תשליך אישי- קוראות האתר כותבות

מאת :

2 באוקטובר 2014 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

לקראת השנה החדשה ויום כיפור המתקרב, הזמנתי את קוראות האתר לעצור לרגע את שטף משימות היומיום ולבדוק מהו התשליך האישי שלהן- את מה הן היו רוצות להשליך השנה ובמה הן מבקשות להתמלא.

התוצאה מרגשת בעיניי. מזמינה גם אתכן לעצור לרגע, ממש לכמה דקות, ולבדוק מהו התשליך האישי שלכן. אפשר לכתוב אותו בתגובות.

גמר חתימה טובה,

לימור

 

אמא בעילום שם:

מבקשת להשליך דאגה, לחץ והתחשבנויות עם הבעל. מבקשת להתמלא ברוגע, בחיוניות ובקבלה מלאה של המציאות.

 

אמא של רעותי:

אני רוצה להשליך את הביקורת העצמית. את השופט  הקטן והלא הוגן שיושב לי בראש ואומר לי כל מיני דברים  על עצמי שרק מעכבים אותי.

אני רוצה להשליך את המחשבות על מה יהיה, ההתעסקות במה חסר ו"מה יכול להיות יותר טוב אם רק…"

אני רוצה להשליך את הקושי שלי מול הגוף שלי, ואת כמה אני מושפעת מסיפורים של אחרים על דיאטות ואת הרצון התמידי הזה להיות יותר רזה ויותר חטובה ויותר.

 

אני רוצה להשליך את הכעסים על זה שהבית לא מסודר ושלא הספקנו לטפל בכביסה ואת המרירות היומיומית וההתחשבנות על דברים שבסוף ממילא נעשים.

אני רוצה להשליך את ההשוואות. אני לא רוצה להשוות. אני רוצה להיות שלמה עם מה שיש לי. ולדעת שזה הכל שלי ונבנה בהמון עמל והתבוננות.

אני רוצה להשליך את הפחדים: מסמכות, משמשהו רע יקרה ומעין רעה.

 

אני רוצה להשליך את המחשבות הרעות על ההורים שלי, ולהבין שהם עשו כמיטב יכולתם והם באמת באמת אוהבים אותי ודואגים לי, זו דרכם ולא אשנה אותם.

 

וכשאסיים להשליך, יישאר בי מקום גדול שאותו אני לא רוצה למלא בריקנות, אלא במחשבות טובות וחיוביות.

את השופט הקטן אחליף בגמד מלא חמלה,

את הביקורת העצמית אחליף במחמאות,

את  הפחדים אחליף  בגאווה ואזכיר לי מידי בוקר שאני ממש ממש בסדר.

את המחשבות על מה יהיה אחליף בהתמקדות בהווה ואהיה באמת באמת אסירת תודה על השפע שנפל בחיקי.

 

וכשאסיים את התשליך והמילוי, אתן נשיקה לאהובים שלי ואתפלל לכבוד השנה החדשה שאצליח לקצת יותר מדקה,לזכור את כל מה שביקשתי להשליך ורציתי עבור עצמי לשנה הזו.

 

לימור לוי אוסמי: 

אני מבקשת להשליך ממני עודפים שנאגרו אצלי עם השנים או למשך תקופה קצרה ולפעמים נדמה שהם חלק ממני, שהם אני. אני יודעת שהם לא. עודפי חוסר ביטחון, עודפי חששות, עודפי הימנעות, עודפי הסתגרות, עודפי חוסר אמונה, עודפי משקל, עודפי קורבנות, עודפי מסכנות, עודפי מחשבות. אני לא רוצה להיפטר מכל אלה, אלא רק מהעודפים שלהם שמתעתעים בי וגורמים לי להרגיש כבדה מבפנים ומבחוץ.

אני מבקשת את האומץ להשליך אותם מתוך ידיעה שאין בי צורך בעודפי דברים. אני מבקשת לחזור למרכז שלי ולהסתפק במה שהוא שלי באמת.

 

אמא בעילום שם:

אני רוצה להפחית את המשקל ואת כובד המסע, את הצורך בשליטה. להתמודד עם מטען הזיכרון והכאב והאחריות. להגיע לאיזון. או לסדר חדש. או לפחות למצוא את הכיוון לשם. להחליף את התחושה שאין ברירה בבחירה. להבין שאפשר להיות גם אישה פלדה אבל גם חרסינה. לנשום עמוק. לאפשר לגוף להתמלא באוויר ולשחרר אנחת רווחה. להודות על מה שיש. להשאיר מקום למה שאין ולא יהיה. להזיל דמעה. לנגב. לחזור לחייך מכל הלב והנשמה. לצחוק בקול. לאהוב כמו פעם. להתרגש ממחוות קטנות. לשמוע שיר אהוב. לזמזם ולרקוד במקום. לראות את האופק או את האור בקצה המנהרה. להגשים חלום ישן. לאפות עוגה טובה. לחבק. לא לחשוב כל הזמן. לא לחשוב בכלל. לא לנתח כל דבר. לא לחפש משמעויות נסתרות. להיות פשוט. פשוט להיות.

