מאת :
30 בנובמבר 2014 | 2 תגובות
ללכת לאיבוד אחר הקול הפנימי
שמוביל
ואומר בבטחה
'לכי, ילדתי, זו הדרך'.
לחפש את השביל,
לרטוט,
להיבהל,
לבקש וודאות,
ולבסוף
לבחור
להישאר בערפל
עד שכל הנקודות יתחברו.
לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר
This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.
נושאים קשורים : בקצב החיים- לימור לוי אוסמי
מאת : תמר קלר
25 באוקטובר 20100 תגובות
אני כבר פחות מחייכת, בקושי אוכלת ובעיקר מתקשרת עם אביה שצומחת בתוכי, מדברת אליה, שואלת אותה: מה קורה חמודה? לא טוב לך בפנים? קשה לך גם? תני לי סימן שאבין איך את מרגישה, שאבין מה קורה. אולי את שם בפנים תוכלי לתת לי יותר תשובות.
מאת : שלומית ארד
24 בפברואר 201125 תגובות
ההנקה תוקפת את ההורים ובעיקר את האמהות בתקופה הכי רגישה ומטלטלת בחייהם. היא מחוברת לקשיי ההורות, לקונפליקטים, שיש לנו, ההורים בתרבות המערבית, כמו חיבור של תאומים סיאמיים….
מאת : יעל אוריאן סלנט
20 בספטמבר 20105 תגובות
מחר אני ואתה חוגגים שנה…
רוב הסיכויים שאתה לא תחוש בהבדל – אולי יהיו עוד כמה צעצועים לשחק איתם, ותקבל המון נשיקות מכל מיני דודות שאתה לא רואה על בסיס יומיומי. אבל בשבילי היום הזה מהווה ציון דרך ענק, אני כבר המון זמן חושבת על היום הזה על מה שעברנו מאז: אתה אני ואבא שלך.
סבתא שלך שאלה אותי אתמול "את מבינה שלפני שנה לא היה נועם ?" לקח לי זמן להבין על מה היא מדברת, מה ז"א ברור שהיית…ואז הבנתי שאתה בסה"כ בן שנה ! איך החיים השתנו לנו בשנה מקצה לקצה !
מקסים, יקירה.
תודה 🙂