נשימות מנוגדות

מאת :

2 בנובמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, חוזרות לעבודה, לכל אמא, עמוד הבית

 

אני רוצה קריירה, רוצה להיות עצמאית, שוויונית, מרוויחה ומתקדמת.

באותה נשימה רוצה להיות אמא- מחבקת, מנשקת, משקיענית.

 

אני רוצה להצליח בעבודה ולעשות את הדברים כמו שצריך ולא לחפף

ובאותה נשימה להספיק להגיע לגן בזמן.

 

אני רוצה להיות אסרטיבית, לעמוד על שלי ולא לפחד להביע את דעותיי

ובאותה נשימה אני רוצה להיות מחוברת לעצמי, רכה ונשית.

 

אני רוצה לנצח בוויכוחים, להוכיח כמה אני צודקת

ובאותה נשימה לדעת לוותר, מתוך אמת פנימית ובהירה.

 

אני רוצה להיות חזקה, עם עור של פיל

ובאותה נשימה רוצה להיות מכילה וסבלנית ולא לוותר על הרגישות שלי.

 

וזה הכל אני, וזה הכל בועט,

ויש ימים כמו היום שזה מרגיש "טו מאצ'"

וזה המאבק הפמיניסטי מול המחיר שאני מרגישה שאני משלמת יום יום.

וזה רגשות אשמה וללמוד לקבל את עצמי.

ולנשום. פשוט לנשום, בתוך המירוץ שבחרתי ולא בחרתי יום יום.

 

 

אפשר לקרוא טקסטים נוספים של אמא של רעותי בבלוג שלה: בלוג של אמא של רעותי

 

אפשר לקרוא מה שאמהות נוספות כתבו על תחושת הפיצול:

פיצולים/ לימור לוי אוסמי

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

וישנה כתיבה נוספת בנוגע לחזרה לעבודה לאחר הלידה וגל על שילוב של אמהות וקריירה,

תיהנו.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן

מאת : אמא של שירה

21 בפברואר 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קושי אחרי לידה

חונכנו "לאהוב, להקריב ולהתחבר" לתינוקות שלנו מהרגע שהם נולדים. שמענו סיפורים מאותן הנשים שאנחנו כל כך מעריצות ומכירות (אמהות שלנו, אחיות, דודות, חברות קרובות וכו') "שברגע שהיא יצאה התחברתי לאמהות ומאז החיים שלי ורודים".

אף אחת לא סיפרה, לי לפחות, עד כמה זה יכול להיות שוחק ותובעני. כי לא מדברים על זה. ועכשיו אני אמא. אמא לילדה הכי מקסימה, מדליקה, מדהימה שבעולם. ילדה שמאוד "נוח לגדל". כמעט ואף פעם לא בוכה או מקטרת. וקשה לי.

ניצחון בבחירות

מאת : יפעת הרץ

23 ביולי 20133 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

יום שבת, אני נפרדת מההריון. אני נפרדת מהילד שצומח בי. הבן זוג מחבק חזק ורך ואומר שסוף התהליך שאנחנו בו עכשיו הוא בעצם הריון חדש. המילים הריון חדש משחררות ממני הכל ופורץ ממני בכי בקול שאני עדיין לא מכירה ( ואני חשבתי ששמעתי את עצמי בוכה כבר בכל הקולות האפשריים) בכי גדול ורם וממושך, בכי משחרר, מתאבל, בכי שמסיים. אני מסבירה לו שעכשיו אני לא רוצה לחשוב על הריון חדש, אני רוצה להיות עם האובדן של ההריון הנוכחי. באותם רגעים העובדה שבחרתי לא עוזרת לי ויש רק שקט רם ורעש דומם של לפני סוף. אני כל כך נוכחת מחד וכל כך צפה ומנותקת מאידך ושני המצבים מתחלפים כל הזמן.

יום א' היה קשה כל כך, עד לרגע עצמו. חיכינו המון זמן עד שתורינו הגיע, איחור של שעתיים וחצי מהצפוי וחברת נשים שכל אחת וסיפורה מרחף מעליה במסדרון שכולו סופים. הסופים קורים אגב באותו מקום שבו קורות התחלות- מחלקת IVF של בית החולים. בחדר האחיות מחייכים אלי מיליון תינוקות מצולמים, תוצאת העבודה הקשה של משפחת תהליכי הפריון. אני בקושי יכולה לשאת את התמונות ואת הידיעה שאני מהצד השני.

שם הציור: "נמרוד ואני"

מאת : ענת רגב

10 במאי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

כשכל כבדות החיים מתפזרת ואת מוצאת מקום לנוח, מקום בו את יכולה להניח את המזוודה, ולהיות את.

איש שרואה אותך בעיניים מפוקחות ומקבל אותך כמו שאת – באהבה גדולה.