אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 2015 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

*נכתב בעקבות חשיפה לכמה כתבות מזויעות: על תינוק שנחנק בגן "בייביסיטר" בדרום ת"א, על רציחת תינוקות בני יומם בשואה, על ילד בן 10 שמוציא להורג בדאע"ש.

 

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

 

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים.

 

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

 

והרוע הזה מדיר שינה מעיניי.

ובחלומותיי את טובעת או שהורגים אותך בייסורים לנגד עיניי

ואני רוצה לנער מעלי את כל המחשבות הנוראיות הללו שלא מרפות

ואני רוצה להאמין שיש טוב בעולם הזה כמו הרוע לפחות.

 

ובשבילך, בשבילך ילדה אהובה שלי, אתעקש למצוא את הטוב

אעשה הכל כדי שהאור של הטוב יגן עליך מכל הרוע.

כל עוד נשימה באפי אגן עליך מן הרוע, אשמור עליך מכל משמר.

 

 

עוד אמהות מבטאות את עצמן

 

צילום: kusanagi aya

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?”

  1. חגית הגיב:

    זה באמת עצוב. אני גאה בך ששחררת לאוויר העולם את הזוועה. גם אני שואלת את עצמי לפעמים – מה יהיה? אם רק יכולתי להיות מעין בור בטחון עבור כל ילדי העולם, כמו רחם קוסמית שעוטפת את כול אלה שנרצחו, שעונו, שעברו זוועות, שמעבירים אותם בימים אלה וברגעים אלה זוועות שואתיות בלתי נתפסות… ואין מלבד חוסר האונים. ולפעמים האסקפיזם, כי ילדיי שלי כרגע הם בבת עיני והדבר היקר לי מכול. חיבוק חם יקירה. תודה על השיתוף.

    • עינב הגיב:

      תודה לך.
      אני חשה שאין ברירה אלא לכור שהעולם הזה הוא מורכב. יש בו הרבה רע אך גם טוב ובעוד הרע "מנצנץ" מכל עבר, הטוב הוא יהלום גולמי שיש לחפש ללטש ולמצוא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית

מאת : לימור לוי אוסמי

23 ביולי 20138 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

מרגישה שאני מתחילה להיות קמצנית וזה לא בא לי טוב בכלל.

מבינה שזה שלב הכרחי הלא לתת מעצמי, כדי להגיע לאיזון, אבל זה רק במודעות שיש הבנה שזה שלב ותיכף יתאזן. בלב זה לא כיף בכלל.

אני מבינה, עדין לא לגמרי מרגישה, שאחרי שלוש שנים של נתינה ללא תמורה כספית, זה כבר לא מתאים לי יותר ולא עושה לי טוב. מבינה שזהו, כבר אי אפשר להמשיך ככה יותר, כי אחרת זה פשוט לא יוכל להימשך וחבל. זה יהיה ממש חבל.

ובינתיים, אחרי נתינה קיצונית, אני בסוג של קמצנות קיצונית. מחשבת כמה זה עולה לי (נפשית), מה זה גובה ממני (משפחתית), האם בא לי ומה התחשיב של זה.

ממש לא קל לי במקום הזה. קשה לי מאוד.

תהיי קלילה, תזרמי !

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בספטמבר 20106 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

"קחי בקלות.." "תחייכי.." "תעבירי.." "תזרמי.." איזה כיף זה לדעת להעביר. כשאין משהו שמכאיב, מפיל, מערער, משתק, מפחיד, מעציב. להעביר…. לזרום….. הזרימה הזו כמו זרימה במי נהר  נעימים וקרירים. משהו מלטף את הגוף, זרימה נעימה שמעבירה מין תחושה משחררת של חופש… הנאה… שמחה… קלילות… משהו שמאפשר לא להתעכב, אלא להמשיך הלאה בצורה ענוגה ומשוחררת מכבלים, ממחשבה, […]

הפגנת האמהות יוצאת לדרך !

מאת : תום אלרום

25 ביולי 20119 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

נבקש את הדברים הבאים:

• חוק חינוך חינם מגיל 3 חודשים

• פיקוח על מוצרי יסוד לתינוקות כתחליפי חלב וחיתולים

• הרחבת חופשת הלידה לנשים ומיסוד חופשת אבהות

• הפסקת תשלום על עגלה בתחבורה ציבורית