אשמה מעבר לפינה

מאת : אמא מתגרשת

30 במאי 2015 | 2 תגובות

מתוך זוגיות, לכל אמא, רגשות אשם

 

אחד הדברים שאני הכי אומרת להורים שבאים אליי זה להימנע מלפעול בגלל רגשות אשמה. והנה היום אני מוצאת את עצמי עושה זאת, ובגדול. וכועסת על עצמי שהאשמה מטשטשת לי את שיקול הדעת ומביאה אותי לבחירות לא טובות לי, וגם לא טובות להם.

אבל פוס, נגלגל אחורה. בשנה האחרונה נכנס לחיינו סטטוס חדש, אנחנו המשפחה המתפרקת. כן. אנחנו. בכל פעם שצריכה לומר זאת למישהו, קרוב, רחוק, רגיש יותר או פחות, מרגישה כאילו אני נאלצת לצאת מארון כלשהו, ובכל פעם זה עוד מכה בי בתדהמה. המשפחה שלנו כבר לא. היא בדרך להיות משהו אחר, לא ידוע, אבל כבר לא. כשהפרידה נעשתה עובדה ביקשתי לעצמי כמה משאלות, ואחת מהן הייתה, לנסות לאפשר לילדים לעבור את זה בטוב, ככל הניתן, להישרט באופן הכי מעודן שניתן, אם ניתן. ואם זה רק תלוי בי.

האמצעי, זה המתקשה כל כך לטפל ברגשות שלו ושל אחרים, ביטא משאלה שהבית יישאר שלהם, ושאני ואבא נצא ממנו ונשוב אליו בתורנות, שהם לא יאלצו מידי כמה ימים לעקור מבית אחד לאחר, להסתגל, ושוב להסתגל, ושוב. ואז שוב. הנה כבר מסמר ראשון בארון רגשות האשם שלי. היה לי ברור שלא זה יהיה הסידור, שאני חייבת יציבות. והם, לא חייבים יציבות? כן, בגלל טעויות שלנו הם משלמים, מסתבר, ונדרשים לבנות לעצמם חיים חדשים, פינה חדשה בבית נוסף, זהות חדשה, זאת של הילד, הילדה, שהוריה מתגרשים. ומי כמוני יודעת שלבנות רכיב זהות חדש זה לא קל. לבנות את הזהות הזו, האימהית, היה כל כך נכסף ומרתק, אבל גם כל כך קשה. ולא עשיתי זאת בגיל עשר או שתים עשרה. מי אמר רגשות אשמה ולא קיבל?

בחודשים הראשונים בעיקר בדקתי איפה אני פנויה אליהם רגשית ואיפה אני מטפלת בהצפה הרגשית שלי, בכאב המשתק ובבכי שכל הזמן המשיך לדלוף כמעט בלי שליטה. העבודה האימהית הייתה אינטנסיבית: מה מספרים? מתי? איך? מה לא? עד כמה מתייעצים איתם או מציבים בפניהם אילוצים ומציאות "סגורה"? מה נתון למשא ומתן ולמשאלותיהם, ומה נקבע בגלל הצרכים שלי או של אבא שלהם? הרבה שאלות קטנות וגדולות, וכמעט בכל יום הרבה שאלות כאלו. מתוך השאלות התחלנו ללוש איזו שגרה. והשאלות התמעטו וצפו ברגעים של שבירת שגרה: ימי הולדת, חגים, אירועים משפחתיים, אירועים בבית הספר. ועוד חוזרות השאלות שכבר נדמה שפתרנו, אבל אולי צריך לפתור אחרת. אם יש פעילות הורה ילד בבית הספר ומבקשים שיבוא רק אחד ההורים, לבוא בכל זאת שנינו? לעשות תורנות בין פעילות לפעילות? או בין ילדה וילד? אם הלכתי לקונצרט שלה אז אתה תלך למסיבה שלו? איך שוקלים וסופרים ומאזנים את כל זה. ובעיקר איך אני נשארת מאוזנת כשכל החלטה כזו גם כרוכה בעוד סיבוב של בכי, וצריך להיראות ככה בציבור.

