תשליך אישי של נשים
אמהוּת,  התבוננות עצמית בהורות,  עמוד הבית

תשליך אישי- נשים כותבות מהן רוצות להשליך ובמה הן רוצות להתמלא השנה

 

לקראת השנה החדשה ויום כיפור המתקרב, הזמנתי את קוראות האתר לעצור לרגע את שטף משימות היומיום ולבדוק מהו תשליך האישי עבורן- את מה הן היו רוצות להשליך ובמה הן מבקשות להתמלא. מזמינה גם אתכן לעצור לרגע, ולבדוק מהו תשליך עבורכן.

 

אמא בעילום שם – "להשליך דאגה והתחשבנות"

מבקשת להשליך דאגה, לחץ והתחשבנויות עם הבעל. מבקשת להתמלא ברוגע, בחיוניות ובקבלה מלאה של המציאות.

 

אמא של רעותי – "להשליך ביקורת עצמית ומחשבות על מה יהיה"

אני רוצה להשליך את הביקורת העצמית. את השופט  הקטן והלא הוגן שיושב לי בראש ואומר לי כל מיני דברים  על עצמי שרק מעכבים אותי.

אני רוצה להשליך את המחשבות על מה יהיה, ההתעסקות במה חסר ו"מה יכול להיות יותר טוב אם רק…"

אני רוצה להשליך את הקושי שלי מול הגוף שלי, ואת כמה אני מושפעת מסיפורים של אחרים על דיאטות ואת הרצון התמידי הזה להיות יותר רזה ויותר חטובה ויותר.

אני רוצה להשליך את הכעסים על זה שהבית לא מסודר ושלא הספקנו לטפל בכביסה ואת המרירות היומיומית וההתחשבנות על דברים שבסוף ממילא נעשים.

אני רוצה להשליך את ההשוואות. אני לא רוצה להשוות. אני רוצה להיות שלמה עם מה שיש לי. ולדעת שזה הכל שלי ונבנה בהמון עמל והתבוננות.

אני רוצה להשליך את הפחדים: מסמכות, משמשהו רע יקרה ומעין רעה.

אני רוצה להשליך את המחשבות הרעות על ההורים שלי, ולהבין שהם עשו כמיטב יכולתם והם באמת באמת אוהבים אותי ודואגים לי, זו דרכם ולא אשנה אותם. כשאסיים להשליך, יישאר בי מקום גדול שאותו אני לא רוצה למלא בריקנות, אלא במחשבות טובות וחיוביות. את השופט הקטן אחליף בגמד מלא חמלה, את הביקורת העצמית אחליף במחמאות, את  הפחדים אחליף  בגאווה ואזכיר לי מידי בוקר שאני ממש ממש בסדר. את המחשבות על מה יהיה אחליף בהתמקדות בהווה ואהיה באמת באמת אסירת תודה על השפע שנפל בחיקי.
כשאסיים תשליך, אתן נשיקה לאהובים שלי ואתפלל לכבוד השנה החדשה שאצליח לקצת יותר מדקה, לזכור את כל מה שביקשתי להשליך ורציתי עבור עצמי לשנה הזו.

 

לימור לוי אוסמי- "להשליך עודפים": 

אני מבקשת להשליך ממני עודפים שנאגרו אצלי עם השנים או למשך תקופה קצרה ולפעמים נדמה שהם חלק ממני, שהם אני. אני יודעת שהם לא. עודפי חוסר ביטחון, עודפי חששות, עודפי הימנעות, עודפי הסתגרות, עודפי חוסר אמונה, עודפי משקל, עודפי קורבנות, עודפי מסכנות, עודפי מחשבות. אני לא רוצה להיפטר מכל אלה, אלא רק מהעודפים שלהם שמתעתעים בי וגורמים לי להרגיש כבדה מבפנים ומבחוץ.

אני מבקשת את האומץ להשליך אותם מתוך ידיעה שאין בי צורך בעודפי דברים. אני מבקשת לחזור למרכז שלי ולהסתפק במה שהוא שלי באמת.

 

אמא בעילום שם – "להפחית מהצורך בשליטה"

אני רוצה להפחית את המשקל ואת כובד המסע, את הצורך בשליטה. להתמודד עם מטען הזיכרון והכאב והאחריות. להגיע לאיזון. או לסדר חדש. או לפחות למצוא את הכיוון לשם. להחליף את התחושה שאין ברירה בבחירה. להבין שאפשר להיות גם אישה פלדה אבל גם חרסינה. לנשום עמוק. לאפשר לגוף להתמלא באוויר ולשחרר אנחת רווחה. להודות על מה שיש. להשאיר מקום למה שאין ולא יהיה. להזיל דמעה. לנגב. לחזור לחייך מכל הלב והנשמה. לצחוק בקול. לאהוב כמו פעם. להתרגש ממחוות קטנות. לשמוע שיר אהוב. לזמזם ולרקוד במקום. לראות את האופק או את האור בקצה המנהרה. להגשים חלום ישן. לאפות עוגה טובה. לחבק. לא לחשוב כל הזמן. לא לחשוב בכלל. לא לנתח כל דבר. לא לחפש משמעויות נסתרות. להיות פשוט. פשוט להיות.

 

מיכלי – "תשליך של חוסר שביעות הרצון מעצמי":

מבקשת להשליך ממני את חוסר השביעות הרצון מעצמי. מבקשת להשליך גם את התסמונת הכרונית של "אני לא מתאימה" מתקשה מאוד להיות חברתית מבלי להכנע לאיזה יושר פנימי ומחמיר שחייב להיות ישר כמו פלס. הייתי רוצה להתמלא בשלווה, שלווה מספקת כדי לא לשפוט את עצמי לחומרה וגם לא את סביבתי. מבקשת למלא את עצמי בכל הטוב שכן סובב ממש כמו בשנה הקודמת לעומת כל השנים שקדמו לה.

 

עליזה – "להשליך את הרצון לרצות":

הייתי רוצה להשליך את הצורך שלי לרצות את כולם ולהתמלא ביכולת להיות מעט אנוכית בלי להתנצל על כך.

 

חגית מנדרובסקי – "להשליך כאב":

שנים שהוא חי בתוכי כמו עובר, כמו תינוק, כמו ילד.

הכאב שלי.

ולפעמים כמו רוח-רפאים הוא נע ונד בין כתלי גופי-נפשי

ואיני מוצאת לו רפואה ולא ריפוי או מזור. בעיקר איני מוצאת

אותו. את המקור שלו.

הוא הצל שלי, הצל של קיומי האנושי.

מתי הוא הגיע? מתי התעברתי בו? מתי הוא נולד?

איני ממש זוכרת. או יודעת.

אבל היום הוא אבן נגף שאינה מאפשרת לי לחיות.

להתהוות. לקום ולהיות. בממשי.

כשהוא בתוכי אני בעצמי נעה ונדה בין כתלי גופי,

בין הצללים.

ואין דבר שאני חפצה בו יותר למעני בשנה הזו,

מלהיחלץ מן הצללים האלה שבחשיכה,

להיוולד, גם אם בזעקה,

גם אם בכאב גדול,

אל תוך החיים האלה כאישה בזכות עצמה. בזכות עצמי.

ואת קליפת הכאב שאוכל סוף סוף להשיל ולהשאיר מאחור.

 

ענבר -"משליכה חוסר ביטחון":

משליכה חוסר ביטחון, אשמה, חוסר ביטחון, דחיינות/הססנות ומזמנת פרנסה (מסדנאות וטיפולים ודברים שאני אוהבת) אמן.

 

ענת – "להשליך את העצבים":

אחרי בוקר עם הילדה מבקשת להשליך את העצבים הגואים בי ולהתמלא בסבלנות! לתחילת היום, להשליך את שנאתי לעבודות הבית ולהתמלא מוטיבציה לאלו. לעבודתי, להשליך את חוסר הביטחון מול אנשים ולהתמלא בחדווה. לזוגיות, להשליך את עייפות החומר ולהתמלא בייצריות. לגופי ובריאותי, להשליך העצלנות ולהתמלא בעשייה.

 

Echo raz – "להשליך רגשות אשמה":

הייתי רוצה להשליך מעצמי רגשות אשמה על הרגעים והימים שלא יכולתי להיות עבור בתי. רוצה להשליך מעצמי את העייפות שעושה חשק לברוח למקום אחר, למרות שאני יודעת שלא משנה איפה אהיה, אני אהיה אמא. גם אם אהיה רחוקה, גם אצליח לברוח – לא אוכל לנוח או להפסיק להיות אמא.

הייתי רוצה להשליך את המחשבות הקשות שיש לי לפעמים, כשאני מרוקנת מעצמי. להשליך את ההרגשה האיומה שמאז שהפכתי לאמא, איבדתי את עצמי לחלוטין. להשליך את האשמה האיומה על כל רגע שבו אני מייחלת שהיא תירדם כדי שאוכל לקרוא ספר או פשוט לראות טלוויזיה בשקט.

להשליך את האשמה הקשה שמאכלת את נפשי כשעוברת לי המחשבה על הלילה שהיא תישן אצל אמא שלי ובעלי ואני נוכל לישון לילה שלם בשקט ולהתעורר יקיצה טבעית בבוקר. הייתי רוצה להתמלא באושר בכל פעם שאני רואה אותה, בכל פעם שאני מחבקת אותה, בכל פעם שאני איתה, גם אם היא מעצבנת באותו הרגע.

הייתי רוצה להתמלא בעצמי, להיזכר במי הייתי לפני שהפכתי לאמא, כי אני באמת לא זוכרת. אפילו לא ברמת ההגדרה. פשוט לא זוכרת מי הייתי קודם. לא מזהה את עצמי אפילו בתמונות. אני נראית לי מישהי מיקום מקביל שבמקרה דומה לי.

הייתי רוצה להתמלא בכוחות מחודשים, ביכולת לראות את הדברים בפרופורציות המתאימות, שאני בעצם לא יודעת מה הן. הייתי רוצה להתמלא באהבה לחיים החדשים שלי כאמא. לחוות את רגעי האושר והאהבה העצומה שאני חשה כלפי נגוהות ליבי (קוראים לה נוגה) לפחות בעוצמה שאני חשה את העייפות ורגשות האשמה. הייתי להתמלא בהרגשה שאני אמא טובה. או טובה מספיק, במקום להרגיש שאני אמא לא טובה מספיק. הייתי רוצה להתמלא בשקט פנימי, באמונה שיהיה טוב. ממש בקרוב.

 

אביגיל -"לשחרר פרפקציוניזם":

הייתי רוצה לשחרר: פרפקציוניזם, לחץ פנימי לגבי הבאת ילד נוסף (שני) לעולם, ואת האשמה שאני מרגישה בכל פעם שלילדה שלי קשה (היא מאוד רגישה, ובדיוק בימים אלו זה מתבטא בצורה יותר חזקה).

אני מזמנת לעצמי – לשנה זו, איזון בכל התחומים בחיים ובין כל התחומים בחיים, בעיקר באימהות, ביחסים שלי עם עצמי, בזוגיות ובמשפחתיות.

 

דנה רביב ליברמן – "לשחרר אשמה":

אבקש להשליך את רגשות האשם שקשורים לילדים שלי וגם כמה אמונות שלא רלוונטיות לי ושייכות לדנה אחרת מהעבר.

ארצה להתמלא בתעוזה לעשות דברים שמפחידים אותי ובסבלנות.

 

גמר חתימה טובה!

לימור, יוצרת האתר, מלווה רגשית בהורות.

מוזמנת להצטרף גם לפייסבוק

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה – להכניס נשימה אל תוך הדחיסות

מיליוני נשים עוברות בכל יום את תקופת ההיריון ואחרי לידה, אך אין אישה שלא מרגישה כיצד החיים שלה משתנים ללא היכר. בשינוי של ההורות יש משהו מבורך, שמתקרב לתחושת הנס או הבריאה, אך השינוי הזה מביא איתו גם אתגרים פיסיים ורגשיים, המפגישים עם תחושות לא צפויות או לא נעימות.

ליווי רגשי בהריון ואחרי לידה הוא הדרך להכניס נשימה, הקלה, ביטחון בהורות, ולהפחית שיפוטיות, ביקורת, הלקאה עצמית ונוקשות. תהליך הליווי עוזר לנשים לפתח חמלה עצמית, יכולת קבלה של המציאות ומודעות למחשבות ודפוסים שלא בעדן. הוא מסייע לרכך ולהיטיב עם החוויה ההורית ולהכניס הקלה, חיבור ומשמעות.

רוצה לשמוע עוד על תהליך הליווי? כל הפרטים נמצאים כאן. 

אשמח ללוות אותך,

לימור, יוצרת האתר.

מלווה רגשית נשיםבהריון ואחרי לידה, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. נפגשת עם נשים בכרכור ובשיחות וידאו. לפרטים וקביעת מפגש אפשר ליצור איתי קשר בהודעה - 052-2835020.

2 Comments

  • בשם אמא אנונימית

    רוצה להשליך ״ אותו״ מתוכי.
    להתעורר בבוקר ולא ״לראות״ אותו מול עיניי
    להרדם בלילה ולא לראות אותו אפילו בעיניים עצומות
    לחכות שיצלצל ולשמע כל צלצול לחפש את שמו על הנייד
    לשכוח הזכרונות השירים המילים ההסמסים
    הכל הכל
    כל מה שיש בי ממנו
    לעקור אותו מליבי
    להשליך
    רחוק רחוק
    שלא יחזור
    שיעלם הכאב הזה
    המועקה שבחזה
    שאהיה אני.
    בלעדיו.
    חזקה.מאושרת.
    להשליך אותו.

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר.

× איך אני יכולה לעזור לך?