הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו

מאת : בטי גורן

22 בדצמבר 2014 | 8 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

התלבטתי מאוד אם לפרסם את הקטע הזה שנכתב ברגע קשה ומדוכדך אחד בלילה קשה אחד ללא שינה כשבועיים לאחר הלידה. הייתי כל כך עייפה באותו לילה, כך שלא הייתי מסוגלת לקום ולכתוב את השורות שנכתבו בראשי. על הבוקר התעוררתי וכתבתי בין הנקה להחתלה.

קול אחד בתוכי פחד שאנשים יחשבו שאולי אני בדיכאון לאחר לידה אם זה מה שאני כותבת.
שאנשים לא יבינו את הגל הזה שהגיע בתוך ים של תחושות מגוונות המצויות אצל אישה לאחר לידה. הפחד להיתפס באופן מצומצם וחד גוני די הכתיב את ההחלטה להשאיר את זה אצלי בתיקיית המחשב.

הקול השני שבתוכי, שבסופו של דבר גבר על הקול הראשון, רצה להיחשף ולחשוף גם את הפן הזה שהרגשתי בשבועות הראשונים לאחר הלידה, שאני יודעת כמובן שלא רק אני הרגשתי וחוויתי אותו אלא גם נשים רבות אחרות.

תחושת האובדן של הגוף ההריוני, ההתפרקות הפיזית של הגוף על מנת ללדת, ההיפתחות והחשיפה והפגיעות, השלת הקילוגרמים הרבים, התחושה של מי אני עכשיו בכלל, מי זו שניבטת מולי במראה ואיפה כל החלקים הקודמים של החיים שלי כפי שהכרתי אותם. האימהות החדשה ל-3, התינוקת החדשה, ההסתגלות, המעבר – כל אלה מרגישים לי כמו המהות של התקופה המיוחדת הזו שלאחר הלידה. אין ספק שכל אלה נושאים עמם גם תחושות קשות בתקופה הזו שמלאה גם בתחושות עילאיות ומופלאות.

משחררת את הקטע הזה לעולם. מרגישה שחשוב לי להשמיע ולהכיר גם את התחושות האלה. הקול שחושש ממה זה אומר עלי שהרגשתי כך כאמא, כאשת מקצוע, עדיין שם. אומרת לו שלום וכרגע גם להתראות.

 

 

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו
כמו תנין ענק
שפותח את לועו.
התינוקת שלך בולעת אותך,
עוד קצת,
ועוד.
ומה נשאר ממך,
חלקים, חלקים,
פזורים, פזורים,
מחפשים להידבק מחדש
ולהרגיש שוב אסופים.

 

 

בטי גורן היא דולה, מלווה בגישת b.o.t, מדריכת הכנה ללידה ומנחת קבוצות  בטי גורן
של אמהות לאחר לידה (קודם קול אמא).
כרגע חודשיים לאחר לידת ביתה השלישית, מעין.
Www.kodemkolima.co.il

 

 

לקריאת שיתופים נוספים של נשים אחרי לידה

 

תמונה ראשית: Sebastian Boguszewicz

תמונת פרופיל: דנה גולדברג

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

8 תגובות ל- “הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו”

  1. מיכל ארד הגיב:

    ואוו.. קראתי והתרגשתי.
    אני כל כך שמחה שפרסמת, כמה חשוב להשמיע גם קולות כאלו! כחברה קל לנו להשמיע את החלקים המשמחים והנעימים ופחות את המקומות האלו, אם לא משמיעים זה לא אומר שהם לא קיימים..

  2. לי-את דנקר הגיב:

    את שם ואני פה.. שתי נשים שונות במעטפת וכל כך זהות במהותן הרחמית.
    אני? החזקה המובילה חווה פוסט פארטום שמדמה את סוף העולם? איך יכול להיות..?
    שבועיים נוספים עוברים ואני מבינה כמה אני אלה, מלכה, לוחמת, וכמה בת מזל שיכולה להעביר בעוצמה את החולשה הלאה..

  3. נועה בן אלי הגיב:

    אילו עוצמות! וכמה מטורף שזה מתחלף בשיגרה! נדמה לי הרבה יותר הגיוני שכל התקופה תהיה תנינים וחדי קרן, ולא כמו שקורה, שמתרגלים לפלא ולאימה…
    יש לי קצר במקומות האלה, כמו התובנה שכל האנשים גם הנודניקים שבהם נולדו ובאו לעולם בתהליך המופלא והמופרע של לידה. מאלף.
    תודה!

  4. הילה גלסר הגיב:

    תבורכי על הפירסום. וכן המילים האלו תפורות ופרומות כאחד.
    וכולנו שם והיינו וחלקנו עוד נהיה.
    קוראת אותך ומרגישה שהרווחתי.
    וביטוי נכון כזה בחוויה שלי כואב ומרפא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא יחידנית מבחירה ?! – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

1 בדצמבר 201015 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, לכל אמא

מודה שקשה לי עם המושג אמא יחידנית מבחירה. קל לי יותר להתחבר למושג אמא חד הורית.

למה העיסוק הזה במושגים כל כך מעסיק אותי ? בטח תחשבו שזה מאוד קטן ושלי. עם זאת, אני מרגישה שזה חשוב לי מאוד לדבוק בהגדרה הנכונה.

אני חושבת שמילים יוצרות מציאות.

אני שואלת עצמי האם אמהות שקל להן לומר שהן יחידניות מבחירה באמת זו "ה"בחירה שלהן?

כאן התחיל המסע המדהים ביותר שעברתי בחיי

מאת : מגלה את עצמי מחדש

11 בדצמבר 20115 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הכל התחיל אי שם בדצמבר 2008. איך שסיימנו לקיים יחסי מין הרגשתי/ידעתי שנקלטתי. אל תשאלו אותי איך, זה לא קרה לי בהריונות הקודמים. זה קרה לי רק בזה וזה היה מבורך ולא מבורך באותה מידה. ההריון הזה היה מתוכנן, מאוד מתוכנן התזמון פחות. הייתי צריכה עוד חודש להבשיל עם הרעיון, להתרגל אליו, לרצות בו בנשמתי ולא רק במוחי, אבל לא היה לי את החודש הזה.

טיפת חלב – טיפת רגישות

מאת : אוסי הורביץ

8 במרץ 201114 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב קבלה של כל אם באשר היא, כל אישה היא מישהי אחרת ומיוחדת בדרכה ויש לתת לה את המקום שלה.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב רגישות למצב האם ולחרדות המלוות אותה בחודשים הראשונים.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב דולות פוסט פארטום כחלק מצוות המרכז ולקבל עזרה בדיוק במקומות שצריך בחודשים האלו ואף לקבל עזרה בבית.