דכאון אחרי לידה

מאת : עדי פלד-שריג

7 ביוני 2015 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

אפשר לתאר את זה כך-
צינוק קטן
אין כלום, הגוף כלוא,
גם הנפש
אפילו להתרומם מעט
לא ניתן

אפשר לתאר זאת
כשדה קרב
מלחמה עקובה מדם
על האדמה חייל חִיוור דועך
לא יודע על מה נלחם

אפשר לתאר
ים סוער
חוף ללא מציל, דגל שחור
אישה נעלמת, מצולות, גל גדול

אפשר לתאר
אבל רק את, שהָיִית
בצינוק, בשדה קרב, בים סוער
רק את יודעת
שום תיאור לא יספר את שעברת
יושבת
שוכבת
טובעת.

 

 

עדי פלד-שריג, אם לשלושה, מלווה בדרך ייחודית נשים בהריון ולאחר לידה עדי פלג שריד

http://lalehetveledaber.blogspot.co.il/

 

 

איור: עדי פלג-שריד

2 תגובות ל- “דכאון אחרי לידה”

  1. נעה שפר הגיב:

    עדי יקרה,
    מתרגשת למצוא אותך כאן, בבית של לימור 🙂
    נהדר שפרסמת עם תמונה שלך.
    קוראת אותך שוב, ושורף לי בבטן…
    נעה
    (אי אז בעמינדב…)

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

נשואה+1

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 בינואר 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

משרה לאימהות, אתן אומרות? וכולן אומרות 'זה אפשרי' ו'המעסיקים מתחשבים' והלוואי שבסוף אני אמצא עבודה המתאימה לכישוריי .

אני החלטתי שהמקצוע העתיק בעולם {ולא, הוא לא זונה, למרות שעם חלק מהמשרות שמציעים לי אני מרגישה כך…} הוא בראש ובראשונה, היותי א מ א.

אף אחת לא הכינה אותי לשני הלילות האומללים במחלקת יולדות

מאת : לימור לוי אוסמי

10 באוקטובר 20103 תגובות

מתוך הריון, מחלקת יולדות

חברותיי היולדות – אל תהיו כנועות. אל תפחדו. אל תעשו מה שאומרים לכן רק כי אמרו לכן. זה נכון (לדעתי) לכל שלב בחיים, לכל ראיון עבודה, לכל שיחה עם הבוסית, לכל התנהלות מול גורמי סמכות, וזה בודאי נכון לחדר הלידה ולימי האשפוז שלאחריה. אז מה אם האחות אמרה? אז מה אם ביקשו? אז מה אם "כולן" עושות את זה? אם זה מטומטם, חסר הגיון, נוגד את העקרונות שלכן, עושה לכן רע – הגידו "לא".

טראומת (אחרי) לידה

מאת : קצת אחרת

3 בספטמבר 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, מחלקת יולדות, מתמודדות עם נורמות וציפיות

עכשיו, כמעט שבעה חודשים אחרי, חשבתי שאולי הגיע הזמן לכתוב את זה. לעבור על זה שוב עם עצמי, ולשתף.

אולי זה יישמע רגיש "מידי" או לא קונבנציונלי, אבל זה הסיפור שלי ורק אותו אני יכולה לספר.

הלידה בסך הכל היתה לידה ראשונה די "רגילה", לא נעימה, אבל בלי אירועים יותר מידי יוצאים דופן- מים מיקוניאלים, פיטוצין לזירוז, אנטיביוטיקה, 18 שעות צירים, אפידורל, לידה ווגינלית.

הטראומה שלי מתחילה דווקא מרגע צאת ילדתי הנפלאה והבריאה לעולם (טפו טפו). כן, גם לפני זה היו קשיים עם הצוות, התמקחות על עוצמת וכמות הפיטוצין בלילה, שתי מיילדות- השוטר הטוב והשוטר הרע, מרדים אנטיפת ומרושע, אבל כל זה זניח יחסית.

אחרי הלידה כל מה שרציתי זה רגע עם התינוקת שלי. הבטיחו לי שעה, הורידו לחצי שעה ובסוף קיבלתי 40 דקות של מגע והנקה, שהרגישו כמו חצי דקה בערך. לאחר מכן נלקחה הילדה ל"השגחה" ואני נותרתי שכובה עירומה על מיטה בחדר ריק, בלי יכולת תנועה, ובאו לתפור אותי רק כשעה וחצי אחרי זה. המקרה הזה ממצה בערך את כל המשך הסיפור שלי- משא ומתן מתמשך ביני לבין צוות בית החולים של תל השומר על רגעיי הראשונים כאם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם