אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 2015 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

*נכתב בעקבות חשיפה לכמה כתבות מזויעות: על תינוק שנחנק בגן "בייביסיטר" בדרום ת"א, על רציחת תינוקות בני יומם בשואה, על ילד בן 10 שמוציא להורג בדאע"ש.

 

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

 

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים.

 

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

 

והרוע הזה מדיר שינה מעיניי.

ובחלומותיי את טובעת או שהורגים אותך בייסורים לנגד עיניי

ואני רוצה לנער מעלי את כל המחשבות הנוראיות הללו שלא מרפות

ואני רוצה להאמין שיש טוב בעולם הזה כמו הרוע לפחות.

 

ובשבילך, בשבילך ילדה אהובה שלי, אתעקש למצוא את הטוב

אעשה הכל כדי שהאור של הטוב יגן עליך מכל הרוע.

כל עוד נשימה באפי אגן עליך מן הרוע, אשמור עליך מכל משמר.

 

 

עוד אמהות מבטאות את עצמן

 

צילום: kusanagi aya

2 תגובות ל- “אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?”

  1. חגית הגיב:

    זה באמת עצוב. אני גאה בך ששחררת לאוויר העולם את הזוועה. גם אני שואלת את עצמי לפעמים – מה יהיה? אם רק יכולתי להיות מעין בור בטחון עבור כל ילדי העולם, כמו רחם קוסמית שעוטפת את כול אלה שנרצחו, שעונו, שעברו זוועות, שמעבירים אותם בימים אלה וברגעים אלה זוועות שואתיות בלתי נתפסות… ואין מלבד חוסר האונים. ולפעמים האסקפיזם, כי ילדיי שלי כרגע הם בבת עיני והדבר היקר לי מכול. חיבוק חם יקירה. תודה על השיתוף.

    • עינב הגיב:

      תודה לך.
      אני חשה שאין ברירה אלא לכור שהעולם הזה הוא מורכב. יש בו הרבה רע אך גם טוב ובעוד הרע "מנצנץ" מכל עבר, הטוב הוא יהלום גולמי שיש לחפש ללטש ולמצוא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיתוס האימהות או מדוע איננו מסכימות להיות פחות מאמהות מושלמות?

מאת : שירלי מיראכור

10 במרץ 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה

מיתוס האימהות מדבר על קיומה של אמא טובה ואמא רעה. הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית מלאניי קליין הגדירה אמא טובה כאמא שמוכנה למלא תמיד את צרכיהם של ילדיה, מקריבה מעצמה ללא גבול למענם ונמצאת איתם תמיד.

לעתים, כשאנחנו חושבות שאנחנו לא עונות על ההגדרה של אמא טובה אנחנו מתמלאות ברגשות אשמה. מה הסיבה לכך?

אופן הגידול של בנות ובנים שונה בחברתנו. כחלק מהשוני, אנו כנשים גדלות תחת הציפייה שנהפוך יום אחד לאימהות. הדגש שמושם הוא על כך שנהיה אמהות טובות. מבחינת ציפיות החברה מאתנו, לא כל-כך משנה איזו קריירה ניצור לעצמנו, כל עוד נשים את האימהוּת שלנו בראש סדר העדיפויות ונביא לעולם את מספר הילדים המקובל בחברה מעודדת-הילודה שלנו.

במהלך חיינו, אנו מפנימות את הציפיות הללו מאתנו ומציירות לעצמנו תמונה די שלווה של איך תראה מציאות חיינו כשנהפוך לאמהות. אמהות לפעמים מספרות לי שעד הלידה דמיינו את עצמן יושבות כשתינוק מלאכי מונח לידן על הספה והן בענייניהן.

אמא- עִבדי במשרה חלקית, עִבדי בביתך, אך אל תיעלמי מהבית !

מאת : לימור לוי אוסמי

20 ביוני 201135 תגובות

מתוך אחרי לידה

"אם מצפה את לילד, או שבדעתך ללדת ילד ביום מן הימים, עליך לדעת, כמובן, מה מצפה לך ובעיקר, למי את מצפה. שכן החל ביום היוולדו של תינוקך תתחילי לקיים עימו קשר בין אישי. בינך לבינו יווצר ללא-דיחוי קשר הדדי של אהבה ושל רוך.

בסיס מערכת הרגשות של כל יצור אנוש הוא האהבה, שבין אם לתינוקה. כדי ללמוד לאהוב חייב תחילה התינוק לחוש נאהב ולהתקשר בחוזקה אל אדם, המסור לו ללא-סייג. תפקיד זה הוא תפקידה של האם, וכל תחליפיה אינם ולא יהיו אלא תחליפים.

סתם יום של חול

מאת : חני סער

13 בפברואר 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היא התבוננה במחוג השניות שבשעון הקוקייה הישן שקיבלה מסבתה וחשבה לעצמה: ״יש לי עוד שלושים ושש דקות". בנה התינוק נרדם לפני דקות אחדות, ואינו ישן מאז היוולדו יותר מארבעים דקות ברצף. שקט מתוח ליטף את גופה כמו מתוך שיתוק, בעודה יושבת על ספתה הישנה בסלון, צופה בנדנדה שתלה בעלה רק לפני שבוע בחצר ביתם ובוהה. לא מסוגלת להביא את עצמה לעשות דבר בזמן שנותר, למרות שיש לה המון מה לעשות. ממשיכה להתבונן על המחוגים זזים לעבר הגיליוטינה- השעה עשר ועשרים.