 

מיכלי:

מבקשת להשליך ממני את חוסר השביעות הרצון מעצמי. מבקשת להשליך גם את התסמונת הכרונית של "אני לא מתאימה" מתקשה מאוד להיות חברתית מבלי להכנע לאיזה יושר פנימי ומחמיר שחייב להיות ישר כמו פלס. הייתי רוצה להתמלא בשלווה, שלווה מספקת כדי לא לשפוט את עצמי לחומרה וגם לא את סביבתי. מבקשת למלא את עצמי בכל הטוב שכן סובב ממש כמו בשנה הקודמת לעומת כל השנים שקדמו לה.

 

עליזה:

הייתי רוצה להשליך את הצורך שלי לרצות את כולם

ולהתמלא ביכולת להיות מעט אנוכית בלי להתנצל על כך.

 

חגית מנדרובסקי:

שנים שהוא חי בתוכי כמו עובר, כמו תינוק, כמו ילד.

הכאב שלי.

ולפעמים כמו רוח-רפאים הוא נע ונד בין כתלי גופי-נפשי

ואיני מוצאת לו רפואה ולא ריפוי או מזור. בעיקר איני מוצאת…

אותו. את המקור שלו.

הוא הצל שלי, הצל של קיומי האנושי.

מתי הוא הגיע? מתי התעברתי בו? מתי הוא נולד?

איני ממש זוכרת. או יודעת.

אבל היום הוא אבן נגף שאינה מאפשרת לי לחיות.

להתהוות. לקום ולהיות. בממשי.

כשהוא בתוכי אני בעצמי נעה ונדה בין כתלי גופי,

בין הצללים.

ואין דבר שאני חפצה בו יותר למעני בשנה הזו,

מלהיחלץ מן הצללים האלה שבחשיכה,

להיוולד, גם אם בזעקה,

גם אם בכאב גדול,

אל תוך החיים האלה כאישה בזכות עצמה. בזכות עצמי.

ואת קליפת הכאב שאוכל סוף סוף להשיל ולהשאיר מאחור.

 

ענבר:

משליכה חוסר ביטחון, אשמה, חוסר ביטחון, דחיינות/הססנות ומזמנת פרנסה (מסדנאות וטיפולים ודברים שאני אוהבת) אמן.

 

ענת:

אחרי בוקר עם הילדה מבקשת להשליך את העצבים הגואים בי ולהתמלא בסבלנות!

לתחילת היום, להשליך את שנאתי לעבודות הבית ולהתמלא מוטיבציה לאלו.

לעבודתי, להשליך את חוסר הביטחון מול אנשים ולהתמלא בחדווה.

לזוגיות, להשליך את עייפות החומר ולהתמלא בייצריות.

לגופי ובריאותי, להשליך העצלנות ולהתמלא בעשייה.

 

Echo raz:

הייתי רוצה להשליך מעצמי רגשות אשמה על הרגעים והימים שלא יכולתי להיות עבור בתי.

רוצה להשליך מעצמי את העייפות שעושה חשק לברוח למקום אחר, למרות שאני יודעת שלא משנה איפה אהיה, אני אהיה אמא.

גם אם אהיה רחוקה, גם אצליח לברוח – לא אוכל לנוח או להפסיק להיות אמא.

 

הייתי רוצה להשליך את המחשבות הקשות שיש לי לפעמים, כשאני מרוקנת מעצמי. להשליך את ההרגשה האיומה שמאז שהפכתי לאמא, איבדתי את עצמי לחלוטין.

להשליך את האשמה האיומה על כל רגע שבו אני מייחלת שהיא תירדם כדי שאוכל לקרוא ספר או פשוט לראות טלוויזיה בשקט.

להשליך את האשמה הקשה שמאכלת את נפשי כשעוברת לי המחשבה על הלילה שהיא תישן אצל אמא שלי ובעלי ואני נוכל לישון לילה שלם בשקט ולהתעורר יקיצה טבעית בבוקר.

 

הייתי רוצה להתמלא באושר בכל פעם שאני רואה אותה, בכל פעם שאני מחבקת אותה, בכל פעם שאני איתה, גם אם היא מעצבנת באותו הרגע.

הייתי רוצה להתמלא בעצמי, להיזכר במי הייתי לפני שהפכתי לאמא, כי אני באמת לא זוכרת. אפילו לא ברמת ההגדרה. פשוט לא זוכרת מי הייתי קודם. לא מזהה את עצמי אפילו בתמונות. אני נראית לי מישהי מיקום מקביל שבמקרה דומה לי.