וזה עוד יותר קשה לשמוע את עצמי מייעצת להורים ולא מסוגלת ליישם בעצמי. כמו בסיפור רגשות האשם שבפתיחה. ידעתי שהייתי צריכה לומר הפעם "לא". אפילו אמרתי את ה"לא". ואז נסוגתי, והבטחתי הרבה יותר מכפי שיכול אדם אחד לקיים, וכמובן שאכזבתי, בעיקר את עצמי, וכעסתי על עצמי שנפלתי למלכודת הזו, והבטחתי להם ולעצמי שאלמד מזה. ולעצמי לחשתי – די עם האשמה הזו, די לתת לה לנהל אותך. וכן, זה אפילו החזיק מעמד כמה שעות, ואז הקטנה לא הצליחה להירדם ושוב ניקורי האשמה – בטח היא לא מצליחה לזכור באיזו מיטה הלכה הלילה לישון ובאיזו מיטה תקום מחר בבוקר, אמא מתגרשת. אז מה הפלא שהבת לא מצליחה להירדם.

 

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

2 תגובות ל- “אשמה מעבר לפינה”

  1. ארץ הגיב:

    קורע לב. גירושין זה גורם משנה חיים הכוונה שזה משהו גדול ומשפיע. הבחירה שלנו האמהות לחיים של תקווה מול הזעזוע והשבר, וההתמודדות של ילדינו עם המשמעויות הרבות של הבחירה שלנו. היא קשה. מחבקת אותך על הצעד האמיץ שעשית. אמהות וגירושין זה נושא ענק בפני עצמו. שום דבר ביומיים אינו מובן מאליו.

  2. בדרך הגיב:

    תודה.
    אחת שכמעט שם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה

מאת : אמא אנונימית

16 בינואר 20129 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, יומן הריון

שוב זה קורה… שוב איחור במחזור, בדיקת הריון, שני פסים….כל הדאגות והחששות שקדמו לבדיקה נעלמו והחליפה אותם שמחה גדולה- עוד חיים נוצרים בתוכי!

זה לא היה מתוכנן.

לפני כ 4 חודשים מאוד רצינו והפסקנו עם הגלולות, אבל אז השיקולים הכלכליים גברו על הרצון והחלטנו לחכות. הקטנה שלנו רק בת שנה ו 3 חודשים, איך נסתדר עם 2 תינוקות בבית? עלויות של גן, סימילאק, חיתולים וזה רק בשוטף… עוד לא הספקתי לחזור לגלולות וכבר זה נקלט.

בהריון הראשון זה לקח כמעט שנה, לא חשבתי שהפעם זה יקרה כל כך מהר, לא הייתי מוכנה לזה! האמת, שהרגשתי ברגע שסיימנו לעשות אהבה… הייתה לי תחושה שלא ניתנת להסבר, תחושה שלא הייתה לי בהיריון הראשון ובחרתי להתעלם ממנה…

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני

מאת : לי-את דנקר

5 באפריל 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

40 שנה לחצות מדבר זה הגיוני!

עוד קצת, ממש עוד טיפה ואני מתהדרת בכתר החוכמה והתבונה, מרחק יריקה מלספר לעצמי שאני סוף סוף בשלה.. חלילה לא קדירה, אבל בשלה להבין כמה קטנות.

לבנות לעצמך ולילדייך חיים חדשים

מאת : עטרת ליפשיץ

23 בנובמבר 20113 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

אלימות רגשית מוגדרת כתהליך ארוך ומתמשך, שבו אדם אחד מתערב באופן שיטתי בתוך עולמו הפנימי והרגשי של אדם אחר, במחשבותיו, רגשותיו, תפיסת עולמו ותכונותיו האישיות. אלימות מסוג זה מתרחשת בדרך כלל בין אנשים קרובים, בני משפחה ונסתרת מעיני כל בשל מופעיה שאינם נראים כלפי חוץ, ואינם ניתנים לאבחנה.