את צריכה בת

מאת : אביטל חיימי

16 בנובמבר 2014 | 5 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית

 

אהבתי להיות בהיריון. הייתי טובה בזה, לא היו סיבוכים, בעיות, הקאות, בחילות. גם לא כאבים, הבדיקות תמיד יצאו מצוין.

הרגשתי נהדר, עשיתי ספורט, הייתי פעילה וחזקה.

גם הלידות היו מעצימות. הייתי עטופה בחוזק פנימי שלא ברור מאיפה הוא צץ, הייתי נוכחת עבור ילדיי וליוויתי אותם אל יציאתם לעולם בעוצמה, בביטחון.

אחר כך באו הנפילות. הפחד החליף מקומו של החוזק. נשמתי פחד בוקר צהרים ערב ולילה. החרדות הלכו והתעצמו ללא שליטה. החושך גבר והפך הכול לקשה יותר ומסובך.

והילדים גדלים, השינה בלילה מתארכת לה. ומתחילות ההערות מסביבי- ״עכשיו הגיע הזמן לבת, מגיע לך!..״

איך אסביר לכל מי שאומר זאת מה עברתי, מה עברה משפחתי? עד כמה קשה להכיל את הרגשות הללו, את הכאב והעצב, ועם זאת, כמה קל להסתיר טוב טוב כדי שלא יראו וירגישו הסובבים אותי? כמה חוסר רגישות יש באמירות הללו ומה אחרים יודעים מהן העדפותיי?

תמיד חשבתי שתהיה לי משפחה גדולה, הרבה ילדים, ועכשיו ניצב מולי הפחד שמא מצב רוחי יתדרדר שוב ואשקע.

כל יום מחדש שואלת עצמי האם אוכל יום אחד בכל זאת לנסות ואז מגיע הקול שאומר ״אין לי הזכות לגרום לאהוביי את מסכת החשך בשלישית״.

יש לי 2 ילדים נפלאים, המאירים את ביתנו באור נהדר וממלאים עוד ועוד שמחה בליבי.

אין לי תשובה וגם לאף אחד אחר אין מושג מה נכון. והשאלה עדיין ניצבת.

מנסה להשלים עם הטוב ולראות מה יילד יום.

 

 

אמהות נוספות מעלות מחשבות, תהיות ולבטים לגבי האם להביא עוד ילד לעולם.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

5 תגובות ל- “את צריכה בת”

  1. לי-את דנקר הגיב:

    אז שהם יביאו בת, ויטפחו לעצמם על השכם, ויספרו שהם נורמטיבים ומאושרים רק כי יש להם מלוא הטנא רב פאר.. תיבת נוח, שני מינים..
    ואת תמשיכי להקשיב לעצמך ולקצב שלך ותאהבי את הכן והלא באותה המידה.
    נשיקות לך אישה אמיתית

  2. כרמית הגיב:

    כל כך מבינה.
    ואני אומרת שיצאו לך מהרחם!

  3. מיטל הגיב:

    תמיד יש לאנשים מה לומר/לבקר/להעיר….ויש הרבה אלופים בתכנון החיים של אחרים…זה קשה להדוף אותם, ואצל אנשים שמטבעם אוהבים לרצות ושה״מה יגידו״ תמיד עובר להם בראש, זה קשה עוד יותר.יכולה רק לומר שלפחות אצלי,אני לא מצליחה להשתחרר מזה כמו שהייתי רוצה, אבל עם הגיל וההתבגרות, זה משתפר…

  4. רחל חיים הגיב:

    מאד מצחיקה אותי הסיטואציה. אקדים ואומר שגם לי יש שני בנים מהממים וגם אני שומעת לפעמים הערות כאלה. ומה שמצחיק אותי זה שאומרים לי את זה כאילו בטוח שאם אעשה עוד ילד, תגיע הבת המיוחלת. נדמה שכולם שכחו שאי אפשר להשפיע על מין היילוד ואף אחד לא ייתן לך את הבת המובטחת בפעם השלישית.
    לכן אני צוחקת בתוך עצמי על הגיחוך באמירות האלה. ובעיקר מתאמנת בלא להתייחס.
    מה שמאד מפריע לי זה שכתוצאה מההערות מסביב, אני מרגישה שקשה לי מאד להבין מה אני באמת רוצה. בינתיים אני מחכה ומקווה שהרצון האמיתי שלי יצליח לנבוט איכשהו. כרגע ממש לא מרגישה צורך בילד נוסף (בן או בת… לא משנה) ומשתדלת לעמעם את רעשי הרקע וללמוד את עצמי. לאחרונה אני חושבת שאולי אני אשה כזו שלא יכולה להיות מושקעת בשלושה ילדים בלי לשלם מחיר כבד מדי. זה בסדר.

