מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?

מאת : מיטל

5 בנובמבר 2014 | 17 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

מהרהורי ליבי הער ב-5 לפנות בוקר,

אז כהריונית בשלב מתקדם, כאשר שעון הגוף שלי מעט מתבלבל, החלטתי לנצל את התסכול שבערות ולשתף מעט במחשבותיי על הורות צעירה: ההזדמנות לשיח והעלאת תכנים באתר הזה היא כמובן אינה מותנית בהצגת "גיל המשתמש" כמו גם זכות הבחירה להיות אמא בכל גיל, אבל לי אישית קשה לתפוס ולהבין נערה שמדברת אימהוּת.

לאחרונה, אני נתקלת בלא מעט ילדות בסוף שנות העשרה לחייהן או בתחילת שנות העשרים שמחליטות באופן מושכל (עד כמה שגיל כה צעיר יכול לאפשר לטעמי בחירה מושכלת) להגדיר עצמן כנשים שמדברות אימהוּת, אך בפועל כל אחת מהן היא ילדה שהולכת לגדל ולעצב ילד.

אני מודה ומתוודה: קשה לי וכואב לי כי אותן ילדות יקרות לליבי עד מאוד. קשה לי לעמוד מן הצד בעודן מטלטלות את ספינת נעוריהן הרחק, מותירות רסיסי חלומות אבודים מאחור, והופכות באחת לדמות או תחפושת של אם בישראל.

כל שמתחשק לי באותן רגעים, זה ליטול את אותה נערה בזרועותיי ולהשיבה ל"מגרש המשחקים", למיצוי תרכיז הגיל הכה צעיר בו היא מצויה, כחלק תקין מהתפתחותה הנפשית על מנת שבאמת תוכל לדבר אימהוּת כאישה בבוא העת.

אין בדבריי כדי לפגוע או לבקר וכמובן שכל אדם מעל גיל 18 הוא אדון לעצמו, אך דווקא מהבמה שנוצרה כאן עבור נשים שבעיניי הן בשלות, עוצמתיות, עברו דבר אחד או שניים בחייהן בתהליכים נפשיים מורכבים, אני אשמח לשמוע את דעתכן בעניין כי אני מאוד סקרנית: מה אתן חושבות או מרגישות כלפי ילדה שמביאה ילד/ילדה לעולם? כיצד להתמודד מול ילדה בתחפושת אישה כשהמילים מן השיר " יש לך זמן לגדול- כמה יפה את", מושלכות הצידה ואיתן גם "קחי את החיים כמו פרי- קחי כל מה שאפשרי"?

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

17 תגובות ל- “מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?”

  1. ליבי בר הגיב:

    מעניין.

    אני נכנסת תחת הקטגוריה הזאת של "ילדות שמחליטות להביא ילדות"?
    אני בת 24, יש לי גורה בת 3, לא מתוך "אופס" אלא מתוך בחירה ומחשבה ורצון ואהבה (ובשקט אני אגלה שאני בהריון בחודש שישי).

    אז אני ילדה?
    לא חושבת.
    אני אישה.

    הייתי אישה גם בגיל 14, כשכל בייביסיטר שעשיתי בחן מבחינתי את האפשרות שלי להיות אמא-צעירה
    הייתי אישה גם בגיל 16, כשישבתי בשקט ושמעתי סיפורי לידה של נשים אחרות (דודות, אמא, שכנות..אמהות שעשיתי אצלן בייביסיטר 😛 )
    הייתי אישה כשנכנסתי לאתרי הורות, גם בגיל 16, וחיפשתי כ-ל גישה הורית אפשרית ובחנתי למה אני מתחברת

    אני מניחה שיש לי כל כך הרבה יותר זמן הכנה רגשית של "לפני הורות" מאשר שי לכל-כך הרבה נשים אחרות.

