דובת  חורף

מאת :

14 באוקטובר 2015 | 4 תגובות

מתוך יומן הריון

 

אני כדובת חורף בקוטב הצפוני,

חבויה במערה.

כרגע האור לא גדול,

נמצא בצדי המערה,

ובקצה רחוק האור גדול,

אך ידי אינה משגת בו.

 

כדובה, ישנה הרבה ושוכבת,

גופי אוגר שעות שינה,

צובר חלומות.

שם הכי טוב לי,

אז אני לא מרגישה

את כאבי רחמי,

את כאבי הבטן התחתונה,

את כאבי הוואגינה שלי,

את הצרבות

ואת הרצון להקיא.

 

מנסה להתחבר לכאב כבר 7 חודשים,

לקבל אותו.

וכעת, שבוע 33.

סף הסבלנות שלי נמוך

וההבנה לכאב בתוכי קשה מנשוא.

.

מדברת אל כוחותיי,

יודעת שהם קיימים

ומנסה לנשום דרכם.

 

עוצמת עיניי,

לוקחת נשימה גדולה

ואז מוציאה נשיפה ארוכה.

ידיי על בטני,

מרגישה את העוברית,

את הנשמה שהגיעה לעולם,

את החיים החדשים שעוד מעט

יפליגו ממני אל העולם הגדול.

 

עוד מעט אצבע אלוהים תגע בי,

נשמתי תשתנק רק לרגע

ואז המפל הגדול יתרחש,

הר הגעש יתפוצץ

ואני אצא מן המערה אל האור הגדול.

 

כאבי רחמי ינוחו,

ולאט לאט ירפו ייעלמו כלא היו.

ואני ממתינה לך, קטנה שלי.

 

אביבית זהבי בינשטוק

לבלוג שלי

 

לשיתופים נוספים במדור 'יומן הריון'

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “דובת  חורף”

  1. האמת? בעיקר התחשק לי לקלל.
    בחיי, לפעמים פשוט נמאס לי השאנטי בנטי, להרגיש, לנשום, לחוש ולמשמש וכל מה שאני רוצה זה להוציא איזו קללה עסיסית של ינעל העולם!! אי אפשר שיעבור יותר בקלות?

    זהו, שיחררתי חח

  2. קרנית הגיב:

    הרבה זמן לא שמעתי מזמור כל כך יפה של אישה כל כך יפה
    העוברית שבבטנך ברת מזל היא
    איזה עוצמות ואורח רוח יש לאימה

    מאחלת המשך הריון פורה אומנות ויופי
    גם חווה ילדה בייסורים
    אך המתנה השתלמה לעולם כולו

    כל הכבוד👏

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

משהו בבטן אמר לי שזה לא זה

מאת :

9 בפברואר 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

ואכן מצאתי. גיליתי שיש טיפול בשיטת הפלדנקרייז בו התינוק אינו בוכה והשיפור מהיר ביותר. הגעתי לאישה מדהימה (שרי בומפלד) שהחלה לטפל באופיר וכבר אחרי טיפול ראשון אפשר היה לראות את התיישרות עמוד השידרה של אופיר. לא אפרט כל שלב ושלב, אך מהר מאוד אוצרי קיבלה מחדש את היכולת שלה לזוז חופשי ויכלה להתפתח ולהשיג את כל מה שעיכב אותה עד כה (כמו התהפכות מהבטן לגב ולהפך וכדומה).

לקראת לידת בית: הרגע מתקרב

מאת :

17 באפריל 20114 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני מרגישה את התנועות שלה בבטן, הן הופכות להיות תנועות של אי נוחות, כאילו היא אומרת: "אוףףף… תנו קצת לשחרר את הרגליים… צפוף כאן!!!", היא דוחפת עם הרגליים והגב שלה נלחץ לעומת הבטן שלי, טוסיק קטן בולט החוצה מהצד… ואני מבינה שזאת תינוקת בגודל אמיתי, אחד לאחד, שנמצאת כרגע בפנים, אבל יכולה באותה מידה לחיות גם בחוץ, וזה מדהים אותי.

דיכאון אחרי לידה: כשהשמחה הופכת לעצב ??

מאת :

4 בנובמבר 201220 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, קוראות לשינוי

באסה, עוד יום עיון שמתייג את הדיכאון שאחרי לידה כמחלה, עוד יום עיון שההנחה המובלעת שלו היא שהתקופה של אחרי הלידה אמורה להתאפיין ב'שמחה' ועל כן העצב שמופיע בתקופה הזאת הוא פתולוגיה שצריך לפעול לתיקונו ומיגורו. האם זהו המשך לתפיסה חברתית הגורסת שאין מקום לעצב אחרי הלידה ?