היריון,  הפלה, אובדן הריון,  עמוד הבית

היום היית צריכה להיוולד

 

היום היית צריכה להיוולד. כמה חששתי מהיום הזה שיגיע. פחדתי שתהליך האבל יתחיל מחדש, אבל זה לא נכון. אני חשה זרות לתאריך הזה, שממילא לפי הלידות הקודמות לא היית נולדת בו, אלא הרבה אחריו. אני חשה חיבור לתאריך הלידה שלך שהתרחש בפועל, לפני ארבעה חודשים. ארבעה חודשים מוקדם מידיי. לפני כמה ימים הסתכלתי בתמונת אולטראסאונד שלך, היחידה שברורה ואת נראית שם כמו תינוקת. ניסיתי פעם ראשונה לנחש איך נראית. גיליתי שאני כבר לא מתעוותת בכאב כשאני חושבת על כך שלא רציתי לראות אותך, שהייתי מבועתת מהמחשבה שאראה אותך, שאבא שלך יראה אותך, שרק רציתי שייקחו אותך ולא ידעתי אפילו לאן. אני זוכרת שצעקתי למיילדת: "את זורקת אותה לפח?!" ולרווחתי היא ענתה בתדהמה שלא. כמה בכיתי אחר כך. הרגשתי שלא מילאתי את חובתי כאמא, לחבק אותך, לתת לך אהבה לפני הקבורה, שתדעי שהייתה לך אמא כאן, גם אם לא הספקנו להכיר. כמה עצב יש לי על עצמי, שהייתי צריכה לעבור את האירוע הזה, המחריד, המטלטל את הנשמה עד לקצה שלה. כמה עוצמה וכוח גיליתי בתוכי. כמה שמחה והכרת הטוב על מה שיש לי. לא שאלתי למה דווקא אני, לא כעסתי, לא שקעתי. הרגשתי כמו מי שניצלה מהמוות וחזרה. מי שפגשה במוות ויכלה לו. אחר כך הגיעו הכעס, הקנאה. הקנאה במי שלא ביקרה בצד האפל והריון בשבילה הוא עדיין אירוע משמח שנגמר בלידה ותינוק. כל אישה בהריון שראיתי ברחוב רציתי ללחוש לה – 'תיזהרי, בכל רגע זה עלול להיגמר, האושר שלך כל כך שברירי ואת אפילו לא יודעת'. הלוואי שגם אני לא הייתי יודעת. כמה תמימות יש בהריון, כמה אשליה של שליטה יש בבדיקות על בדיקות, מעקבים וויטמינים, במחשבה שאם אשמור על עצמי ואם מומחה יבדוק אותי ואם ואם, אז. אני פורשת את כפי ומתמסרת למה שבא, אני מקבלת שאני לא יודעת יותר ממה שאני יודעת. אני מודה על ההתמודדות שלי עם האובדן, מודה על בן זוג ושני ילדים אוהבים ואהובים שנפרדו יחד איתי והצטערו יחד איתי וזוכרים יחד איתי את התינוקת שחיכינו לה כל כך ולא באה.

 

 

 

 

***

כששאלתי את אמא לשניים איזה דימוי עולה לה בראש כדי שאוכל למצוא תמונה מתאימה, היא כתבה ' התמונה שעולה לי לראש זה יד שמשחררת פרח למים. פרידה'. לא מצאתי תמונה מדויקת לדימוי, אבל התיאור שלה עוזר להיות עם הכתוב בצורה מותאמת יותר.

מוזמנות בחום לכתוב בתגובות את מה שעולה בכן,

המילים שלכן חשובות.

 

אפשר לקרוא שיתופים נוספים של נשים שבחרו לכתוב על האובדן הריון שלהן,

ועכשיו, כשאני כותבת את המילים 'אובדן הריון', זה מרגיש לא זה. אובדן עובר, אובדן של ילד. אולי כך ראוי לקרוא לזה.

שלכן,

לימור, יוצרת האתר.

 

 

2 Comments

  • Avatar

    נעה שפר

    יקרה,
    צמרמורות בגוף עולות עם הקריאה. מזדהה עם כל כך הרבה חלקים, ומודה לך על ההזדמנות להזכר שאני לא לבד בזה.
    את התאריך המשוער הדחקתי, ובאותו היום ממש, פתאום נזכרתי. יום זה היווה עבורי שער לתקופה אחרת, טובה יותר. תקופה לה חיכיתי וציפית, ובה העצב החל להתרכך אל מול הכרת הטוב וההודיה על מה שיש. מקווה שגם עבורך יביא איתו מעבר כלשהו למקום עוד יותר טוב 🙂

  • Avatar

    איריס גומס

    כל כך, כל כך עצוב. ממש הכנסת אותי לרגעים הקשים איתך, למרות שלא חוויתי משהו דומה. חיבוק 3>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