    להורות שלי הגעתי בשלה, שלמה ובטוחה בעצמי
    כך גם ללידה הביתית המהממת שהייתה לנו
    כך גם להמשך חיי

    • מיטל הגיב:

      היי ליבי,
      קודם כל תודה על התגובה והשיתוף(:
      אני חושבת שכמובן שכל מקרה הוא לגופו וכמובן שאם את מרגישה באמת אישה ובשלה להיות אמא ושלמה עם עצמך אז את אכן כך וכמובן שלאור כל הדרך שעברת עד לשם. לדעתי יש גם הבדל בין הורות בגיל 18-20 לגיל 24.
      אני יותר התכוונתי כאן לילדות שאיפשהו אי אפשר לפספס את העובדה שהן לא באמת מוכנות והן כביכול נכנסות לתחפושת שהיא לא באמת שלהן (בגלל נורמה חברתית/ שייכות למגזר מסוים כי כך צריך וכו'), לא באמת מבינות מה זה ילד ואת ההשלכות של זה וכמובן גם המחיר אותו הן משלמות בסופו של דבר בגלל הבחירה הזו שהוא לדעתי גבוה מדיי(כמו ויתור על נעורים/לימודים/קריירה/עתיד)

      • ליבי בר הגיב:

        רק חידוד: אני בת 24, הילדה בת 3 וחצי
        בחישוב מהיר: ילדתי אותה כשהייתי בת 20, הריתי אותה, עוד קודם

        לא רואה את עצמי "מוותרת" על משהו
        חוץ אולי, מטיול-אחרי-צבא
        וגם אותו יכולתי לעשות איתה, ובחרתי שלא.
        בחרתי לעשות אותו בעוד כמה שנים, איתה+אחיה/אחותה+בן זוג

        לגבי לימודים אקדמאים – אני רואה את זה כמוערך יתר על מידה בקרב החברות והחברים סביבי
        אין משהו בהורות ש"עוצר אותי מלהתקדם"
        כי ה-"קדימה" שאני רוצה, זה בדיוק ה-"קדימה" שאני עושה…לכיוון ההורות הצעירה והמשפחה

        • מיטל הגיב:

          אני מאוד שמחה לשמוע בשבילך!!!! מקווה שכל אחת שמקבלת החלטה כזו, תרגיש בדיוק כמוך(:

        • ליבי בר הגיב:

          זאת שאלה.
          הנשים הללו (מסרבת לקרוא להן "ילדות" זה מקטין, מעליב) – בוחרות להיות אמהות?

          אם כן- זה המסע שלהן.
          זו הבחירה שלהן.
          וגם אם היא, בדיעבד, מתגלה כלא-מתאימה (אני גיליתי בדיעבד שבחירת בן הזוג הייתה לא מתאימה, משהו שהיום אני יודעת להגיד שהיה יכול להיות שונה אם לא כל-כך הייתי מכווננת הורות, במקום זוגיות):
          זה בדיוק-בדיוק השיעור הכי נכון להן

          • ליבי, כתבת שלימודים אקדמאיים מוערכים יתר על המידה. את מתכוונת שאין לך שאיפות אקדמאיות?
            יש קריירה שאת מכוונת אליה?
            תעני רק אם מתאים

          • ליבי בר הגיב:

            "שאיפות אקדמיות" – אני חושבת שזה ממש תלוי למה את מתכוונת.
            בעבר חשבתי שאני ממש מתאימה לאקדמיה, משהו בביולוגיה

            אבל…
            יותר נעים לי להיות מדריכה להכנה ללידה (את הדולאות שמתי בצד אחרי הלידה), לגדל את הילדה שלי בלי מסגרת, עם מחשבה עתידת לחינוך ביתי.
            הרבה יותר נעים לי לחשוב על עתיד כזה בשבילי, מאשר על לימודי תואר ראשון שמובילים רק ללימודי תואר שני (ופרנסה של לרוץ אחרי הזנב של עצמי) ושעות על שעות מול הוורד בנסיון לחצוב מעצמי *משהו* לתזה.

            אולי אני אגיע לזה בהמשך, דרך האוניברסיטה הפתוחה
            אבל ממש לא מתוך המקום שבו מרבית חברותי וחברי מגיעים ומגיעות ללימודים אקדמאים – "מה אני אוכל לעבוד בסוף מסלול הלימודים, וכמה כסף זה הולך להכניס לי?"
            אלא מתוך מקום של – "אני שלמה עם המקום הנוכחי, הלימודים הם העשרה לחיי, ולא הבסיס לחיי"

      • Lopatas הגיב:

        I can already tell that's gonna be super helpluf.

    • אביה כהן הגיב:

      מדהימה.

    • Jaya הגיב:

      There is a critical shortage of invtmraoife articles like this.