  5. אנונימא הגיב:

    כל כך מבינה אותך.
    לי יש ילדה אחת.
    לי אף אחד לא מציק מבחוץ.
    אני מציקה לעצמי מבפנים.

    אני לא יכולה לצערי "לצאת לעצמי מהרחם", כי זו אני והרחם שלי 🙂
    האחרים שמציקים לך – שייצאו בגדול המרחם שלך…

    שתהיי תמיד מחוברת לעצמך ולמה שנכון לך ולמשפחה שלך…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חרדות ודיכאון בהריון

מאת : מגלה את עצמי מחדש

6 בדצמבר 20117 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

מתלבטת איפה להתחיל. הימים והשבועות האחרונים הפכו להיות כל כך אינטנסיביים, כל כך מוצפים ומציפים שלא יודעת איפה להתחיל.

לא יודעת איפה להתחיל.

דיברתי עם תמר קלר, היא שאלה אותי אם יש עבר, אם יש היסטוריה אם יש גנטיקה.

בוודאי שיש. יש כל כך הרבה ואני יודעת את זה, ובכל זאת, לעשות 1+1 ולהבין שלי יש דיכאון, לי!!!??? זה כל כך לא פשוט לי. זה כל כך כואב. ויחד עם זאת זה כל כך משחרר. זה כל כך מאפשר פתח לריפוי, פתח להבנה, פתח לחיבור מחודש עם עצמי וזה מסביר הכל. זה מסביר את הדמעות שעולות כל כך בקלות כל כך הרבה פעמים, כאילו אני בהריון מתמשך וההורמונים מתפרצים. זה לא הורמונים. זה באג במערכת ויש לי אותו וזה בסדר וזה כואב וזה קשה.

מעקב הריון מהחלומות

מאת : שירה דרוקר

31 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

פגשנו אצל מאיה המיילדת כבר פעמיים. הילה, התינוקת החדשה בבטן, ואני.

זה מקסים, זה מרגש, זה נפלא, זה כל כך נכון…

יש רופא שמלווה אותי בהריון הזה, נחמד מאוד, חייכן, מקבל, פניתי אליו עם המון המלצות שאכן הצדיקו את עצמן מבחינת הנחמדות. לפעמים נדמה לי שהוא יודע איך קוראים לי גם בלי הכרטיס 🙂

הוא שואל לשלומי, הוא מעיין בתוצאות הבדיקות שאני מביאה אליו, מקליד במחשב, מדי פעם מתבדח ומחייך.

בדיקות האולטרה סאונד שאני עוברת מתבצעות במקצועיות רבה על ידי טכנאיות ורופאים מומחים, שאני אחת מני רבות ששוכבות על מיטת הבדיקות במרפאתם יום יום.

כמה כיף שיש לי גם את מאיה…

שמכירה אותי. שמכירה את המשפחה שלי, את בעלי, את הילה, אפילו את זאת שבבטן.

שאיתה אפשר לדבר על הכול. על חששות, על חלומות, על תכניות.

שמבקשת רשות מהתינוקת לפני שהיא מתחילה לגעת בבטן שלי.

שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני

מאת : יעל תמיר

17 באוגוסט 20116 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

יש לי ילד "גדול" בן שנתיים ושלושה חודשים וילדתי לפני חודש תינוק נוסף ומתוק.
הילד הגדול מעולם לא נשלח למסגרת ובאמת שנהניתי להיות איתו והשקעתי בו את כל כולי. אני אמא טוטאלית, על כל המשתמע מכך. אוהבת ללא סוף. השארתי אותו לבד ורק עם הוריי, לשעתיים בלבד בכל חייו, למעט בלידה, שאז "נעלמתי" בעל כורחי ל 5 ימים.. מי חלם על כזה דבר ??