החלטתי להצדיע לעצמי ולאימהות באשר הן

מאת : הילה אייס

17 בפברואר 2015 | 0 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, עמוד הבית

 

אני עם הקטנטן שלי בבית. שעת צהריים. הוא מתעקש לשחק עם השלט. לוחץ על הכפתורים בעצמו ובטלוויזיה משודר בדיוק טקס חילופי הרמטכ"לים. נפרדים מגנץ מקבלים את אייזנקוט. הוא מביט בשקיקה בטקס הצבאי ואני מביטה בו.

מהדהד בראשי כל העת המשפט "ותדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך". יש לו כמה שנים טובות לאייזנקוט לשמור לנו על הילדים ואז הוא ילך לו ימשיך בדרכו, ואנחנו האימהות, יש לנו כל החיים מרגע שנוצרו, מחויבות ואחריות להגן ולדאוג בלי שנוכל לרגע אחד להרפות, להחליף משמרות, לקחת אוויר. לא פעם אנחנו תוהות אם אנחנו ראויות ולא פעם אין מי שיצדיע לנו.
החלטתי ברגעים האלה לעצור. לנשום עמוק. להצדיע לעצמי. על האימהות על כל מורכבותה. ולאימהות באשר הן.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תהיי קלילה, תזרמי !

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בספטמבר 20106 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

"קחי בקלות.." "תחייכי.." "תעבירי.." "תזרמי.." איזה כיף זה לדעת להעביר. כשאין משהו שמכאיב, מפיל, מערער, משתק, מפחיד, מעציב. להעביר…. לזרום….. הזרימה הזו כמו זרימה במי נהר  נעימים וקרירים. משהו מלטף את הגוף, זרימה נעימה שמעבירה מין תחושה משחררת של חופש… הנאה… שמחה… קלילות… משהו שמאפשר לא להתעכב, אלא להמשיך הלאה בצורה ענוגה ומשוחררת מכבלים, ממחשבה, […]

אימא – למה לא מדברים על זה?? – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אמא אוסי הורביץ

24 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, לכל אמא, קושי באמהות

מדוע חברותיי הקרובות ביותר, שליוו אותי לאחר הלידה, לא אמרו לי דבר על רגשות קשים כמו: יש לי ילדה, מדוע אני לא אוהבת עדיין ?, להיות אמא בעיקר סמוך ללידה עייפים מאוד, עייפות שאין דומה לה בשום מקום. האחריות על יצור קטן ומדהים מפחידה. לצאת מבית חולים זה מפחיד !! להניק זה לעיתים קשה ומי שקשה לה חווה זאת בעוצמה רבה עוד יותר כי היום אם את לא מניקה את "פחות" אמא (לפחות ככה המערכת תופסת אותך) ועוד ועוד מחשבות.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד.

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.