  2. רינה הגיב:

    אני לא כל כך מזדהה עם התחושה. לדעתי, עד שלא מגיע ילד ממילא אין לך מושג איזו אמא תהיי… בת 18 שתביא ילד יכולה להיות חסרת אחריות לעומת בת 40, אבל מצד שני היא גם יכולה לגדול עם הילד ולהיות גמישה הרבה יותר מאישה מבוגרת ובשלה (כדבריה) שכבר התעצבה בשנים רבות של חיים בוגרים ללא ילדים.
    הגבול הזה של 18 כגבול של בגרות הוא מגוחך לשני הכיוונים – גם מהצד של "הגעת ל-18 אז עכשיו את מבוגרת" וגם מהצד של "רק 18? את עוד ילדה". אף אחד מהם לא נכון, ותלוי מאד בנערה/אישה הספציפית. ומתי את כבר לא ילדה – בגיל 20? 22? 24? 26?
    כדאי לזכור גם שרוב האמהות שלנו הביאו ילד ראשון בתחילת שנות ה-20 שלהן, ואני לא חושבת שסבלנו מזה. אם כבר, רק הרווחנו מאמא צעירה עם כוחות, שתהיה (בלי עין הרע טפו טפו טפו) סבתא צעירה עם עוד הרבה שנים לפניה ליהנות מהנכדים ולתרום לנו מנסיונה.
    לדעתי, בסוף התשובה היא: את מוכנה, כשאת מרגישה שאת מוכנה. ובעצם, את אף פעם לא מוכנה עד שזה קורה לך.

    • מיטל הגיב:

      היי רינה,
      תודה על התגובה ועל נקודת המחשבה החדשה שהעלית בי…
      ואני מסכימה עם זה שעד שילד לא מגיע, אז לא באמת יודעים…
      אני אישית עדיין חושבת ומרגישה שהגיל כן מביא איתו משהו אחר וגם לי עצמי כאדם יש יותר מה לתת, לחנך ולעצב עם הגיל…

  3. אנונימא הגיב:

    שאלה טובה 🙂 וכל כך מורכבת…
    דעתי – לדעתי – ממש לא רלוונטית, כי אני יכולה להעיד הרי רק על עצמי.
    נסיון לחשוב ולקבוע עבור מישהי אחרת יהיה מן יהירות, כי אני לא יודעת מי זו הבחורה שבהריון, איך היא מרגישה עם זה, כמה משאבים יש לה, ובעיקר – הרצון הפנימי שלה. והמבנה הפנימי שלה.

    כתבה פה ליבי, שבהבנה שלי את הדברים, יש לה יותר מרחב פנימי ויותר משאבים פנימיים משיש להרבה אימהות שאני מכירה. כולל אותי.
    אני בת 40, אמא לילדה בת 3 🙂
    אני מרגישה שאני זקוקה, כאדם, כאישה, להמון מרחב, המון ספייס. ואני נותנת לעצמי אותו. הילדה שלי גדלה בבית, ואני נעזרת במטפלות ובייביסיטר, כדי שיהיו לי גם את החיים והעולם שלי, וגם את האפשרות להיות איתה הרבה.
    אבל אני חושבת שבגיל צעיר לא הייתי יכולה לעשות את זה כך. אם הייתי מביאה ילדה לעולם בגיל יותר צעיר, כשלא היו לי משאבים כלכליים לכך, זה לא היה עושה טוב לאף אחד מהמעורבים.

    באופן כללי, אני מאמינה שאם יש את האפשרות לגדל באהבה ילד מאושר, זה העיקר.
    גיל האם, לא קובע בהכרח.
    הרי יהיו גם הרבה מאוד אנשים שיגידו – מה?? את בת 40?? למה חיכית? זה לא מתאים להיות אימא בגיל כזה!!
    ואני אגיד –
    א. לא עניינכם 🙂
    ב. זו הייתה הנקודה הכי נכונה בחיים שלי להפוך לאם.

    התגובה הראשונה שלי (שנובעת מן הסתם מהחינוך שלי, מהתפיסות שלמדתי עם השנים), היא שעדיף להיות יותר מבוגרת.
    אבל – שוב, בגרות איננ תמיד פונקציה של גיל ביולוגי.

  4. אנונימא הגיב:

    שאלה טובה 🙂 וכל כך מורכבת…
    דעתי – לדעתי – ממש לא רלוונטית, כי אני יכולה להעיד הרי רק על עצמי.
    נסיון לחשוב ולקבוע עבור מישהי אחרת יהיה מן יהירות, כי אני לא יודעת מי זו הבחורה שבהריון, איך היא מרגישה עם זה, כמה משאבים יש לה, ובעיקר – הרצון הפנימי שלה. והמבנה הפנימי שלה.

