חודש תשיעי בהריון השלישי שלי נמשך בחוויה שלי כמעט כמו תשעה חודשים תמימים. כל החודש לווה בצירים וכל הזמן לא היה ברור אם מתחילה פה הלידה או לא. ההתמודדות עם אי הוודאות הזו הייתה עבורי האתגר הכי גדול.

האם הלידה מתחילה כרגע, האם לתזמן את הצירים או לא, האם לדאוג לסידור לבנות הגדולות או לא, האם אפגוש את התינוקת שלי בקרוב מאוד, כן או לא, האם לצאת לבית היולדות שמרוחק 35 דקות נסיעה מביתי וזו לידה שלישית (כן או לא?).

המון המון שאלות והמון אי ודאות. רגע זה מתקרב, ורגע נוסף זה מתרחק… והיותי אשת מקצוע שנכחה בעשרות לידות כמלווה, כמו לא תרמה בכלל לעניין. הפעם הייתי יולדת עם כל החששות והפחדים של יולדת, ולפעמים גם הצלחתי לשכוח דברים בסיסיים שאני נשאלת כל הזמן כמלווה לידות.

לאורך החודש וגם עכשיו בשבועות שלאחר הלידה, אני מוצאת את עצמי כותבת. החלטתי לפרסם מדי פעם, פה באתר המדהים של לימור האהובה, קטעים שעזרו לי במעט להוציא את התחושות מהפנים לחוץ. זה הקטע הראשון:

חודש תשיעי בהריון- את עסוקה בפרידות מהיבטים שונים בחייך

חודש תשיעי בהריון הוא זמן של בין לבין

את לא כאן ואת לא כאן.

את כבר לא לגמרי בתוך ההריון

ועדיין לא פגשת את התינוקת שלך מחוץ לרחם

את עסוקה בפרידות מהיבטים שונים בחייך

ומצפה לבאות.

יש לך צירי ברקסטון היקס מרובים

שכמו מכינים אותך לבאות

אבל הם גם לא זה ולא זה,

הם לא הלידה עצמה.

למרות שלרגעים את לא בטוחה,

הם מין כאב עמום כזה סימבולי

שמזכיר לך נשכחות

ומעמיד אותך במצב הווייתי של חוסר ודאות

שגם מזכיר לך דברים שרצית לשכוח.

והציפייה הו הציפייה

והעייפות כה גדולה

ומתחשק לך להיכנס לתוך הבטן הענקית שלך

להתחבק עם התינוקת וללחוש באוזנה-

'בואי'.

**

בטי גורן