לאף ילד לא מגיע זיכרונות כאלה. על אלימות במשפחה

מאת : מיכל קייטניק

26 בנובמבר 2014 | תגובה אחת

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא, עמוד הבית

 

מרגישה צורך לשתף באשר לאלימות נגד נשים:

אני בת לאמי, אישה שעברה אלימות מילולית ופיזית קשה בידי מי שקרוי אבא שלי. הייתי כבת 5 כשאמי ברחה בפעם האחרונה ממנו. הזיכרונות שאני עדיין סוחבת עמי לא פשוטים ועד לא מזמן עדיין חצבו בנפשי. עכשיו הם בבחינת זיכרונות בלבד. רוצה לשתף בהם.

שעת ערב, אמי משכיבה אותנו לישון בשיר ערש. חושך. דקות ספורות אחר כך היא רצה בבהלה חרישית אל חדרנו, הוא אחריה מדביק אותה לקיר מהסה ומכה, והיא  בוכה מתחננת, ואני צופה מהצד, אזכר בזה רק בעוד כמה שנים. בדיעבד אתוודע גם לעובדה שהיה גם אקדח במערכה.

לא ברור מה הצית אותו הפעם ובעצם זה לא כזה משנה, לכעוס ולהכות זה כל מה שהוא יודע לעשות. מה שהיא לא עשתה עדיין היא עושה עכשיו וברחה את עצמה ממנו דרך החלון. קפצה מקומה שניה לברוח מהמכות ושברה את שתי הרגליים. למחרת אבא וילדה הולכים יד ביד לבקר את אמא בבית החולים. החיוכים של כולנו לא אמיתיים.

אמא ברחה איתנו לבית הוריה וביקשה מקלט. הוא לא נשאר חייב ובא יום אחד וחטף אותנו אליו מהרחוב שלמרגלות ביתה של סבתי.

אמא ברחה איתנו למקלט לנשים מוכות בחיפה. זיכרון עמום של מזרנים על הרצפה, הרבה אימהות, הרבה ילדים ושיר אחד על המרפסת הפתוחה "בשנה הבאה…"

השנה הבאה הגיעה, אמא הצליחה ללכת ממנו לבלי שוב.

 

אני חושבת באמת ובתמים שכחלק מהניסיון להסביר לאישה מוכה את מצבה הוא דרך הילדים שלה, באם יש כאלה. לאף אחת לא מגיע יחס כזה, לאף ילד לא מגיע יחס כזה, לאף אחד לא מגיע זיכרונות כאלה.

 

 

לנשים שמעוניינות לקרוא על האפשרות לצאת ממעגל האלימות, לחצו כאן לסדרת סרטונים בנושא.

ואפשר גם לקרוא שיתופים אישיים ומקצועיים בנושא אלימות במשפחה.

תגובה אחת ל- “לאף ילד לא מגיע זיכרונות כאלה. על אלימות במשפחה”

  1. תמר קלר הגיב:

    תודה לך אישה יקרה ואמיצה.
    השיתוף שלך יביא מזור לאחרות.
    חזקי ואמצי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות

מאת : אמא אחת

5 במאי 201223 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

רוצה להעלם.

להזרק במדבר ולשמוע רק רוח. לראות את הכוכבים בלילה, להיטמע בהם.

בלי הבכי שמוציא אותי מדעתי. בלי להרים ולערסל ולהרדים ולהניק. בלי לנקות את האוכל שנזרק על הרצפה. בלי לדאוג כמה שהוא רזה. בלי הבלגן בבית שמתחדש כל יום מחדש. בלי לקום בלילות. בלי להיות עייפה.

רוצה להעלם.

להיות גרגר אחד במדבר הגדול, חלק ממשהו, שייכת.

ללא הבדידות שמלווה אותי מאז הפכתי לאמא, החיפוש אחר עיניים פנויות בג'ימבורי או בגינה, אולי יהיה עם מי לדבר, גם אם זו שיחת חולין על בני כמה הילדים. רוצה לחיות בלי העיניים השיפוטיות, המבקרות, המעירות, פשוט חייבות להעיר שצריך להלביש יותר או פחות ואיפה הכובע, ומה, הוא עוד לא יודע למחוא כפיים, כמה להניק ואולי הוא רעב.

מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

על המחירים של הלידה ה"טבעית". לידה טבעית- מסע אישי. חלק 3

מאת : לימור לוי אוסמי

19 באוקטובר 201031 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אמא אחת כתבה: " אותי זה מרגיז לראות את זה. אני מאמינה לאלה שאומרות שהייתה להן לידה טובה ומעצימה, אבל מוחה נגד אלה שמציגות את זה כ"כיף". תהיי כנה, תודי שלידה זה קודם כל קשה וכואב, ומתוך זה יכולה לבוא גם עוצמה. אבל לידה זה לא רק שירים וריקודים."

ואמא אחרת כתבה: "לאחרונה הפייסבוק ממש מוצף בסרטונים של לידה טבעית מדהימה. הרעיון כנראה שזה ייתן השראה לנשים. אבל במקום זה, כל פעם הלב שלי נשבר מחדש…

האם אני אשמה בכך שהייתה לי לידה כל כך קשה ?…

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם