זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 2015 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.
בתוך ה-8 שנים האלו עשיתי דרך ואני עדיין בדרך בכל יום ובכל רגע.
היום אני יודעת שזה יכול להגיע וזה בסדר להרגיש עצובה.
אני יודעת לתת לזה מקום ולהתבונן על זה מהצד,
על המחשבות שלי, הגוף והנשימה עד שזה פשוט עובר ומתחלף ברגש אחר.
לפני 8 שנים חשבתי שאחרי לידה יש חרדה, עצב ודיכאון, היום אני יכולה להבחין גם בשמחה שפתאום מתפרצת או אהבה שממלאת את הלב.
עם כל הניסיון שלי בעבודה עם רגש, עדיין זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה הנוכחית. להיות ימים שלמים בבית בלי לצאת.
לטפל כל כולי מבלי להיות מטופלת.
להיות לבד.

והנה זה הגיע-

יום כזה בלי מנוחה.

העיניים כמעט נעצמות, עיגולי עייפות מקיפים אותן.

אני מניחה אותו בעגלה והוא בוכה, מרימה על הידיים הוא מפסיק.

אי אפשר לאכול, אי אפשר לשתות, אי אפשר ללכת לשירותים, אי אפשר לנשום.
כדור מכווץ של רגשות ממלא את הגרון שלי.
אני חושבת לעצמי שאני לבד.
אני מתמלאת בתסכול ובא לי לבכות.
שוב הוא בוכה בצרחות.
מה איתי? מה אני בסך הכול אני רוצה? רגע של מנוחה..

למה הוא רוצה כל הזמן על הידיים? שייתן לי לנוח קצת!!!
שוב מניקה. עייפה. יושבת על הכיסא.

חושבת לעצמי: למה אני נלחמת בזה? אני עייפה, עצובה ועוצרת את הנשימה.
אני יכולה לנוח על הכיסא, להרפות את הגוף ולהרשות לעייפה פשוט להיות..
לוקחת נשימה גדולה, מוציאה אויר ומכניסה, אויר קר נכנס לגוף שלי ויוצא חזרה..

עיניים קטנות מסתכלות עליי.
הוא מסתכל עליי.

כזה מתוק. מתוך הראש הקטנטן הזה, עיניים פקוחות מביטות בי.

הוא רואה אותי!

אני קיימת!!!

אני מביטה בו ורואה יצור קטנטן.

לפני 4 שבועות הוא יצא מתוכי.

תשעה חודשים שהוא גדל ברחם שלי.

קצב נשימתי, דופק ליבי הם הצלילים המוכרים לו.
חום גופי גורם לו להרגיש בטוח.
החלב שהוא יונק ממלא את גופו באהבה וממשיך את החיבור שלנו בין גוף לגוף.
אני עייפה וזה בסדר, הכיווץ בגרון עדיין קיים אבל קטן, יש לי יותר מקום לנשום.

הוא נרדם.
אני חופשייה…

 

מיכל ארד– החופש להיותהחשש שהיה לי לפני הלידה

מלווה נשים בעבודה על פחד, חרדה ודיכאון.

נשים בטיפולי פוריות, הריון בסיכון ואחרי לידה.

עמוד הפייסבוק  

נייד: 052-8329840

 

 

עוד אמהות כותבות:

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר

שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני/ אמא

האימהות היא חלק ממני עכשיו/ שירה דרוקר

 

ועוד במדור אמהות אחרי לידה

7 תגובות ל- “זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה”

  1. היי יקרה,
    אשמח לשמוע איך זה בשבילך היום להרגיש שהתמודדת עם זה, מה זה מעניק או מאפשר לך.

    • מיכל ארד הגיב:

      תודה על השאלה.
      זה נותן לי להרגיש חופש וזה בא ממקום שאני שלמה עם עצמי ושהכל בסדר.
      גם אם עולה רגש כמו עצב או תסכול, אני לא חייבת לשקוע לתוך המערבולת הזו.
      כתבתי בסוף שאני חופשייה, לא רק בגלל ששקד נרדם אלא גם חופשייה מהמחשבות ומהרגשות שלי, חופשייה לבחור מי אני מול המציאות. היכולת לתת מקום לתסכול ולעצב, לקבל אותם שהם עולים בתוכי, להבין שזה בסדר, מאפשרת לי לראות את המציאות כפי שהיא, בלי פרשנויות.
      אני בעיקר רואה את הדרך שעשיתי ב8 שנים האלו והכי משמח אותי שאפשר לעשות עבודה עם הכל! יש לי עוד הרבה עבודה עם עצמי וזה נותן המון כוחות להמשיך בדרך כשאני שהדרך הזו עובדת עבורי.

      • איזה יופי- חופש לבחור מי את מול המציאות.
        נשמע גם חופש לחוות את המציאות כפי שהיא ומה שהיא מביאה איתה כי עכשיו את מבינה שאת יכולה להתמודד. לא למדר חלקים מהמציאות.
        תודה

  2. הילה גלסר הגיב:

    איזו נהדרת את.
    והכתיבה שלך נעימה ויפה ומדייקת ונושמת
    וזה טוב לקרוא את המילים שלך
    תודה.

  3. חגית הגיב:

    מקסימה 🙂 תארת כל-כך יפה את התהליך שעברת… ובדיוק זה – להרפות, לנוח, לקבל, להכיל את זה שזה מה שיש כרגע וזה כל-כך בסדר. כי אין משהו אחר באותו רגע. את בהחלט חופשיה, תמשיכי לאפשר לעצמך להיות כזאת… חיבוק חם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הכנה ללידה: על לידת חלומות, השופט הפנימי, תסכולים ואופציה אחרת

מאת : דנית צור אלמוג

5 באפריל 201157 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

אמא מגיעה לפגישת הכנה ללידה. הלידה הראשונה שלה הסתיימה בניתוח קיסרי, שהיה טראומטי מאוד עבורה. היא הלכה אז באמונה מלאה שהגוף שלה יודע ללדת, שכולן יולדות ולא צריך לעשות כל כך הרבה הכנות. היא מתרגלת יוגה הפעם, קוראת, היא יודעת מה שלא ידעה אז. והפעם זה לא יהיה קיסרי.

זה מה שחשוב לה. בשביל זה היא באה אליי.

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.

"הישרדות- הריאליטי שלי"

מאת : נורית טל טנא

30 באוגוסט 201216 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

עליתי על רכבת ההרים. אני ב"הישרדות" בערוץ הפרטי שלי בין אוהביי, וכמו חצי מהמדינה אני מחכה לתאריך המיוחל ה29 לאוגוסט!!! אז יוכרז הזוכה המהולל, השורד, ולמעשה השורדת זו תהיה אני!!! בלי תחמונים, בלי בריתות, ובלי אסטרטגיות. זכיתי להגיע לפיינל!!!

עליתי על רכבת ההריון הזו לפני תשעה חודשים. אוטוסטרדה של נסיעה רצופה בלי תחנות ביניים, one way ticket של חגיגת הורמונים, בחילות, עליות וירידות, מיחושים וריגושים כאלו ואחרים, בדיקות,דקירות, העמסות סוכר וכל מיני שונות ומשונות ,טרנספורמציה הנמשכת תשעה חודשים ויותר…כשהפרס הסופי להישרדות הזו היא התינוק שלי, שזה הרבה יותר ממיליון שקל. אך גם שמקבלים בוכטה של כסף, הרי שמגיעים עוד עניינים שאין לצפות להם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם