אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת :

18 בינואר 2015 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

*נכתב בעקבות חשיפה לכמה כתבות מזויעות: על תינוק שנחנק בגן "בייביסיטר" בדרום ת"א, על רציחת תינוקות בני יומם בשואה, על ילד בן 10 שמוציא להורג בדאע"ש.

 

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

 

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים.

 

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

 

והרוע הזה מדיר שינה מעיניי.

ובחלומותיי את טובעת או שהורגים אותך בייסורים לנגד עיניי

ואני רוצה לנער מעלי את כל המחשבות הנוראיות הללו שלא מרפות

ואני רוצה להאמין שיש טוב בעולם הזה כמו הרוע לפחות.

 

ובשבילך, בשבילך ילדה אהובה שלי, אתעקש למצוא את הטוב

אעשה הכל כדי שהאור של הטוב יגן עליך מכל הרוע.

כל עוד נשימה באפי אגן עליך מן הרוע, אשמור עליך מכל משמר.

 

 

עוד אמהות מבטאות את עצמן

 

צילום: kusanagi aya

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?”

  1. חגית הגיב:

    זה באמת עצוב. אני גאה בך ששחררת לאוויר העולם את הזוועה. גם אני שואלת את עצמי לפעמים – מה יהיה? אם רק יכולתי להיות מעין בור בטחון עבור כל ילדי העולם, כמו רחם קוסמית שעוטפת את כול אלה שנרצחו, שעונו, שעברו זוועות, שמעבירים אותם בימים אלה וברגעים אלה זוועות שואתיות בלתי נתפסות… ואין מלבד חוסר האונים. ולפעמים האסקפיזם, כי ילדיי שלי כרגע הם בבת עיני והדבר היקר לי מכול. חיבוק חם יקירה. תודה על השיתוף.

    • עינב הגיב:

      תודה לך.
      אני חשה שאין ברירה אלא לכור שהעולם הזה הוא מורכב. יש בו הרבה רע אך גם טוב ובעוד הרע "מנצנץ" מכל עבר, הטוב הוא יהלום גולמי שיש לחפש ללטש ולמצוא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

10 טיפים להצמחת כנפיים כדי שתוכלי "לעוף לכל הרוחות"

מאת : לי-את דנקר

7 במאי 20132 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, מקצועניות מדברות

כן.. אני יודעת, זה נשמע קצת אגרסיבי, אבל בנינו מי לא אומרת לעצמה אחת לכמה ימים, או פחות, "ססס.. בא לי לעוף מפה" או "דיי בא לי לעוף", או רק "אעע". אם גדלת בבית מאופק בלשון המעטה יתכן ותסתפקי בפנים אדומות, כיווץ שפתיים ובמקרים קיצוניים "שתיקה מכאיבה".

חוויית לידה חיובית עם אפידורל וגז צחוק

מאת : אביטל שנהר חיימי

10 בינואר 20114 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו היתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.