את צריכה בת

מאת : אביטל חיימי

16 בנובמבר 2014 | 5 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית

 

אהבתי להיות בהיריון. הייתי טובה בזה, לא היו סיבוכים, בעיות, הקאות, בחילות. גם לא כאבים, הבדיקות תמיד יצאו מצוין.

הרגשתי נהדר, עשיתי ספורט, הייתי פעילה וחזקה.

גם הלידות היו מעצימות. הייתי עטופה בחוזק פנימי שלא ברור מאיפה הוא צץ, הייתי נוכחת עבור ילדיי וליוויתי אותם אל יציאתם לעולם בעוצמה, בביטחון.

אחר כך באו הנפילות. הפחד החליף מקומו של החוזק. נשמתי פחד בוקר צהרים ערב ולילה. החרדות הלכו והתעצמו ללא שליטה. החושך גבר והפך הכול לקשה יותר ומסובך.

והילדים גדלים, השינה בלילה מתארכת לה. ומתחילות ההערות מסביבי- ״עכשיו הגיע הזמן לבת, מגיע לך!..״

איך אסביר לכל מי שאומר זאת מה עברתי, מה עברה משפחתי? עד כמה קשה להכיל את הרגשות הללו, את הכאב והעצב, ועם זאת, כמה קל להסתיר טוב טוב כדי שלא יראו וירגישו הסובבים אותי? כמה חוסר רגישות יש באמירות הללו ומה אחרים יודעים מהן העדפותיי?

תמיד חשבתי שתהיה לי משפחה גדולה, הרבה ילדים, ועכשיו ניצב מולי הפחד שמא מצב רוחי יתדרדר שוב ואשקע.

כל יום מחדש שואלת עצמי האם אוכל יום אחד בכל זאת לנסות ואז מגיע הקול שאומר ״אין לי הזכות לגרום לאהוביי את מסכת החשך בשלישית״.

יש לי 2 ילדים נפלאים, המאירים את ביתנו באור נהדר וממלאים עוד ועוד שמחה בליבי.

אין לי תשובה וגם לאף אחד אחר אין מושג מה נכון. והשאלה עדיין ניצבת.

מנסה להשלים עם הטוב ולראות מה יילד יום.

 

 

אמהות נוספות מעלות מחשבות, תהיות ולבטים לגבי האם להביא עוד ילד לעולם.

5 תגובות ל- “את צריכה בת”

  1. לי-את דנקר הגיב:

    אז שהם יביאו בת, ויטפחו לעצמם על השכם, ויספרו שהם נורמטיבים ומאושרים רק כי יש להם מלוא הטנא רב פאר.. תיבת נוח, שני מינים..
    ואת תמשיכי להקשיב לעצמך ולקצב שלך ותאהבי את הכן והלא באותה המידה.
    נשיקות לך אישה אמיתית

  2. כרמית הגיב:

    כל כך מבינה.
    ואני אומרת שיצאו לך מהרחם!

  3. מיטל הגיב:

    תמיד יש לאנשים מה לומר/לבקר/להעיר….ויש הרבה אלופים בתכנון החיים של אחרים…זה קשה להדוף אותם, ואצל אנשים שמטבעם אוהבים לרצות ושה״מה יגידו״ תמיד עובר להם בראש, זה קשה עוד יותר.יכולה רק לומר שלפחות אצלי,אני לא מצליחה להשתחרר מזה כמו שהייתי רוצה, אבל עם הגיל וההתבגרות, זה משתפר…

  4. רחל חיים הגיב:

    מאד מצחיקה אותי הסיטואציה. אקדים ואומר שגם לי יש שני בנים מהממים וגם אני שומעת לפעמים הערות כאלה. ומה שמצחיק אותי זה שאומרים לי את זה כאילו בטוח שאם אעשה עוד ילד, תגיע הבת המיוחלת. נדמה שכולם שכחו שאי אפשר להשפיע על מין היילוד ואף אחד לא ייתן לך את הבת המובטחת בפעם השלישית.
    לכן אני צוחקת בתוך עצמי על הגיחוך באמירות האלה. ובעיקר מתאמנת בלא להתייחס.
    מה שמאד מפריע לי זה שכתוצאה מההערות מסביב, אני מרגישה שקשה לי מאד להבין מה אני באמת רוצה. בינתיים אני מחכה ומקווה שהרצון האמיתי שלי יצליח לנבוט איכשהו. כרגע ממש לא מרגישה צורך בילד נוסף (בן או בת… לא משנה) ומשתדלת לעמעם את רעשי הרקע וללמוד את עצמי. לאחרונה אני חושבת שאולי אני אשה כזו שלא יכולה להיות מושקעת בשלושה ילדים בלי לשלם מחיר כבד מדי. זה בסדר.

  5. אנונימא הגיב:

    כל כך מבינה אותך.
    לי יש ילדה אחת.
    לי אף אחד לא מציק מבחוץ.
    אני מציקה לעצמי מבפנים.

    אני לא יכולה לצערי "לצאת לעצמי מהרחם", כי זו אני והרחם שלי 🙂
    האחרים שמציקים לך – שייצאו בגדול המרחם שלך…

    שתהיי תמיד מחוברת לעצמך ולמה שנכון לך ולמשפחה שלך…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על פרשת הדולה: "ריסקו לבן אדם את החיים"

מאת : לימור לוי אוסמי

18 במרץ 20115 תגובות

מתוך דולה, הריון

אני חוזרת היום בבוקר הביתה, אחרי שהבאתי את איילי לגן (התחפש לדן קוסו, מבקוגן J…), אני במכונית, מקשיבה לתכנית "מחשבות בע"מ של איתן ליפשיץ ומשה שלונסקי בגל"צ. דקה לפני סיום התכנית, מחליטים השניים לומר שני משפטים מהירים על 'פרשת הדולה' (דקה 52'): "..היתה מהומת אלוהים בתקשורת, במשטרה, כלום לא קרה. התיק נסגר. טוב שבמקרים האלה עושים גם מעקב אחרי שריסקו לו את החיים.. לעשות קצת סדר.."

איך זה מרגיש להיות שפויה או משוגעת בדיכאון אחרי לידה ?

מאת : תמר קלר

3 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

במקביל, תחושות האשם מתגברות, מתרחבות ותופסות מקום נכבד ביציע של הנשמה: "אלוהים, מה עשיתי ? למה שלחתי אותה לתינוקיה ? למה ביקשתי מהאחות שתיקח אותה ? הרי יצרתי חיים …."

ולא קישרתי את זה, לא היה לי מושג. מעולם לא שמעתי נשים מדברות על דיכאון אחרי לידה, אולי מזכירות כלאחר יד איזה בייבי בלוז קל כזה –ירידה בהורמון האסטרוגן , חוסר איזון בפרוגסטרון-אבל אצלי זה לא היה קל כזה- אצלי זה היה מפל שמחכה בהמשך.

לחזור לעבודה

מאת : אמא של רעותי

17 במאי 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה, חוזרות לעבודה, רגשות אשם

ניסיון לחזור למעגל התעסוקה, גיליתי כמה קשה לתמרן בינך לבין הקריירה שקוראת לי, בין הרצון להגשים את עצמי, להרויח, להיות עצמאית ולא "עוד אישה שבעלה מפרנס אותה" לבין החום המתוק והצמרירי שהוא את. מצאתי את עצמי נסחבת בין ראיונות מתישים, מנסה להתגמש מצד אחד ומצד שני לא לוותר על השהות איתך.