה ונעמדת עם ברכיים מעט רועדות, מתופפת בעליצות על השולחן. "בראבו" אני אומרת לה ומוחאת כפיים. מה אני מרגישה? צביטה בלב. מה אני חושבת? אוי אני צריכה לעשות עוד ילד כי הנה אגתה מתחילה אוטוטו ללכת ולהתרחק ממני, וזה אומר ספרציה, פרידה והנה אני לבד. ובאותה נשימה מגיעה גם תחושה נינוחה של הנה היא גדלה וכבר צריכה אותי פחות ואני יכולה אט אט להתפנות לחיים יותר מלאים עם בן זוגי והעולם החיצון. וואו. איך פעולה תנועתית קטנה כזו של הבת שלי הפעילה אצלי עולם שלם של דימויים, רגשות, פחדים, דמיונות.

איך זה הגיוני שאנחנו לא מצליחים לסגור את החודש?

מאת : שני אביטל-יעקב

15 בנובמבר 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי מטבעי, בעיקר מאז הלידה. רוב הזמן הכול ורוד ויפה וגם מה שלא בסדר- יהיה בסדר. אבל לעיתים האופטימיות, ללא הודעה מראש, בוחרת לצאת לחופשה קלה… ומשאירה אותי לבד, חשופה, עם מיליון חששות וחרדות.

אתמול היה היום הראשון של החופשה שלה… זה התחיל כשקיבלתי בבוקר טלפון מהבנקאית שלנו שאומר שככה אי אפשר להמשיך… אז הגענו אליה לפגישה ואנחנו בחריגה (שוב..) אז לקחנו הלוואה (שוב…) ואני מרגישה שאנחנו רק הולכים ומתדרדרים ובדרכנו גורפים איתנו את כל השלג בדרך והופכים לכדור שלג ענק שעלול כל רגע לפגוע בתחתית ולהתרסק…