חלוק לבן. שיגעון ולידה.

מאת :

31 בדצמבר 2014 | תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

יום

אחד

בחיים

בעשרים ושמונה לחודש

את

יולדת.

הגוף שלך

עובר

טלטלה

בין אם זה טבעי

או לא

בין אם זה בבית

או

בבית חולים.

הגוף הזה

צריך

שיטפלו בו

כואב לך

לפעמים תפרים

לפעמים לא

אבל את מדממת

ופצועה

ומסוחררת

והחזה מבקש תשומת לב.

יש חלב

או שאין

ואת רוצה לעשות פיפי

וזה שורף

ואת מפחדת לחרבן

ואת עייפה

ויש איש אחד שלעולם לא יצליח להבין

כי הוא איש

ולא אישה

וגם הוא הפך לאבא

ואת

בודדה

ומיד, שנייה אחרי שזה נגמר, זה מתחיל.

יש נשמה

ילד

או ילדה

שאת, כן את

רק את

הכי את

צריכה לדאוג לה

להחליט בשבילה

היא תלויה בך

ל ח ל ו ט י ן

היא יכולה למות

אם לא תהיי שם

והיא בוכה

וכואב לך

ואת לא יודעת

ומפחדת נורא

הכל כל כך שביר

וקטן

ומפחיד

וקר

קר לה.

למה קר לה?

למה?

אני לא רוצה שיהיה לה קר.

אני לא רוצה שהיא תסבול.

היא רעבה.

היא מבולבלת. היא לא מבינה.

מה עשיתי לה?

למה הבאתי אותה?

למה הכאבתי לה?

היא תסבול עכשיו

אני אסבול עכשיו.

עכשיו

ועד

עולם.

הנה

ככה

התחיל

דיכאון

נוסף

אחרי

לידה.

 

 

כמעט שלוש שנים אחרי,

בכל ה-28 לחודש,

אני מקבלת מחזור

ונזכרת באישה שבי,

הגדולה

הקטנה

שילדה.

שנולדה.

ומתפללת לקבל את המסע שלי באהבה

ולשחרר את הדמויות שמספרות לי כמה לעומתן,

אני חלשה.

 

ביום ראשון, רגע לפניי שאני לוקחת את בנותיי מהגן, עשיתי הפסקה מהכל והתיישבתי להקשיב לראיון של לימור על תחושות של נשים אחרי לידה בתוכנית ״אמא ללא הפסקה״.

תמיד ראיונות או דברים שעוסקים בתחושות שלאחר לידה גורמים לי מצד אחד לעניין גדול ומצד שני רצון לפסוח ולהעביר הלאה. בא לי להיות כבר אחרי.

האמת שחשבתי שאני כבר אחרי. יש לי ילדה עוד מעט בת שלוש ועוד אחת בת שנה, אני כבר לא ממש בקושי של ההתחלה וחשבתי שלגמרי שכחתי איך זה מרגיש.

ופתאום, תוך כדי הקשבה, כשהגוף מסמן לי שהוא לא שכח, דמעות הציפו אותי, ולא הצלחתי להפסיק לבכות.

גלים גלים של בכי. בכי מהול בחמלה עמוקה ולא רק עליי, אלא עלינו, על כולנו, נשים.

כמה קשה היא הדרך בהתחלה.

עבורי

זה היה כמו למות

ולהיוולד

מחדש.

ואז, בתוך גלי הבכי, הגיעה הווסת שחיכיתי לה כל כך

כמו תמיד. ב-28 לחודש. התאריך שבו ילדתי לראשונה.

אחרי שנים רבות בהן קיבלתי וסת אולי פעמיים בשנה.

משחררת, כואבת, משחררת

מדממת חיים

מתרוקנת

מתנקה

מתחדשת

משתחררת

נרגעת

שקטה.

 

 

לבלוג של ענבר- על החיים ועל המוות. 

 

ענבר לב אלי – מלווה מסעות לגילוי שורשי הנשמה.

מקבלת בקליניקה בפרדס חנה ומקיימת פגישות טלפוניות

ליצירת קשר- 0522541742

Inbarleveli@gmail.com

 

אפשר לקרוא עוד שיתופים של נשים אישיים של נשים על הדיכאון אחרי לידה שעברו.

אפשר לשמוע את הראיון הרדיופוני על תחושות של נשים אחרי לידה.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “חלוק לבן. שיגעון ולידה.”

  1. איריס גומס הגיב:

    תיארת בדיוק את מה שהרגשתי לאחר הלידה של בתי בהתחלה – השבריריות שלה, התלות המוחלטת בנו, הלידה, עצב נורא על כל הסבל שהיא תעבור בחייה ועצב קולקטיבי על הקושי העצום לאחר לידה. תודה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו

מאת :

4 באוגוסט 20116 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

כי מה שמיוחד בהורות הזו שהיא מיד מגדירה אותך. מעולם לא נולד לי ילד בכור יחיד, ולכן אני לא יכולה להשוות, אבל התאומות היתה הדבר שהגדיר אותנו בתחילת דרכינו ההורית. אני זוכרת שכל ססמא שהתבקשנו לתת (בנק, אינטרנט וכדו') היו מורכבות איכשהו מהמילה תאומים. לא דיברנו או נשמנו שום דבר אחר חוץ מהתאומים והתאומות.

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות

מאת :

12 במאי 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אני בבית עם התינוק, הידיים שלי רועדות, אין לי מושג איך מתפקדים עם התינוק. הוא בוכה וצורח, יש לו גזים או משהו אחר. אני מנענעת אותו, מחבקת, שרה לו ,מחייכת אליו שלא ירגיש שאני עצובה. אני עייפה ורעבה והגוף דואב. אני מלאת חרדה לצאת איתו החוצה והכל נראה לי מפחיד ומסורבל, אין לי כוח להוריד את העגלה ואת התינוק במדרגות, אין מעלית וכל הגוף שלי מרגיש מפורק.

מחפשת תמיכה מהורים לילדים עם בעיה בוושט

מאת :

18 באוקטובר 201012 תגובות

מתוך העיקר הבריאות, לכל אמא

אני ילדתי לפני 8 חודשים . הילדה שלי נולדה עם בעיה וושט ( אטרזיה של הוושט ) והיא נולדה לפני הזמן.
אלו תינוקות שנולו ללא וושט והיא חוברה מחדש. לצערי הרב אצלנו הושט לא חוברה באופן תקין ולכן אלינו לחבר מחדש בסוף החודש. עברנו כמה ניתוחים ויש לנו עוד דרך ארוכה מאוד.

אני מחפשת משפחות שעברו או עוברות גם תהליך כזה או דומה.