דיכאון אחרי לידה

חלוק לבן. שיגעון ולידה.

 

יום

אחד

בחיים

בעשרים ושמונה לחודש

את

יולדת.

הגוף שלך

עובר

טלטלה

בין אם זה טבעי

או לא

בין אם זה בבית

או

בבית חולים.

הגוף הזה

צריך

שיטפלו בו

כואב לך

לפעמים תפרים

לפעמים לא

אבל את מדממת

ופצועה

ומסוחררת

והחזה מבקש תשומת לב.

יש חלב

או שאין

ואת רוצה לעשות פיפי

וזה שורף

ואת מפחדת לחרבן

ואת עייפה

ויש איש אחד שלעולם לא יצליח להבין

כי הוא איש

ולא אישה

וגם הוא הפך לאבא

ואת

בודדה

ומיד, שנייה אחרי שזה נגמר, זה מתחיל.

יש נשמה

ילד

או ילדה

שאת, כן את

רק את

הכי את

צריכה לדאוג לה

להחליט בשבילה

היא תלויה בך

ל ח ל ו ט י ן

היא יכולה למות

אם לא תהיי שם

והיא בוכה

וכואב לך

ואת לא יודעת

ומפחדת נורא

הכל כל כך שביר

וקטן

ומפחיד

וקר

קר לה.

למה קר לה?

למה?

אני לא רוצה שיהיה לה קר.

אני לא רוצה שהיא תסבול.

היא רעבה.

היא מבולבלת. היא לא מבינה.

מה עשיתי לה?

למה הבאתי אותה?

למה הכאבתי לה?

היא תסבול עכשיו

אני אסבול עכשיו.

עכשיו

ועד

עולם.

הנה

ככה

התחיל

דיכאון

נוסף

אחרי

לידה.

 

 

כמעט שלוש שנים אחרי,

בכל ה-28 לחודש,

אני מקבלת מחזור

ונזכרת באישה שבי,

הגדולה

הקטנה

שילדה.

שנולדה.

ומתפללת לקבל את המסע שלי באהבה

ולשחרר את הדמויות שמספרות לי כמה לעומתן,

אני חלשה.

 

ביום ראשון, רגע לפניי שאני לוקחת את בנותיי מהגן, עשיתי הפסקה מהכל והתיישבתי להקשיב לראיון של לימור על תחושות של נשים אחרי לידה בתוכנית ״אמא ללא הפסקה״.

תמיד ראיונות או דברים שעוסקים בתחושות שלאחר לידה גורמים לי מצד אחד לעניין גדול ומצד שני רצון לפסוח ולהעביר הלאה. בא לי להיות כבר אחרי.

האמת שחשבתי שאני כבר אחרי. יש לי ילדה עוד מעט בת שלוש ועוד אחת בת שנה, אני כבר לא ממש בקושי של ההתחלה וחשבתי שלגמרי שכחתי איך זה מרגיש.

ופתאום, תוך כדי הקשבה, כשהגוף מסמן לי שהוא לא שכח, דמעות הציפו אותי, ולא הצלחתי להפסיק לבכות.

גלים גלים של בכי. בכי מהול בחמלה עמוקה ולא רק עליי, אלא עלינו, על כולנו, נשים.

כמה קשה היא הדרך בהתחלה.

עבורי

זה היה כמו למות

ולהיוולד

מחדש.

ואז, בתוך גלי הבכי, הגיעה הווסת שחיכיתי לה כל כך

כמו תמיד. ב-28 לחודש. התאריך שבו ילדתי לראשונה.

אחרי שנים רבות בהן קיבלתי וסת אולי פעמיים בשנה.

משחררת, כואבת, משחררת

מדממת חיים

מתרוקנת

מתנקה

מתחדשת

משתחררת

נרגעת

שקטה.

 

 

לבלוג של ענבר- על החיים ועל המוות. 

 

ענבר לב אלי – מלווה מסעות לגילוי שורשי הנשמה.

מקבלת בקליניקה בפרדס חנה ומקיימת פגישות טלפוניות

ליצירת קשר- 0522541742

Inbarleveli@gmail.com

 

אפשר לקרוא עוד שיתופים של נשים אישיים של נשים על הדיכאון אחרי לידה שעברו.

אפשר לשמוע את הראיון הרדיופוני על תחושות של נשים אחרי לידה.

One Comment

  • Avatar

    איריס גומס

    תיארת בדיוק את מה שהרגשתי לאחר הלידה של בתי בהתחלה – השבריריות שלה, התלות המוחלטת בנו, הלידה, עצב נורא על כל הסבל שהיא תעבור בחייה ועצב קולקטיבי על הקושי העצום לאחר לידה. תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