הייתי רוצה להתמלא בכוחות מחודשים, ביכולת לראות את הדברים בפרופורציות המתאימות, שאני בעצם לא יודעת מה הן.

הייתי רוצה להתמלא באהבה לחיים החדשים שלי כאמא. לחוות את רגעי האושר והאהבה העצומה שאני חשה כלפי נגוהות ליבי (קוראים לה נוגה) לפחות בעוצמה שאני חשה את העייפות ורגשות האשמה.

הייתי להתמלא בהרגשה שאני אמא טובה. או טובה מספיק, במקום להרגיש שאני אמא לא טובה מספיק.

הייתי רוצה להתמלא בשקט פנימי, באמונה שיהיה טוב. ממש בקרוב.

 

אביגיל:

הנה התשליך שלי והזימון שלי לשנה החדשה:

לשחרר: פרפקציוניזם, לחץ פנימי לגבי הבאת ילד נוסף (שני) לעולם, ואת האשמה שאני מרגישה בכל פעם שלילדה שלי קשה (היא מאוד רגישה, ובדיוק בימים אלו זה מתבטא בצורה יותר חזקה).

אני מזמנת לעצמי – לשנה זו, איזון בכל התחומים בחיים ובין כל התחומים בחיים, בעיקר באימהות, ביחסים שלי עם עצמי, בזוגיות ובמשפחתיות.

 

דנה רביב ליברמן:

אבקש להשליך את רגשות האשם שקשורים לילדים שלי וגם כמה אמונות שלא רלוונטיות לי ושייכות לדנה אחרת מהעבר.

ארצה להתמלא בתעוזה לעשות דברים שמפחידים אותי ובסבלנות.

 

 

חברות,

גמר חתימה טובה!

לימור, יוצרת האתר, מלווה נשים, מתמחה בעיבוד התחושות אחרי לידה.

 

 

 

צילום: Zbigniew Nowak

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “תשליך אישי- קוראות האתר כותבות”

  1. דנה ליברמן הגיב:

    יצא מרגש ביותר ומקסים.

  2. רוצה להשליך ״ אותו״ מתוכי.
    להתעורר בבוקר ולא ״לראות״ אותו מול עיניי
    להרדם בלילה ולא לראות אותו אפילו בעיניים עצומות
    לחכות שיצלצל ולשמע כל צלצול לחפש את שמו על הנייד
    לשכוח הזכרונות השירים המילים ההסמסים
    הכל הכל
    כל מה שיש בי ממנו
    לעקור אותו מליבי
    להשליך
    רחוק רחוק
    שלא יחזור
    שיעלם הכאב הזה
    המועקה שבחזה
    שאהיה אני.
    בלעדיו.
    חזקה.מאושרת.
    להשליך אותו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני לא רוצה לטפל !

מאת : לימור לוי אוסמי

7 ביולי 201133 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

יקרות, השעה עכשיו כמעט 3 לפנות בוקר. קמתי מהמיטה כדי לכתוב לכן..

הדברים שכתבתן על הפוסט האחרון שלי נגעו בי כל כך עמוק, שהייתי צריכה כמה ימים כדי לשהות עם התחושה שהיתה בי. איזה ימים מופלאים אלו היו.

אני כותבת ועולות בי דמעות של התרגשות. התרגשות על המתנה שקיבלתי על זה שאתן בחיי, אפילו שאת רובכן לא מכירה באופן אישי מעבר לווירטואלי שלנו, כאן. באמת מרגישה ברת מזל על המתנה הזאת , התמיכה הזאת, ההבנה הזאת, הרצון הבאמת כן לעזור ולהיות איתי בתהליך. אתן מדהימות- המון תודה !

אצלי הכל בסדר…

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

26 באוקטובר 20125 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אצלי הכל בסדר…

כך שרה ג'וזי קץ בשירה, וגם אני אומרת שאצלי הכל בסדר, סביבה נחמדה …

אך האמת שפתאום לפתע עברתי הרבה שינויים, מעבר הדירה לעיר אחרת, הקטנה בגן חדש ומקום עבודתי שעזבתי אחרי 5 שנים.

ועכשיו שוב הכל חדש, מפצירה בי לא להישבר, לאסוף את כוחותיי יחד ולאחד אותם לאנרגיות חיוביות ומחשבות ורודות.

הלידה כפי שחוויתי אותה

מאת : אהלה מוזיקנט

24 ביוני 20114 תגובות

מתוך יצירה נשית

ציור הלידה כפי שחוויתי אותה: כואבת, ברוטלית, רוחצת בדם.
בלי התייפיפות, תחושה ראשונית, שבה כאב האמהות "נשפך" מקרבי.
הציור היווה חלק מהריפוי וההתמרה לסיטואציה שנחוותה כקשה.