היום היית צריכה להיוולד

מאת :

5 בנובמבר 2014 | 2 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, עמוד הבית

 

היום היית צריכה להיוולד. כמה חששתי מהיום הזה שיגיע. פחדתי שתהליך האבל יתחיל מחדש, אבל זה לא נכון. אני חשה זרות לתאריך הזה, שממילא לפי הלידות הקודמות לא היית נולדת בו, אלא הרבה אחריו. אני חשה חיבור לתאריך הלידה שלך שהתרחש בפועל, לפני ארבעה חודשים. ארבעה חודשים מוקדם מידיי. לפני כמה ימים הסתכלתי בתמונת אולטראסאונד שלך, היחידה שברורה ואת נראית שם כמו תינוקת. ניסיתי פעם ראשונה לנחש איך נראית. גיליתי שאני כבר לא מתעוותת בכאב כשאני חושבת על כך שלא רציתי לראות אותך, שהייתי מבועתת מהמחשבה שאראה אותך, שאבא שלך יראה אותך, שרק רציתי שייקחו אותך ולא ידעתי אפילו לאן. אני זוכרת שצעקתי למיילדת: "את זורקת אותה לפח?!" ולרווחתי היא ענתה בתדהמה שלא. כמה בכיתי אחר כך. הרגשתי שלא מילאתי את חובתי כאמא, לחבק אותך, לתת לך אהבה לפני הקבורה, שתדעי שהייתה לך אמא כאן, גם אם לא הספקנו להכיר. כמה עצב יש לי על עצמי, שהייתי צריכה לעבור את האירוע הזה, המחריד, המטלטל את הנשמה עד לקצה שלה. כמה עוצמה וכוח גיליתי בתוכי. כמה שמחה והכרת הטוב על מה שיש לי. לא שאלתי למה דווקא אני, לא כעסתי, לא שקעתי. הרגשתי כמו מי שניצלה מהמוות וחזרה. מי שפגשה במוות ויכלה לו. אחר כך הגיעו הכעס, הקנאה. הקנאה במי שלא ביקרה בצד האפל והריון בשבילה הוא עדיין אירוע משמח שנגמר בלידה ותינוק. כל אישה בהריון שראיתי ברחוב רציתי ללחוש לה – 'תיזהרי, בכל רגע זה עלול להיגמר, האושר שלך כל כך שברירי ואת אפילו לא יודעת'. הלוואי שגם אני לא הייתי יודעת. כמה תמימות יש בהריון, כמה אשליה של שליטה יש בבדיקות על בדיקות, מעקבים וויטמינים, במחשבה שאם אשמור על עצמי ואם מומחה יבדוק אותי ואם ואם, אז. אני פורשת את כפי ומתמסרת למה שבא, אני מקבלת שאני לא יודעת יותר ממה שאני יודעת. אני מודה על ההתמודדות שלי עם האובדן, מודה על בן זוג ושני ילדים אוהבים ואהובים שנפרדו יחד איתי והצטערו יחד איתי וזוכרים יחד איתי את התינוקת שחיכינו לה כל כך ולא באה.

 

 

 

 

***

כששאלתי את אמא לשניים איזה דימוי עולה לה בראש כדי שאוכל למצוא תמונה מתאימה, היא כתבה ' התמונה שעולה לי לראש זה יד שמשחררת פרח למים. פרידה'. לא מצאתי תמונה מדויקת לדימוי, אבל התיאור שלה עוזר להיות עם הכתוב בצורה מותאמת יותר.

מוזמנות בחום לכתוב בתגובות את מה שעולה בכן,

המילים שלכן חשובות.

 

אפשר לקרוא שיתופים נוספים של נשים שבחרו לכתוב על האובדן הריון שלהן,

ועכשיו, כשאני כותבת את המילים 'אובדן הריון', זה מרגיש לא זה. אובדן עובר, אובדן של ילד. אולי כך ראוי לקרוא לזה.

שלכן,

לימור, יוצרת האתר.

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “היום היית צריכה להיוולד”

  1. נעה שפר הגיב:

    יקרה,
    צמרמורות בגוף עולות עם הקריאה. מזדהה עם כל כך הרבה חלקים, ומודה לך על ההזדמנות להזכר שאני לא לבד בזה.
    את התאריך המשוער הדחקתי, ובאותו היום ממש, פתאום נזכרתי. יום זה היווה עבורי שער לתקופה אחרת, טובה יותר. תקופה לה חיכיתי וציפית, ובה העצב החל להתרכך אל מול הכרת הטוב וההודיה על מה שיש. מקווה שגם עבורך יביא איתו מעבר כלשהו למקום עוד יותר טוב 🙂

  2. איריס גומס הגיב:

    כל כך, כל כך עצוב. ממש הכנסת אותי לרגעים הקשים איתך, למרות שלא חוויתי משהו דומה. חיבוק 3>

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זוגיות אחרי לידה

מאת :

31 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

חשוב לזכור שהתחלות הן קשות אבל התחלות הן רק בהתחלה ואח"כ לומדים להתמודד טוב יותר עם המציאות החדשה ומתארגנים מחדש ומתפנים להינות מהדברים המדהימים שמביא איתו תינוק לתוך המשפחה.

ואם בכל זאת נתקעתם בתוך המערבולת, וקשה להשתחרר לבד מהקשיים או מהמשבר, זו לא בושה לפנות לעזרה. ללכת לטיפול זוגי ולהיעזר בו כדי לבנות תקשורת טובה יותר, מכילה יותר, מקבלת ותומכת ולצאת שוב לדרך משותפת.

התינוק שלי בוכה המון- יש לכן עצות?

מאת :

21 באפריל 201315 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רוצות לישון!

הייתי יכולה להתמודד עם הלילות אם הוא היה משלים שעות שינה ביום, אבל גם במהלך היום הוא ישן בין חצי שעה לשעה במצטבר… הוא כל הזמן בוכה, אם הוא על מזרן הפעילות ואני לא מתעסקת איתו הוא בוכה, גם כשהוא על הנדנדה, הוא בוכה, על הספה הוא בוכה. לא מוכן להיות על הבטן, ברגע שמשכיבים אותו על הבטן הוא מתהפך בחזרה ומתחיל לבכות. לא נראה לי שמשהו מציק לו כי הוא בוכה רק כשהוא לבד ומשעמם לו. אם אני איתו על תקן צוות הוואי ובידור הוא משתף פעולה, צוחק ומחייך. ברגע שאני קמה הוא מתחיל לבכות ולצרוח שאחזור.

הוא אוכל מצוין!!!! גומר בקבוקים של 180 ולפעמים גם 240 מטרנה פעם בשלוש שעות בערך, אוכל פירות וירקות בגן כל יום.

העייפות המצטברת הבלתי אפשרית הזו שכבר שוכנת לה קבע בעצמות, והבכי הבלתי פוסק שלו גורמים למתחים ולעצבים בבית. בן זוגי ואני מוצאים את עצמינו רבים ללא הפסקה על השטויות הכי קטנות. עכשיו אנחנו לא מדברים כבר למעלה משבוע.

הבת שלי התחילה ללכת

מאת :

20 ביוני 20122 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היא עדיין לא חופשייה לצעוד בעצמה ללא היד שלי, ולעיתים גם לי יש רצונות משלי במיוחד כאשר המטלות האחרות בחיי, דברים פשוטים כן, כביסה, נקיון, בישול, עבודה, בן זוג, מייליים וכו' עומדים ביני לבין כף ידה המושתת אלי מוכנה למשוך אותי אל היעד הבא.