    כתבה פה ליבי, שבהבנה שלי את הדברים, יש לה יותר מרחב פנימי ויותר משאבים פנימיים משיש להרבה אימהות שאני מכירה. כולל אותי.
    אני בת 40, אמא לילדה בת 3 🙂
    אני מרגישה שאני זקוקה, כאדם, כאישה, להמון מרחב, המון ספייס. ואני נותנת לעצמי אותו. הילדה שלי גדלה בבית, ואני נעזרת במטפלות ובייביסיטר, כדי שיהיו לי גם את החיים והעולם שלי, וגם את האפשרות להיות איתה הרבה.
    אבל אני חושבת שבגיל צעיר לא הייתי יכולה לעשות את זה כך. אם הייתי מביאה ילדה לעולם בגיל יותר צעיר, כשלא היו לי משאבים כלכליים לכך, זה לא היה עושה טוב לאף אחד מהמעורבים.

    באופן כללי, אני מאמינה שאם יש את האפשרות לגדל באהבה ילד מאושר, זה העיקר.
    גיל האם, לא קובע בהכרח.
    הרי יהיו גם הרבה מאוד אנשים שיגידו – מה?? את בת 40?? למה חיכית? זה לא מתאים להיות אימא בגיל כזה!!
    ואני אגיד –
    א. לא עניינכם 🙂
    ב. זו הייתה הנקודה הכי נכונה בחיים שלי להפוך לאם.

    התגובה הראשונה שלי (שנובעת מן הסתם מהחינוך שלי, מהתפיסות שלמדתי עם השנים), היא שעדיף להיות יותר מבוגרת.
    אבל – שוב, בגרות איננה תמיד פונקציה של גיל ביולוגי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זה לא פינוק, זאת הישרדות

מאת : סמדר

3 ביולי 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עזרה ודאגה לעצמנו

תבין – כדי ללדת, אני משתמשת בכל הכוחות שיש לי. אין חלק בפנים שלא מגויס לדבר הזה. אני נגמרת כדי להוציא אותם מתוכי, בריאים ויפים ושלמים. פשוט נעלמת. ובגלל זה מיד אחרי הלידה, אני צריכה כל טיפה של יחס, כדי להחזיר לעצמי אנרגיה. אני יודעת שזה מוזר לך, ולכולם, כי אני בדרך כלל מוצאת כוח מבפנים, ולא צריכה עזרה, ויודעת להגדיר הכל, אבל אחרי לידה – זה מצב אפס, כי אני חייבת להתפרק כדי ללדת, וזה לוקח זמן, לאסוף את עצמי שוב, ולהחזיר כוח. נכון, כל מגע והנקה וחיבוק עם התינוקת שלי זה כמו חמצן לורידים. אבל זה לא מספיק. אני צריכה שילטפו אותי עד שאני נרדמת, שיחתכו לי סלט, ושמקלחת חמה תחכה לי מתי שארצה, אני צריכה כל הזמן צנצנת עוגיות בריאות מלאה ובקבוק מים קרים לידי, וחיבוקים בלי סוף, ומחמאות מכל הלב כדי שאצליח להאמין

תערוכת אמנות זוהרת לכבוד עבודת האימהות (הפחות זוהרת)

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בפברואר 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

הזמנה לאירוע פתיחת אירועי חודש האישה הבינלאומי בתל אביב
סמלי יוקרה לסטטוס האימהות/הורות-
תערוכת אמנות זוהרת לכבוד עבודת האימהות (הפחות זוהרת)

תערוכת יחיד לאמנית הרב-תחומית, שירה ריכטר

בזכות הכתיבה

מאת : שירה דרוקר

29 בינואר 20127 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בזכות הכתיבה המחשבות לא "סתם מתרוצצות בראשי". אני מוצאת את עצמי לפעמים במקלחת או בזמן נהיגה (בערך הזמנים היחידים הפנויים למחשבות) מסדרת את המחשבות. מכינה אותן לכתיבה. בוחרת מילים, מחליפה אותן בטובות יותר, מדויקות יותר. משננת שוב ושוב כדי שאזכור מה רציתי לכתוב.

בזכות הכתיבה קל לי יותר להבין את המחשבות שלי. אני לא רק חושבת אותן. אני ממש מעבדת אותן. מנסה להבין אותן.