יש לי דיכאון אחרי לידה. זהו החלק השלישי של הסיפור שלי, כאן אפשר לקרוא את חלק א' ואתחלק ב'

אני רועדת, ללא יכולת שליטה בגוף. הדמעות גם הן זולגות מעצמן- כאילו פתחו במחאה נגד הרצון שלי לעצור אותן. אחרי אירועי האתמול אני לא יכולה לישון, מפחדת מעצמי ומהיכולות של המפלצת ששוכנת בתוכי. מחכה שיפציע הבוקר, כאילו שיש לו פתרון בשבילי. נאחזת במחשבה שבבוקר הכל יהיה אחרת!

הבוקר מגיח, לאט לאט הוא שוטף לי את החלון, אבל אני עדיין רועדת, שום דבר לא השתנה. מיואשת, בקושי הולכת, ניגשת לטלפון, מחייגת לרופאה שלי- ׳יש לי בעיה, אני לא יכולה להפסיק לבכות, משהוא מוזר קורה אצלי בראש…׳ האחות מרימה את השפופרת -׳לי, הכל בסדר, את יכולה בבקשה להגיע?׳

מגיעה לרופאה ומייד מכניסים אותי לחדר. האחות מלטפת במבטים מודאגים. הקול שלי רועד, חלש חלש. הרופאה מגיעה, נותנת לי חיבוק גדול, מעודד. ׳אני שולחת אותך לאישפוז במחלקה פסיכיאטרית לשלושה שבועות!׳ היא פוסקת. מה? את חיבקת אותי, והאחות ליטפה אותי במבטים? עכשיו את שולחת אותי מהמשפחה שלי? מהגוזל שרק נולד? מהבנות? מבעלי?

אני בארץ זרה, לא מכירה את החוקים, רחוק מאמא המנחמת ואבא התומך, רחוק מהאחיות והחברים, הכל מתמוטט אצלי בפנים, מרגישה חנוקה, אני לא אראה את הילדים שלי יותר, הם יסגרו אותי בחדר לבן וחייכו בכל פעם שיעברו לידי, אבל בפנים הם יודעים- היא לעולם לא תעזוב, היא מסוכנת.

אני מוחה! בוכה, מתחננת… כלום לא עוזר!

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תיקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה! התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה!

אני מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי.

הוא בהלם, 'תני לי לדבר איתה!'

מדברים, והיא בשלה… מדברים עוד – היא עדיין בשלה!

היא אומרת שאני סכנה בשבילו, שהיא לא רוצה לקחת את הסיכון, שמה יקרה אם אני אפגע בילדים, בו, בעצמי…..

׳אם תקחי אותי מהמשפחה שלי אז אני אפגע בעצמי!׳ אני שומעת את עצמי אומרת בנחישות.

היא מסתכלת עליי, היא דואגת.

׳אם לא תבואי מרצונך אני אקרא לשוטר שיקח אותך! זה החוק!׳

הכל שחור, אני נופלת.

חלל עמוק בלב, עצב בלתי נשלט, יאוש וכעס מתערבבים להם בראש.

מה עשיתי? למה סמכתי עליה? חשבתי שהבוקר יהיה אליי טוב…. הבוקר יותר גרוע מהחשכה, האנשים שלו עיוורים.

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

אם את מתמודדת עם קושי רגשי אחרי לידה, זה יכול לעניין אותך:

על ליווי רגשי אחרי לידה
על עיבוד חוויית אחרי הלידה
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?" הרצאה דיגיטלית

לדף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות