זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 2015 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.
בתוך ה-8 שנים האלו עשיתי דרך ואני עדיין בדרך בכל יום ובכל רגע.
היום אני יודעת שזה יכול להגיע וזה בסדר להרגיש עצובה.
אני יודעת לתת לזה מקום ולהתבונן על זה מהצד,
על המחשבות שלי, הגוף והנשימה עד שזה פשוט עובר ומתחלף ברגש אחר.
לפני 8 שנים חשבתי שאחרי לידה יש חרדה, עצב ודיכאון, היום אני יכולה להבחין גם בשמחה שפתאום מתפרצת או אהבה שממלאת את הלב.
עם כל הניסיון שלי בעבודה עם רגש, עדיין זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה הנוכחית. להיות ימים שלמים בבית בלי לצאת.
לטפל כל כולי מבלי להיות מטופלת.
להיות לבד.

והנה זה הגיע-

יום כזה בלי מנוחה.

העיניים כמעט נעצמות, עיגולי עייפות מקיפים אותן.

אני מניחה אותו בעגלה והוא בוכה, מרימה על הידיים הוא מפסיק.

אי אפשר לאכול, אי אפשר לשתות, אי אפשר ללכת לשירותים, אי אפשר לנשום.
כדור מכווץ של רגשות ממלא את הגרון שלי.
אני חושבת לעצמי שאני לבד.
אני מתמלאת בתסכול ובא לי לבכות.
שוב הוא בוכה בצרחות.
מה איתי? מה אני בסך הכול אני רוצה? רגע של מנוחה..

למה הוא רוצה כל הזמן על הידיים? שייתן לי לנוח קצת!!!
שוב מניקה. עייפה. יושבת על הכיסא.

חושבת לעצמי: למה אני נלחמת בזה? אני עייפה, עצובה ועוצרת את הנשימה.
אני יכולה לנוח על הכיסא, להרפות את הגוף ולהרשות לעייפה פשוט להיות..
לוקחת נשימה גדולה, מוציאה אויר ומכניסה, אויר קר נכנס לגוף שלי ויוצא חזרה..

עיניים קטנות מסתכלות עליי.
הוא מסתכל עליי.

כזה מתוק. מתוך הראש הקטנטן הזה, עיניים פקוחות מביטות בי.

הוא רואה אותי!

אני קיימת!!!

אני מביטה בו ורואה יצור קטנטן.

לפני 4 שבועות הוא יצא מתוכי.

תשעה חודשים שהוא גדל ברחם שלי.

קצב נשימתי, דופק ליבי הם הצלילים המוכרים לו.
חום גופי גורם לו להרגיש בטוח.
החלב שהוא יונק ממלא את גופו באהבה וממשיך את החיבור שלנו בין גוף לגוף.
אני עייפה וזה בסדר, הכיווץ בגרון עדיין קיים אבל קטן, יש לי יותר מקום לנשום.

הוא נרדם.
אני חופשייה…

 

מיכל ארד– החופש להיותהחשש שהיה לי לפני הלידה

מלווה נשים בעבודה על פחד, חרדה ודיכאון.

נשים בטיפולי פוריות, הריון בסיכון ואחרי לידה.

עמוד הפייסבוק  

נייד: 052-8329840

 

 

עוד אמהות כותבות:

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר

שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני/ אמא

האימהות היא חלק ממני עכשיו/ שירה דרוקר

 

ועוד במדור אמהות אחרי לידה

7 תגובות ל- “זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה”

  1. היי יקרה,
    אשמח לשמוע איך זה בשבילך היום להרגיש שהתמודדת עם זה, מה זה מעניק או מאפשר לך.

    • מיכל ארד הגיב:

      תודה על השאלה.
      זה נותן לי להרגיש חופש וזה בא ממקום שאני שלמה עם עצמי ושהכל בסדר.
      גם אם עולה רגש כמו עצב או תסכול, אני לא חייבת לשקוע לתוך המערבולת הזו.
      כתבתי בסוף שאני חופשייה, לא רק בגלל ששקד נרדם אלא גם חופשייה מהמחשבות ומהרגשות שלי, חופשייה לבחור מי אני מול המציאות. היכולת לתת מקום לתסכול ולעצב, לקבל אותם שהם עולים בתוכי, להבין שזה בסדר, מאפשרת לי לראות את המציאות כפי שהיא, בלי פרשנויות.
      אני בעיקר רואה את הדרך שעשיתי ב8 שנים האלו והכי משמח אותי שאפשר לעשות עבודה עם הכל! יש לי עוד הרבה עבודה עם עצמי וזה נותן המון כוחות להמשיך בדרך כשאני שהדרך הזו עובדת עבורי.

      • איזה יופי- חופש לבחור מי את מול המציאות.
        נשמע גם חופש לחוות את המציאות כפי שהיא ומה שהיא מביאה איתה כי עכשיו את מבינה שאת יכולה להתמודד. לא למדר חלקים מהמציאות.
        תודה

  2. הילה גלסר הגיב:

    איזו נהדרת את.
    והכתיבה שלך נעימה ויפה ומדייקת ונושמת
    וזה טוב לקרוא את המילים שלך
    תודה.

  3. חגית הגיב:

    מקסימה 🙂 תארת כל-כך יפה את התהליך שעברת… ובדיוק זה – להרפות, לנוח, לקבל, להכיל את זה שזה מה שיש כרגע וזה כל-כך בסדר. כי אין משהו אחר באותו רגע. את בהחלט חופשיה, תמשיכי לאפשר לעצמך להיות כזאת… חיבוק חם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לפעמים

מאת : לימור לוי אוסמי

15 באפריל 20126 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

לפעמים אני לבד ולפעמים ביחד

לפעמים בהדממה ולפעמים בחיבור

לפעמים בהתקרבות ולפעמים בריחוק

לפעמים במגע ולפעמים בדיבור

לפעמים בקירבה ולפעמים רחוק רחוק

הפחד הגיע והתחיל לחלחל כבר בבוקר שאחרי הלידה – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

19 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

אחרי הלידה, ההתאוששות והפרידה מהמשפחה, הגעתי למחלקת היולדות בשעה 21:00. בבוקר הציף אותי פחד, פחד גדול עמוק וסודי – האם אצליח לזהות את הבת שלי ? צעדתי לכיוון חדר הילודים, הגוף כבד וכואב מהטראומה של אמש (הלידה) והראש עובד שעות נוספות. בחשש נכנסתי לחדר ולהפתעתי, ברגע ראשון קלטתי אותה, ילדתי היקרה, "הנה אמא שלך זיהתה אותך, […]

לידת בית: החלטות הראש והלב

מאת : ענת הר-לב אור

21 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידת בית, סיפורי לידה

בלידות הבית הקודמות שלי לוויתי על ידי מיילדות בית (בכל לידה מיילדות אחרות), ובסופו של דבר בחרנו להיות מלווים בהריון וללדת במרכז לידה טבעי בפורייה "הלוחשות לתינוקות" של רותי ורוזי. הבחירה הייתה נהדרת. אך בסופו של דבר, ברגע "האמת", כשהחלו הצירים האמיתיים (שבוע לפני כן הייתה התחלה של "לידה" אך ללא התפתחות ,וכך תרגלנו על יבש את מהלך העניינים) , הבחירה הסופית הייתה שונה.