איפה אני בתוך האמהוּת?,  אמהוּת,  עמוד הבית

החלטתי להצדיע לעצמי ולאימהות באשר הן

 

אני עם הקטנטן שלי בבית. שעת צהריים. הוא מתעקש לשחק עם השלט. לוחץ על הכפתורים בעצמו ובטלוויזיה משודר בדיוק טקס חילופי הרמטכ"לים. נפרדים מגנץ מקבלים את אייזנקוט. הוא מביט בשקיקה בטקס הצבאי ואני מביטה בו.

מהדהד בראשי כל העת המשפט "ותדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך". יש לו כמה שנים טובות לאייזנקוט לשמור לנו על הילדים ואז הוא ילך לו ימשיך בדרכו, ואנחנו האימהות, יש לנו כל החיים מרגע שנוצרו, מחויבות ואחריות להגן ולדאוג בלי שנוכל לרגע אחד להרפות, להחליף משמרות, לקחת אוויר. לא פעם אנחנו תוהות אם אנחנו ראויות ולא פעם אין מי שיצדיע לנו.
החלטתי ברגעים האלה לעצור. לנשום עמוק. להצדיע לעצמי. על האימהות על כל מורכבותה. ולאימהות באשר הן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