אשמה מעבר לפינה

מאת : אמא מתגרשת

30 במאי 2015 | 2 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

 

אחד הדברים שאני הכי אומרת להורים שבאים אליי זה להימנע מלפעול בגלל רגשות אשמה. והנה היום אני מוצאת את עצמי עושה זאת, ובגדול. וכועסת על עצמי שהאשמה מטשטשת לי את שיקול הדעת ומביאה אותי לבחירות לא טובות לי, וגם לא טובות להם.

אבל פוס, נגלגל אחורה. בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

האמצעי, זה המתקשה כל כך לטפל ברגשות שלו ושל אחרים, ביטא משאלה שהבית יישאר שלהם, ושאני ואבא נצא ממנו ונשוב אליו בתורנות, שהם לא יאלצו מידי כמה ימים לעקור מבית אחד לאחר, להסתגל, ושוב להסתגל, ושוב. ואז שוב. הנה כבר מסמר ראשון בארון רגשות האשם שלי. היה לי ברור שלא זה יהיה הסידור, שאני חייבת יציבות. והם, לא חייבים יציבות? כן, בגלל טעויות שלנו הם משלמים, מסתבר, ונדרשים לבנות לעצמם חיים חדשים, פינה חדשה בבית נוסף, זהות חדשה, זאת של הילד, הילדה, שהוריה מתגרשים. ומי כמוני יודעת שלבנות רכיב זהות חדש זה לא קל. לבנות את הזהות הזו, האימהית, היה כל כך נכסף ומרתק, אבל גם כל כך קשה. ולא עשיתי זאת בגיל עשר או שתים עשרה. מי אמר רגשות אשמה ולא קיבל?

בחודשים הראשונים בעיקר בדקתי איפה אני פנויה אליהם רגשית ואיפה אני מטפלת בהצפה הרגשית שלי, בכאב המשתק ובבכי שכל הזמן המשיך לדלוף כמעט בלי שליטה. העבודה האימהית הייתה אינטנסיבית: מה מספרים? מתי? איך? מה לא? עד כמה מתייעצים איתם או מציבים בפניהם אילוצים ומציאות "סגורה"? מה נתון למשא ומתן ולמשאלותיהם, ומה נקבע בגלל הצרכים שלי או של אבא שלהם? הרבה שאלות קטנות וגדולות, וכמעט בכל יום הרבה שאלות כאלו. מתוך השאלות התחלנו ללוש איזו שגרה. והשאלות התמעטו וצפו ברגעים של שבירת שגרה: ימי הולדת, חגים, אירועים משפחתיים, אירועים בבית הספר. ועוד חוזרות השאלות שכבר נדמה שפתרנו, אבל אולי צריך לפתור אחרת. אם יש פעילות הורה ילד בבית הספר ומבקשים שיבוא רק אחד ההורים, לבוא בכל זאת שנינו? לעשות תורנות בין פעילות לפעילות? או בין ילדה וילד? אם הלכתי לקונצרט שלה אז אתה תלך למסיבה שלו? איך שוקלים וסופרים ומאזנים את כל זה. ובעיקר איך אני נשארת מאוזנת כשכל החלטה כזו גם כרוכה בעוד סיבוב של בכי, וצריך להיראות ככה בציבור.

וזה עוד יותר קשה לשמוע את עצמי מייעצת להורים ולא מסוגלת ליישם בעצמי. כמו בסיפור רגשות האשם שבפתיחה. ידעתי שהייתי צריכה לומר הפעם "לא". אפילו אמרתי את ה"לא". ואז נסוגתי, והבטחתי הרבה יותר מכפי שיכול אדם אחד לקיים, וכמובן שאכזבתי, בעיקר את עצמי, וכעסתי על עצמי שנפלתי למלכודת הזו, והבטחתי להם ולעצמי שאלמד מזה. ולעצמי לחשתי – די עם האשמה הזו, די לתת לה לנהל אותך. וכן, זה אפילו החזיק מעמד כמה שעות, ואז הקטנה לא הצליחה להירדם ושוב ניקורי האשמה – בטח היא לא מצליחה לזכור באיזו מיטה הלכה הלילה לישון ובאיזו מיטה תקום מחר בבוקר, אמא מתגרשת. אז מה הפלא שהבת לא מצליחה להירדם.

 

 

2 תגובות ל- “אשמה מעבר לפינה”

  1. ארץ הגיב:

    קורע לב. גירושין זה גורם משנה חיים הכוונה שזה משהו גדול ומשפיע. הבחירה שלנו האמהות לחיים של תקווה מול הזעזוע והשבר, וההתמודדות של ילדינו עם המשמעויות הרבות של הבחירה שלנו. היא קשה. מחבקת אותך על הצעד האמיץ שעשית. אמהות וגירושין זה נושא ענק בפני עצמו. שום דבר ביומיים אינו מובן מאליו.

  2. בדרך הגיב:

    תודה.
    אחת שכמעט שם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לבנות לעצמך ולילדייך חיים חדשים

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

אלימות רגשית מוגדרת כתהליך ארוך ומתמשך, שבו אדם אחד מתערב באופן שיטתי בתוך עולמו הפנימי והרגשי של אדם אחר, במחשבותיו, רגשותיו, תפיסת עולמו ותכונותיו האישיות. אלימות מסוג זה מתרחשת בדרך כלל בין אנשים קרובים, בני משפחה ונסתרת מעיני כל בשל מופעיה שאינם נראים כלפי חוץ, ואינם ניתנים לאבחנה.

היה היה יה יה יה…וסוף סוף זה מתגלה | אמהות חוגגות עצמאות

מאת : סיגל מנחם

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היה היה טוידלדוקטן , טוידלדוגדול , טולידואמא ו טוילדואבא, חיו להם בנחת בביתם שלהם. טוילדואמא נשאה את טוידלדוקטן וטידלדוגדול ברחמה 9 ירחים. טוידלדו גדול נולד וגדל לתינוק עם תלתלי זהב ואף קטון ועגלגל. טוידלדוקטן נולד כשאימו מערסלת אותו בזרועותיה ומזמרת לאזניו הקטנות שיר ואז, העבירה מבט לטוילדוהאב ומסרה לידיו את העולל הרך העטוף היישר לזרועותיו שלו.

בבקשה, תפסיקו להעביר ביקורת

מאת : שירה דרוקר

6 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך אחרי לידה, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, קוראות לשינוי, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני אמא כבר שלושה חודשים.

זו תקופה של למידה עצומה, הסתגלות, התגבשות. יש גם רגעים קשים. אבל אני מוצאת שהכי קשה לי – עם הביקורת. לפעמים אני ממש רוצה לברוח ולחיות על אי. לבד. רק אני, בעלי והילה. מוכנה להסתדר עם הכול בלי עזרה, אבל לא מסוגלת להתמודד עם הביקורת.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם