פחד אחרי לידה יכול להיות חץ המצביע לכיוון הלמידה

מאת : דנה רביב ליברמן

7 במאי 2015 | 3 תגובות

איך אפשר להתמודד עם פחדים העולים בנו אחרי הלידה?

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה

 

פחד הוא רגש, רגש לא נעים.

בחברה שלנו אין הרבה מקום לפחד. החינוך שלנו מושתת על גיבורים, גיבורי על, סיפורי גבורה ואומץ "והעיקר לא לפחד כלל".  אבל במציאות, הפחד הוא רגש הקיים כחלק ממארג הרגשות שלנו ומגיע לו את הכבוד הראוי לו.

גם אם אמרו לנו לא לפחד, הרי יהיו מקרים בהם נפחד. כשאנו מפחדות מהפחד העולה בנו או מנסות להתנגד לו, רגשות קשים של אשמה מציפים אותנו ומתבטאים דרך עוררות וחוסר נוחות גופנית ודרך מחשבות על בריחה, רצון להימנע מהסיטואציה או תחושות של התנגדות.

 

לידה היא מאורע עצום שקורה בחיי האישה. אין מעבר גדול יותר ועוצמתי מלהיות הרה, ללדת, ולהפוך לאמא. בתקופה הרגישה הזאת יש המון שינויים בזמן קצר יחסית וסיטואציות הגורמות לאי וודאות גדולה, המביאה עמה פחד וחרדה.

בחברה שלא הורגלה לראות תינוקות קטנים ולטפל בהם, זה יכול להיות מאוד מפחיד לקבל תינוק לידיים ולפעול בתוך הסיטואציה שבהחלט דורשת מיומנויות רבות. גם הבדידות והתחושה שיצאנו ממעגל החברתי המוכר לגידול תינוק בין ארבע קירות הוא לא פשוט, אך הפעם מאוד קשה לברוח מהסיטואציה הזאת כשיש תינוק.

 

מה קורה לנו כשמרגישים פחד ואין לנו יכולת לברוח להילחם או להימנע? נברח? זה לא פשוט בכלל.

מה שנותר לנו הוא לחשוב על הסיטואציה בצורה שתטיב עם עצמנו.  אחרי שנבין מה בעצם גורם לנו להרגיש ככה, נוכל לבחור לבצע פעולה שיכולה לשנות את כל התמונה. במקום להילחם בפחד אני מציעה לקחת אותו למקום של התבוננות ולהבין איפה קיים הקושי הגדול של כל אחת:

האם קשה לי אם האופן שבו אני חושבת על איך אני צריכה לתפקד בתור אמא?

האם קשה לי עם כך שאני חושבת שאני צריכה להיות כמו אמא שלי, או להפך, להיות רחוקה מאמא שלי?

האם קשה לי עם זה שאני חושבת שאני לא מספיק טובה בגידול תינוקי?

האם קשה לי שאני חושבת שאין לי תקווה?

האם קשה לי מכך שאני מיואשת ממבנה גופי?

ועוד.

כל אחת ומארג המחשבות שמניעות אותה.

 

 

הסיפור האישי שלי קשור לאמהות דווקא לילד השני. לאחר לידת בני השני,  ההרגשה הייתה טובה. הלידה הייתה טבעית, החיבור היה מיידי, בני היה ילד נוח שישן ואני הייתי אמא עם ביטחון (כבר הייתי אחרי לימודי הנחיית קבוצות לאמהות אחרי לידה). בשלב מסוים, התינוק הנוח החל לחלות במחלה אחרי מחלה. אלו לא היו מחלות רציניות, אבל הן הדירו שינה מעיניו ומעיניי ברצף. מחלה רדפה מחלה.

העייפות והייאוש החלו לזחול אליי אט אט ולחלחל לכל חלקה טובה. אני זוכרת שעלו בי מחשבות שליליות על עצמי, על התפקוד שלי בתור אמא, היה בי מירמור על בן זוגי, ורצון שמשהו יקרה כאן ומהר. בעיקר רציתי לברוח מכל זה, מחשש שאשתגע.

אני זוכרת תחושות של חרדה, של משהו שסוגר עליי, אי נוחות, מחשבות שליליות והגרוע מכל היה ששפטתי את עצמי. למה אני ככה? מה רע לי? ממה אני מפחדת? הרבה נשים אחרות היו רוצות להיות במקומך ועוד.

 

התחלתי לחפש ולנבור בחיי והבנתי שכבר לא נוח לי להישאר איתו בבית. החליפה הזאת כבר לא נוחה לי, לא בשבילי יותר. היא התאימה לי כשהייתי אמא בפעם הראשונה, אך כעת היא כבר לא למידותיי ולצרכיי. הבנתי שכל מה שאני רוצה זה להשתחרר לכמה שעות ביום, ולהרגיש משמעותית מחוץ לזירה האימהית.

היה לי מאוד קשה להיפרד מהחליפה הקודמת, כי גדלתי עם אמא בבית שלא יצאה לעבוד מחוץ לבית וזה היה המודל האימהי שלי. אמא טובה בעיני היתה אמא שמקריבה את עצמה ונשארת בבית עם התינוק עד גיל שנתיים לפחות. האם זה התאים לי? כנראה שלא.

עשיתי עבודה גדולה על עצמי ואני עדיין עושה. קבלתי עזרה חיצונית כדי למצוא את ה'אני' המדויקת לעצמי , זאת שעושה לי טוב ככל שאני מתקרבת אליה.

היה זה הפחד שכיוון אותי לשים לב לרצון הלב המשמעותי לי. אם לא הייתי מרגישה פחד ואי נוחות אמיתית בגוף, הייתי יכולה להתעלם מהתחושות ולהמשיך בדפוס המוכר שלא היה נכון לי ולילדים.

הפחד יכול להיות חץ המצביע על למידה, אם רק ניתן לו להוביל.

 

 

 

דנה רביב ליברמן מלווה נשים בביתן באזור השרון (מפתח תקווה ועד יישובי עמק חפר)פחד אחרי לידה

ומנחת קבוצות לאמהות אחרי לידה ברעננה.

טלפון- 054-4593382

מייל-danaliberaviv@gmail.com

אתר

דף פייסבוק

 ראיון אישי עם דנה

 

3 תגובות ל- “פחד אחרי לידה יכול להיות חץ המצביע לכיוון הלמידה”

  1. קרן הגיב:

    מאוד מזדהה. אחרי לידת ביתי השנייה שנדרשת להתמודד עם בעיה אורטופדית לא פשוטה חוויתי טלטלה מאוד רצינית ואני עדיין מנסה לתפור לעצמי את הזהות כאמא וכאשת מקצוע בצורה המדוייקת ביותר לי היום. אני יותר ויותר מבינה שיש חשיבות מאוד גדולה להכרה בכך שהמציאות משתנה ועלינו להסכים להשתנות איתה. ידעתי שזה לא יהיה אותו הדבר, אבל לא באמת הסכמתי להמצא בתוך מציאות כזו.

    • דנה ליברמן הגיב:

      תודה קרן, נכון אנחנו יודעות שהמציאות תשתנה אבל במציאות זה לא פשוט בכלל לקבל את זה .
      תודה ששיתפת , אני מאמינה שתמצאי את הדרך הנכונה לך .

  2. קרן הגיב:

    תודה על השיתוף והדיוק בתחושות….

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

סתם יום של חול

מאת : חני סער

13 בפברואר 20135 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

היא התבוננה במחוג השניות שבשעון הקוקייה הישן שקיבלה מסבתה וחשבה לעצמה: ״יש לי עוד שלושים ושש דקות". בנה התינוק נרדם לפני דקות אחדות, ואינו ישן מאז היוולדו יותר מארבעים דקות ברצף. שקט מתוח ליטף את גופה כמו מתוך שיתוק, בעודה יושבת על ספתה הישנה בסלון, צופה בנדנדה שתלה בעלה רק לפני שבוע בחצר ביתם ובוהה. לא מסוגלת להביא את עצמה לעשות דבר בזמן שנותר, למרות שיש לה המון מה לעשות. ממשיכה להתבונן על המחוגים זזים לעבר הגיליוטינה- השעה עשר ועשרים.

הזמנה לדיון: 'העתיד כבר כאן: חברה אחרת היא אפשרית'

מאת : אשה לאשה

29 במאי 2013תגובה אחת

מתוך קוראות לשינוי

שתי הוגות דעות פמיניסטיות ועצמאיות מגיעות לסדרת הרצאות בארץ שהגותן הביקורתית והחדשנית יכולה לתרום תרומה משמעותית לאקטיביזם הזה. הגותן מציעה לנו תפיסה ופרדיגמה חדשות, שונות מהחשיבה המקובלת בארץ.

מהרהורי ליבי- שיחה עם הגמד הקטן שבתוכי

מאת : מיכל

15 ביוני 20142 תגובות

מתוך אחרי לידה

מהרהורי ליבי :

היי.
היי.
מי את?
מישהי.
אה. ומה שלומך?
קשה.
שמה?
אני פה עם הבת שלי, מחכה שהיא תירדם.
אה. מה קשה?
אני רוצה לצאת מהחדר והיא לא נרדמת.
אה. מה יש מחוץ לחדר?
שקט.
אה. אבל גם בחדר פה שקט.
כן. אבל אני לא יכולה לעשות כלום.
ומה תעשי מחוץ לחדר?
אנוח קצת.