אם אעז להרגיש באמת

מאת : רעות שלומי רסלר

1 בפברואר 2015 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, פחדים וחרדות אחרי לידה

 

בדרך כלל אני אישה שמחה, מאושרת, חיה בעולם בתחושה שהשמיים הם הגבול עבורי ושקבלתי קלפים טובים בעולם הזה: אני בת בכורה להורים צברים, מוקפת במשפחה גדולה ואוהבת, תמיד היו לי חברות טובות, ידעתי ללמוד ולהתקדם בחיים, היו לי רומנים ובני זוג, אני נראית די טוב ואפילו הגשמתי את כל חלומותיי הגדולים כמו טיולים, אהבה וזוגיות, ילדות, קריירה.

ואני יודעת לראות את כל זה. יודעת לראות את כל הטוב והשפע בחיי.

 

אבל היום החלטתי באומץ רב לנשום ולהתבונן , אולי זה לא מעשה חכם לעשות חודשיים אחרי לידה.

אבל עשיתי את זה, שכבתי על המזרון 10 דק' ונשמתי ומה שעלה לי בראש זה פחד גדול, פחד ענקי, חרדה קיומית ממה שעלול לקרות לי ולמשפחתי בעולם הזה.

זה התחיל במחשבות על עשייה, עשייה שבה אעשה ככל יכולתי כדי לעזור למשפחתי שנמצאת כרגע במצב לא טוב, ויכול להיות שהמצב ידרדר- זה יכול להיות ויכול לקרות

זיהיתי שאני חושבת עשייה וחזרתי להרגיש- צץ ייאוש, כאב, פחד תהומי

נזכרתי בחלום שחלמתי לא מזמן שבאים להרוג אותנו, נשארנו אחרונים פה במדינה ובאים להרוג אותנו- כשסיפרתי על החלום לאיש שלי הוא אמר לי שזה לא רחוק מהמציאות. זה לא רחוק מהמציאות.

ואז מחשבה על כמה חזקה אני, לחיות את השפע והטוב בעולם האכזרי הזה זה כוח בל יתואר

ושוב מתגנב לו ייאוש

אבל זה לא באמת קיים כל הטוב הזה, הרע נמצא פה איתי, כל הזמן… אני רק בוחרת לא לעצור ולהסתכל עליו.

הרי אני לא באמת מחוסנת מסרטן, עוני ותאונות, למרות שאני חיה כאילו אני כן.

יש לי, יש לי כוחות להתמודד עם כל מה שיבוא ויביאו לי החיים.

אין לי.

מי יעזור לי?

מי יטפל בי?

אני מרגישה לרגע כל כך בודדה.

יש לי מי..

הבנות שלי.

אבל הן רק ילדות קטנות.

רוצה לברוח, לקום מהמזרון, לחזור אל המחשב, לעשות כאילו הכל כרגיל, אין כאב בליבי,

הכל כרגיל.

הכל כרגיל.

 

 

 

 

רעות שלומי רסלר

מלווה שיווקית ומטפלת בפסיכודרמה

מנכ"ל גדולה- מעגל שיווק נשי- רשת קבוצות התפתחות עסקית ואישית

054-2267220

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “אם אעז להרגיש באמת”

  1. שגית ברמי הגיב:

    רעות את אחת הנשים האמיצות שפגשתי. אני אישית מעריצה אותך. הפחד הזה שאת מתארת קיים גם בי ואני מאמינה שבהרבה אנשים בארץ הזאת , הקטנה והלא שקטה. גם אני מנסה לחיות כאילו אני מחוסנת מהכל למרות מה שעברתי ולמרות שאני יודעת שאני ממש לא מחוסנת , זו כנראה דרך הישרדותית שמאפשרת לנו כבני אדם לחיות כי אחרת זה היה בלתי אפשרי לחיות בפחד מתמיד , אנשים לא היו שורדים. יש לנו מנגנון הדחקה שעוזר לנו וטוב שכך. כשמגיעה אלי מחשבה מזיקה אני מנסה להפוך אותה בשיטת העבודה של ביירון קטי: זו שיטה ששואלת 4 שאלות פשוטות:
    1. האם מה שאני חושבת זו האמת?
    2. האם אני יכולה בוודאות גמורה לדעת שזו האמת?
    3. איך אני מגיבה שעולה בי המחשבה הזו?
    4. מה יהיה אם אוותר על המחשבה הזאת?מה ארגיש?
    הפחדים שלנו הם בדרך כלל ממשהו שעלול לקרות וזה בדרך כלל משהו שאנחנו מדמיינים זה אומר שמשהו דמיוני שולט בנו, משהו לא אמיתי, ואם זה לא אמיתי וזה שייך לעתיד וזה לא משהו שהוא בשליטתי אז מה הטעם לחשוב את המחשבות הללו? עדיף לחיות את הרגע הזה ולהינות ממה שיש ולכ ממה שאין. על כל אין יש גם יש.
    שולחת לך אהבה.

  2. מיכל ארד הגיב:

    את מדהימה ביכולת שלך לכתוב על הפחד שלך. זה אמיץ בעיני!
    גם כשאני חווה פחד אני מרגישה לבד!
    זו רק אני מולו, בגלל זה מאוד עוזר לי לשתף על הפחד שלי ואז אני כבר לא לבד.
    כמו ששגית כתבה אני יודעת שפחד הוא תמיד ממה שעלול לקרות, ויש אפשר שגם לא יקרה, האמת שעכשיו כרגע כרגע הוא באמת לא קורה ומתקיים רק במחשבה. החשיבה מגבירה את הרגש ותשומת לב לגוף מאזנת את הרגש. אז כשמגיע פחד אני נותנת לו מקום ומתבוננת עליו דרך הגוף.
    אני מבחינה מה קורה בגוף שלי כשעולות המחשבות האלו? איך הנשימה?
    תשומת לב לגוף משחררת את החשיבה ואז קורה משהו לרגש, הוא משתנה.
    ככה זה אצלי מזמינה אותך לבדוק איך התבוננות על תחושות הגוף משפיעה על הרגש?
    שולחת לך חיבוק גדול מלא אהבה!!!
    אגב, זאת עוד דרך להביא את השלום, לשחרר את הפחד 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ליילד משפחה פונדקאית | סיפורה של מיילדת  

מאת : ורד דלאל

21 במאי 20140 תגובות

מתוך הריון, מחלקת יולדות

השלישייה מציגה את עצמה אם ביולוגית, אב ביולוגי, ואם נושאת.

העיניים מדברות על קשר חזק, בריא, תומך, מכיל, מקבל ונותן אמון וביטחון. כל מה שאישה בלידה צריכה.

בחדר קטן אישה נושמת, אמא מעסה את הגב, אבא מחזיק את היד.

אולי יחליף אותי רובוט ? על שגרה של אמא

מאת : שלומית ארד

5 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך לכל אמא

חייבת לקום ולבצע את כל המטלות החוזרות על עצמן של השעה הכי מתוזמנת בכל היום:
להעיר את הגדולה, לאסוף את בקבוקי המים, להרתיח מים, להכין להן שוקו וקפה לעצמי,
למזוג את הדגנים לקעריות ולזכור לקטנה ורוד ולגדולה לא משנה, להוציא מהפריזר לחמניות או פיתות ומהמקרר את הגבינות…. לפעמים אני מרגישה שאני פועלת על "אוטומט".

אולי פעם ימציאו איזה רובוט שיעשה את כל הפעולות האוטומטיות האלה במקומי ?

לב של אישה

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

22 בספטמבר 20110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הרבה פעמים הרגשתי את החיוך שבי.

כאשר אני מחייכת, גם הנורא מכל עובר ליד ולא בי, ולא בו ולא בה, וחיוך יוצר פלאים וכן, אני חושבת שבאישה טמון סוד גדול כוח עצום שלא ניתן להסביר…רק אישה יכולה להבין…..