להיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה

מאת : מיטל

22 במרץ 2015 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

מה שתיתן לי אקח. "זו ילדותי השנייה,

זו ילדותי השנייה- איתך"

שלושה חודשים חלפו מאז שהתינוק שלנו נולד ועם הזמן ובין חיוך למלמול ראשוני, האהבה גדלה ומתעצמת והלב נפתח לו. זה לא קורה בבת אחת, לפחות לא אצל כולן ורציתי לשתף בתחושות, שהעליתי על הכתב כשאורי היה בן שלושה שבועות. כדי לומר שזה בסדר. כדי להבטיח שבסופו של דבר גם כשזה לא נראה קרוב-  לומדים לאהוב בלי לחשוב.

אז אחרי סוף הריון לא כל כך פשוט, לידה בניתוח חירום קיסרי והתאוששות, גם אני רשמית מדברת אימהות. אחרי כל חודשי הציפייה,המחשבות והחששות בהם כתבתי את עצמי, קראתי כל פיסת מידע והתחברתי לכל טקסט רגשי בנושא, אני חווה כעת בעצמי את הדברים. יש רגעים בהם אני  שותקת ואז בוכה אימהות. עייפה ומותשת, מתגעגעת לעצמי, לנו כזוג, למרחב ולשקט שלי. יש רגעים שאני נפעמת שהאדם הזעיר שהגיח פתאום הוא באמת שלי, מצטרפת לעדת המתלהבים והמעריצים שלו מסביבי, מרגישה מחוברת ואוהבת, ולפתע  שוב מצוברחת, כעוסה, עצבנית ומתוסכלת.

אני מתוסכלת כי ידעתי הכול לפני והכנתי את עצמי לתחושות אבל איכשהו כשהן בתוכך ולא אצל אחר, את ממהרת לשפוט ולהלקות את עצמך. אז אני לא רוצה להעניש את עצמי על כך שאני עדיין לא בדיוק שותפה לאימרות מסביב כמו " אז איזו אהבה מטורפת זו נכון ?",  כי ההיגיון שלי אומר שאמא טרייה לא יכולה באמת להרגיש את התחושה הזו כשהיא לבה רותחת של אינספור תחושות מבלבלות וסותרות, אבל לרגש לא כל כך איכפת מה ההיגיון אומר. ואני  גם לא רוצה לרגע להתרגש מאימרות כמו "מה, אז יש לך דיכאון שלאחר לידה"? רק כי יש בי את האומץ לשתף וגם לענות שמותר לי להרגיש בדיוק כמו שאני מרגישה מבלי שימהרו להגדיר ולקטלג אותי, אבל בסופו של יום אני כן מתרגשת ותוהה אם משהו לא בסדר אצלי.

יחד עם זאת, מבעד לדוק הערפל ומסך הבלבול, לאחר 3 שבועות של ניסיון לדיבור אימהות, ברור לי שלהיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה: דכדוך ובלבול מהול בצחוק ושמחה, סיפוק והתפעלות לצד תסכול ואכזבה, קסם ורוך לצד כעס ומועקה, מסירות וחמלה לצד פחד וחרדה, חולשה וחוסר אונים ויחד איתם גם גאווה ועוצמה, חיוך ממיס לצד נשיכת שפתיים. כולם דרים בנפש יחדיו. מתגוששים, לפותים בידיים קפוצות, שנרפות לפתע כשיד קטנה אוחזת באצבעותיהן.

 

3 תגובות ל- “להיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה”

  1. אורלי הגיב:

    גמרי איתך.
    אני חצי שנה אחרי, גם קיסרי חרום, הטלטלות הללו של הנפש אכן מכלות כל חלקה טובה והעייפות לא נותנת לראות את הדברים בבהירות יתרה.
    כתבת יפה וכל כך נכון.
    <3

  2. מיכל אפק הגיב:

    מיטל,
    כתבת מקסים.
    מילותייך מדברות אליי ומדברות אותי.

  3. מיטל הגיב:

    תודה רבה רבה לכן!! תודה על השיתוף וההזדהות (:

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 20122 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד.

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.

הנקה עם ריפלוקס: "בפנים בערה בי התחושה שמשהו לא בסדר עם הילדה שלי"

מאת : אמא של גיא

6 בספטמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

בערך מגיל שבוע ההנקות הפכו להיות מאד לא רגועות. גיא בכתה לפני, תוך כדי, ואחרי הנקה, התפתלה וצרחה. קירבה את הראש לציצי ואז הרחיקה אותו ממנו כאילו ניסו לקרב אותה לרעל. היא הייתה יונקת קצת ופורצת בצווחות כאילו מרעיבים אותה והייתה פולטת המון. לי היה נראה שמשהו לא בסדר.