להיכנס ולצאת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בנובמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

להיכנס ולצאת

להרשים ולהישאר אותנטית

לצמוח ולהתחבר לשורשים

לפעול מתוך מקום שבפנים.

להיות בקשר

עם אחרות,

עם עצמי.

להגיד הרבה גם בלי מילים.

להיות מובנת,

להיות אני,

לשמוח,

לדייק,

ליצור משמעות,

להוביל,

לשמור על מה שחשוב.

לאפשר לעצמי לא להיות מובנת,

לטעות,

לשאול,

להתנסות,

לחיות.

לשמוח,

בעיקר לשמוח.

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר.

לבלוג שלי

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כנס גניקולוגיה ללא נוכחות נשים. הסוף ?

מאת : לימור לוי אוסמי

8 בינואר 20128 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

שבוע שעבר נודע לי כי עומד להתקיים ב 11.01.2012 (יום ד' הקרוב) כנס גניקולוגיה והלכה מטעם מכון פוע"ה ושנשים אינן רשאיות להרצות בו מטעמי 'צניעות'.
ההסבר שלהם לבחירה זו ניתן בדף הפייסבוק שלהם בלשון זו: "…כידוע המכון עוסק בנושאים שהצנעה יפה להם וכן משרת את כל החוגים בארץ ובעולם , על כן המכון לקח על עצמו להתאים את שרותיו לכל החוגים ועל כן נשים לא מופיעות בפני גברים בכנס. זאת ועוד מאחר ומדובר בנושאים שהצנעה יפה להם לא יתכן שנשים ידברו על כך בפני גברים…"

סאגת לידה או איך תכננתי ללדת בבית חולים וסיימתי בלידת בית

מאת : קרן שרגנהיים

4 ביוני 201217 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

המקום : אי שם בצפון הרחוק.

מצב צבירה : שבוע שלושים ושמונה פלוס פלוס, המוגלובין בקרשים 8.8 ועושה כל מה שיכולה להעלות אותו…

בצהרי יום חם מהרגיל לעונה אני יושבת במרפסת לבריכת רענון עם הבכור שלי כשמתחילים הצירים ומתגברים, והופכים תוך זמן קצר לעובדה של ציר כל חמש דקות. על פי כל מה שאני יודעת, זה המקום להתחיל לפנות את עצמי לכיוון בית החולים, מתחילה לידה.

אני מעירה את הבעל מתנומה חטופה, מתארגנים לא מהר מידי , מסיעים את הילדון לדודה הקרובה ומתחילים לטפס לצפת.

זה בית החולים הקרוב ביותר אלינו, אנחנו בוחרים בדרך הנוף היפה, מעדכנים את הדולה שלנו שהכנו מבעוד מועד, ובסך הכל האווירה אופטימית וצוהלת במיוחד – צירים ממשיכים והמרחק ביניהם מתקצר.

בצפת אנחנו זוכים לקבלה שגרתית, בדיקת דופק, שאלות כלליות וכשמגיע הזמן לפתוח וריד, האחות ממקמת את הפרפר על הזרוע באופן כואב במיוחד. כשאני שואלת, היא טוענת שעוד רגע זה יעבור ואני כמו יולדת טובה ממתינה לרגע הזה בסבלנות…

בסופו של דבר הם מגלים את מצב ההמוגלובין העגום ומכריעים שלא אוכל ללדת בחדר לידה טבעי. אני מנסה למחות ולהראות להם מכתב רשום וחתום ממנהל מחלקה, המטולוג בכיר שמאשר שאין שום בעיה עם לידה בכל דרך שבה אבחר. שום דבר לא עוזר, הם עיקשים בעמדתם.

הנקה עם ריפלוקס: "בפנים בערה בי התחושה שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי"

מאת : אמא של גיא

6 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בערך מגיל שבוע ההנקות הפכו להיות מאד לא רגועות. גיא בכתה לפני, תוך כדי, ואחרי הנקה, התפתלה וצרחה. קירבה את הראש לציצי ואז הרחיקה אותו ממנו כאילו ניסו לקרב אותה לרעל. היא הייתה יונקת קצת ופורצת בצווחות כאילו מרעיבים אותה והייתה פולטת המון. לי היה נראה שמשהו לא בסדר.