הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו

מאת : בטי גורן

22 בדצמבר 2014 | 8 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

התלבטתי מאוד אם לפרסם את הקטע הזה שנכתב ברגע קשה ומדוכדך אחד בלילה קשה אחד ללא שינה כשבועיים לאחר הלידה. הייתי כל כך עייפה באותו לילה, כך שלא הייתי מסוגלת לקום ולכתוב את השורות שנכתבו בראשי. על הבוקר התעוררתי וכתבתי בין הנקה להחתלה.

קול אחד בתוכי פחד שאנשים יחשבו שאולי אני בדיכאון לאחר לידה אם זה מה שאני כותבת.
שאנשים לא יבינו את הגל הזה שהגיע בתוך ים של תחושות מגוונות המצויות אצל אישה לאחר לידה. הפחד להיתפס באופן מצומצם וחד גוני די הכתיב את ההחלטה להשאיר את זה אצלי בתיקיית המחשב.

הקול השני שבתוכי, שבסופו של דבר גבר על הקול הראשון, רצה להיחשף ולחשוף גם את הפן הזה שהרגשתי בשבועות הראשונים לאחר הלידה, שאני יודעת כמובן שלא רק אני הרגשתי וחוויתי אותו אלא גם נשים רבות אחרות.

תחושת האובדן של הגוף ההריוני, ההתפרקות הפיזית של הגוף על מנת ללדת, ההיפתחות והחשיפה והפגיעות, השלת הקילוגרמים הרבים, התחושה של מי אני עכשיו בכלל, מי זו שניבטת מולי במראה ואיפה כל החלקים הקודמים של החיים שלי כפי שהכרתי אותם. האימהות החדשה ל-3, התינוקת החדשה, ההסתגלות, המעבר – כל אלה מרגישים לי כמו המהות של התקופה המיוחדת הזו שלאחר הלידה. אין ספק שכל אלה נושאים עמם גם תחושות קשות בתקופה הזו שמלאה גם בתחושות עילאיות ומופלאות.

משחררת את הקטע הזה לעולם. מרגישה שחשוב לי להשמיע ולהכיר גם את התחושות האלה. הקול שחושש ממה זה אומר עלי שהרגשתי כך כאמא, כאשת מקצוע, עדיין שם. אומרת לו שלום וכרגע גם להתראות.

 

 

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו
כמו תנין ענק
שפותח את לועו.
התינוקת שלך בולעת אותך,
עוד קצת,
ועוד.
ומה נשאר ממך,
חלקים, חלקים,
פזורים, פזורים,
מחפשים להידבק מחדש
ולהרגיש שוב אסופים.

 

 

בטי גורן היא דולה, מלווה בגישת b.o.t, מדריכת הכנה ללידה ומנחת קבוצות  בטי גורן
של אמהות לאחר לידה (קודם קול אמא).
כרגע חודשיים לאחר לידת ביתה השלישית, מעין.
Www.kodemkolima.co.il

 

 

לקריאת שיתופים נוספים של נשים אחרי לידה

 

תמונה ראשית: Sebastian Boguszewicz

תמונת פרופיל: דנה גולדברג

8 תגובות ל- “הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו”

  1. מיכל ארד הגיב:

    ואוו.. קראתי והתרגשתי.
    אני כל כך שמחה שפרסמת, כמה חשוב להשמיע גם קולות כאלו! כחברה קל לנו להשמיע את החלקים המשמחים והנעימים ופחות את המקומות האלו, אם לא משמיעים זה לא אומר שהם לא קיימים..

  2. לי-את דנקר הגיב:

    את שם ואני פה.. שתי נשים שונות במעטפת וכל כך זהות במהותן הרחמית.
    אני? החזקה המובילה חווה פוסט פארטום שמדמה את סוף העולם? איך יכול להיות..?
    שבועיים נוספים עוברים ואני מבינה כמה אני אלה, מלכה, לוחמת, וכמה בת מזל שיכולה להעביר בעוצמה את החולשה הלאה..

  3. נועה בן אלי הגיב:

    אילו עוצמות! וכמה מטורף שזה מתחלף בשיגרה! נדמה לי הרבה יותר הגיוני שכל התקופה תהיה תנינים וחדי קרן, ולא כמו שקורה, שמתרגלים לפלא ולאימה…
    יש לי קצר במקומות האלה, כמו התובנה שכל האנשים גם הנודניקים שבהם נולדו ובאו לעולם בתהליך המופלא והמופרע של לידה. מאלף.
    תודה!

  4. הילה גלסר הגיב:

    תבורכי על הפירסום. וכן המילים האלו תפורות ופרומות כאחד.
    וכולנו שם והיינו וחלקנו עוד נהיה.
    קוראת אותך ומרגישה שהרווחתי.
    וביטוי נכון כזה בחוויה שלי כואב ומרפא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ההנקה וההתייחסות לשדיים מושפעים מאלמנטים תרבותיים

מאת : שלומית ארד

24 בפברואר 201125 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

ההנקה תוקפת את ההורים ובעיקר את האמהות בתקופה הכי רגישה ומטלטלת בחייהם. היא מחוברת לקשיי ההורות, לקונפליקטים, שיש לנו, ההורים בתרבות המערבית, כמו חיבור של תאומים סיאמיים….

הפלה שעדיין יושבת לי בבטן, בלב ובנשמה. חלק ב'

מאת : ladybike

17 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

עברתי את יום הולדתי ה40 באירוע מקסים שאני ארגנתי רק אני וחברות. המשפחה קצת נעלבה שלא רציתי אותם, אך הבינו. כל חיי אני ספורטאית, לפני ההריונות שלי, אחרי וגם תוך כדי תמיד ספורט – יותר אינטנסיבי או פחות תלוי בתקופה של חיי. בשנים האחרונות התמקדתי יותר ביוגה, פילאטיס, שחיה, אופניים cross country, הרבה טיולי רגליים וכו'.

אחרי ההפלה, מכיוון שיש אפשרות להגיע לעבודה, דרך השדות, בלי סכנות – התחלתי לרכב על האופניים פעם או פעמיים בשבוע לעבודה. זה היה מעצים מאוד. מה גם במקום שעה + בפקקים, 50 דקות, טיול שטח מקסים והגעתי.

בשם אלוהי השחלות.

מאת : לי-את דנקר

15 בינואר 20132 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, רוצות הריון

זאת רק אני או שכמעט כל אישה המתקרבת לגיל שאפשר להתחיל שלא, היא חושבת על אולי עוד כן אחד אחרון ודיי?

משהו מבפנים עוד לא רוצה להזדכות על החיבוק הפנימי עם הרחם. בטח לא כאשר מרגישים שזו עומדת להיות חוויה מסוג אחר.