להיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה

מאת : מיטל

22 במרץ 2015 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

מה שתיתן לי אקח. "זו ילדותי השנייה,

זו ילדותי השנייה- איתך"

שלושה חודשים חלפו מאז שהתינוק שלנו נולד ועם הזמן ובין חיוך למלמול ראשוני, האהבה גדלה ומתעצמת והלב נפתח לו. זה לא קורה בבת אחת, לפחות לא אצל כולן ורציתי לשתף בתחושות, שהעליתי על הכתב כשאורי היה בן שלושה שבועות. כדי לומר שזה בסדר. כדי להבטיח שבסופו של דבר גם כשזה לא נראה קרוב-  לומדים לאהוב בלי לחשוב.

אז אחרי סוף הריון לא כל כך פשוט, לידה בניתוח חירום קיסרי והתאוששות, גם אני רשמית מדברת אימהות. אחרי כל חודשי הציפייה,המחשבות והחששות בהם כתבתי את עצמי, קראתי כל פיסת מידע והתחברתי לכל טקסט רגשי בנושא, אני חווה כעת בעצמי את הדברים. יש רגעים בהם אני  שותקת ואז בוכה אימהות. עייפה ומותשת, מתגעגעת לעצמי, לנו כזוג, למרחב ולשקט שלי. יש רגעים שאני נפעמת שהאדם הזעיר שהגיח פתאום הוא באמת שלי, מצטרפת לעדת המתלהבים והמעריצים שלו מסביבי, מרגישה מחוברת ואוהבת, ולפתע  שוב מצוברחת, כעוסה, עצבנית ומתוסכלת.

אני מתוסכלת כי ידעתי הכול לפני והכנתי את עצמי לתחושות אבל איכשהו כשהן בתוכך ולא אצל אחר, את ממהרת לשפוט ולהלקות את עצמך. אז אני לא רוצה להעניש את עצמי על כך שאני עדיין לא בדיוק שותפה לאימרות מסביב כמו " אז איזו אהבה מטורפת זו נכון ?",  כי ההיגיון שלי אומר שאמא טרייה לא יכולה באמת להרגיש את התחושה הזו כשהיא לבה רותחת של אינספור תחושות מבלבלות וסותרות, אבל לרגש לא כל כך איכפת מה ההיגיון אומר. ואני  גם לא רוצה לרגע להתרגש מאימרות כמו "מה, אז יש לך דיכאון שלאחר לידה"? רק כי יש בי את האומץ לשתף וגם לענות שמותר לי להרגיש בדיוק כמו שאני מרגישה מבלי שימהרו להגדיר ולקטלג אותי, אבל בסופו של יום אני כן מתרגשת ותוהה אם משהו לא בסדר אצלי.

יחד עם זאת, מבעד לדוק הערפל ומסך הבלבול, לאחר 3 שבועות של ניסיון לדיבור אימהות, ברור לי שלהיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה: דכדוך ובלבול מהול בצחוק ושמחה, סיפוק והתפעלות לצד תסכול ואכזבה, קסם ורוך לצד כעס ומועקה, מסירות וחמלה לצד פחד וחרדה, חולשה וחוסר אונים ויחד איתם גם גאווה ועוצמה, חיוך ממיס לצד נשיכת שפתיים. כולם דרים בנפש יחדיו. מתגוששים, לפותים בידיים קפוצות, שנרפות לפתע כשיד קטנה אוחזת באצבעותיהן.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “להיות אמא זה פרדוקס מורכב שכזה”

  1. אורלי הגיב:

    גמרי איתך.
    אני חצי שנה אחרי, גם קיסרי חרום, הטלטלות הללו של הנפש אכן מכלות כל חלקה טובה והעייפות לא נותנת לראות את הדברים בבהירות יתרה.
    כתבת יפה וכל כך נכון.
    <3

  2. מיכל אפק הגיב:

    מיטל,
    כתבת מקסים.
    מילותייך מדברות אליי ומדברות אותי.

  3. מיטל הגיב:

    תודה רבה רבה לכן!! תודה על השיתוף וההזדהות (:

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

חוויית לידה חיובית עם אפידורל וגז צחוק

מאת : אביטל שנהר חיימי

10 בינואר 20114 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 13:00 הגיע מרדים והציע אפידורל. בתחילה לא שמעתי אותו כלל והוא התייעץ לגבי מצבי עם בעלי. הייתי מעורפלת כ"כ שחלמתי והזיתי. כלל לא שמתי לב שאני לא מפסיקה להיאנח. בסופו של דבר שוכנעתי כי אני כבר סובלת מידי ומתעייפת וכדאי לי לקבל אפידורל. למרות האכזבה הראשונית, התברר לי בשלב מאוחר יותר כי זו היתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון

אני רוצה להוציא ספר. אני מפחדת.

מאת : לימור לוי אוסמי

5 במרץ 20147 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני רוצה להוציא ספר.

אני מפחדת.

אני יודעת שהוא יהיה מהמם.

אני מפחדת.

אני רוצה שהוא יגיע לכל אישה בהריון בעולם.

אני מפחדת.

אני רוצה שיקנו אותו, שיאהבו אותו.

אני מפחדת.

לידה טבעית לא מתוכננת

מאת : אמא של איילה

2 בפברואר 20118 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 10 הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לסבול, בכיתי, הקאתי הרגשתי רע…. המיילדת דלית אמרה שאם אני רוצה אפידורל הם יכבדו את זה אבל שאני אקח בחשבון שעד שאני אקבל עירוי נוזלים ועד שהמרדים יגיע ויכול להיות שזה רק יעכב את הלידה ויש אופציה נוספת שהיא תפקע לי את המי שפיר, זה יהפוך את הצירים לכואבים ותכופים אבל יזרז עניינים……. בצרחות עניתי לה תפקעי.. רק שיגמר…. ( מצידי אפילו שיוציאו לי אותה מהגרון… רק שיגמר ).היא פקעה את המים, הפעולה לא כאבה בכלל, הצירים נהיו נוראיים וכואבים קיבלתי גז צחוק וניסתי להתמודד עם הצירים בשכיבה על הצד, על הגב, על צד שני. כל כך כל כך כאב לי שלא יכולתי לנשום.