בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח | דולה פוסט פארטום

מאת : אלינה וולודרסקי

26 באוקטובר 2015 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

אחרי שבילית בבית חולים, את חוזרת אל ביתך עם מלא "איך" וחוסר בטחון מוחלט. אמא, ועכשיו סבתא, שמזמן לא טיפלה בתינוק מנסה לשדר עסקים כרגיל. אך גם היא וגם את יודעות שזה לא קל.

בעלך איפשהו מנסה לקחת פיקוד או להיפך, לא מתקרב.

איך מחזיקים?

איך מאכלים?

איך מרדימים?

איך מקלחים?

כל כך הרבה שאלות.

את לוקחת עצה של חברה ומתקשרת לאשת מקצוע. היא מגיעה רגועה, נינוחה והכי חשוב –  לא שיפוטית.

מהרגע שהיא נכנסת את מבינה שמעכשיו תהיי בסדר. מעכשיו יש לך כתובת לשאלות ולהקשבה מוחלטת.

כמעט שנה עברה מאז, אבל כל רגע חרוט בזיכרוני. איך הגענו הביתה כמו משולש אהבה, שנינו וסלקל ביננו. אך הפעם, בתוכו הייתה נסיכה קטנה שנראתה מאוד נינוחה ורגועה, מה שממש הרגיש לי סבבה.

אני זוכרת את היום שבו קנינו את הסלקל ביחד עם העגלה וכל מה שהיה חשוב לי זה דברים שוליים, כמו : צבע, משקל, גגון נגד שמש. אך אף אחד לא הכין אותי ליום שאחרי.

אני זוכרת טוב מאוד את הלילה הראשון. יותר נכון, לילה לבן ראשון. היא לא אוכלת. היא לא נרדמת. היא פשוט בובה חדשה בבית שדורשת ואין לי מושג איך לתת לה את מה שהיא רוצה. ואז,בפעם הראשונה הבנתי שאני צריכה עזרה, לא בעלי ולא אמא. צריכה מישהו שבאמת יודעת.
מרי פופינס המופלאה, איפה את?

הטיפול בתינוקת חדשה היה לא קל. הייתי רחוקה מבני משפחתי, נטועה בעיר שהפכה פתאום זרה לחלוטין, חיפשתי את הדרך להיות אימא טובה, אבל גם להישאר בן אדם שפוי.
יחד עם הנסיכה נולדתי גם אני, אימא.

קיבלתי במתנה גם טלטלה הורמונאלית, כאבים עזים ודכדוך שנמשך כמעט כל חופשת הלידה. שמעתי וידעתי שממצב של דכדוך אפשר מהר מאוד להידרדר למצב קשה פי עשרה.

 

בחיים המודרניים יצרנו דיסוננס קוגניטיבי. מצד אחד, אנחנו רוצות להיות חלשות ושיעזרו לנו ומצד שני, אנחנו  חזקות ומצליחות להסתדר לבד.
משפחה, חברים, סביבה-  כולם בעד לעזור, אך לא נותנים מקום לאימא לשחרר, להיות חלשה וחסרת אונים. לא נותנים לגיטימציה לאימא “לא לדעת”.

היום, כמעט כל משפחה צעירה גרה רחוק מההורים, רחוק ממעגל תמיכה. אין מי שיעזור, ינחה את הזוגות הצעירים, בעיקר בתקופת משכב הלידה. גם ביקורים הפכו להיות ביקורי שישי שבת שלא ממש עוזרים.

הקשיים שחוויתי גרמו לי להתבונן על נשים סביבי ולנסות למצוא גם בהן את הייאוש וחוסר התאבון, את הרצון העז לברוח ובכלל, משהו דומה.  הרי בכל מקום, אומרים לנו שזה האושר הכי הגדול ואיך אפשר בכלל לחשוב אחרת?

קשיים, דילמות וסיבוכים- על זה אף אחד לא מספר. צריך מלא כוחות נפש ותעוזה להגיד ולהודות שאת צריכה עזרה. לא רק בלסדר את הבית וסוף סוף להתקלח בשקט. עזרה בלעבד את הלידה שעברת ולקבל את החיים החדשים. כמו מעבר מגן לכיתה א'.

התפקיד של דולה פוסט פארטום הוא לייעץ, ללוות ולעזור ליולדת ובן זוגה בתקופה הראשונה של ההורות. כאשת מקצוע, אני יכולה להעיד שלא תמיד היולדת יודעת מה מפריע לה. ככל שהיא שומרת יותר בבטן, כך הריחוק בינה לבין המשפחה ובעיקר לבעלה גדל.

יש גם אפשרות להיפגש בקבוצות תמיכה. לפתוח ולשמוע סיפורים ומחשבות של נשים אחרות. להרגיש שאת לא לבד ולהרגיש ביטחון ורוגע נפשי. ככל שאת הצלחת לפתור קונפליקטים פנימיים והשלמה עם מה שהיה או קיים.

על מנת לטפל במשפחה באופן מקצועי, הדולה פוסט פארטום הוכשרה לטפל באם ובתינוק במגוון נושאים – האכלה מבקבוק, הנקה, יצירת סדר בהתנהלות עם הילד , דכדוך לאחר לידה, חיזוק רצפת האגן, מיניות, זוגיות ועוד .

מסע של הורות הוא נפלא. אך בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח.

 

למי שמעוניינת לקבל תמיכה כנסו לקבוצה בפייסבוק.

 

אלינה וולודרסקי

תומכת לאחר לידה ומנחת הורות ראשונית.

0533374200

nashimyahad@gmail.com

http://nashimyahad.wix.com/nashimyahad

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח | דולה פוסט פארטום”

  1. רינת הגיב:

    את בן אדם חזק.
    גם אחרי שנפגשתי איתך הבנתי את זה .
    את ממש עזרת לי.
    אני יותר לא מפחדת.
    תודה לך יקירתי

  2. יאנה הגיב:

    לא האמנתי. אבל את הצלחת להביא אותי אל האור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפת חלב – טיפת רגישות

מאת : אוסי הורביץ

8 במרץ 201114 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב קבלה של כל אם באשר היא, כל אישה היא מישהי אחרת ומיוחדת בדרכה ויש לתת לה את המקום שלה.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב רגישות למצב האם ולחרדות המלוות אותה בחודשים הראשונים.

אני הייתי רוצה לראות בטיפת חלב דולות פוסט פארטום כחלק מצוות המרכז ולקבל עזרה בדיוק במקומות שצריך בחודשים האלו ואף לקבל עזרה בבית.

לומדת להיות סבתא

מאת : כרמי מרציאנו

27 בפברואר 2013תגובה אחת

מתוך לכל אמא, סבתאות

שמי כרמי.

אני אמא של מורן, דנה ועדי.

מחוברת ליוסי.

דולה שנים רבות. על זה אספר בהמשך.

אני לומדת להיות סבתא.

כשאני ילדתי את בני הבכור, אמי הגיעה אלי לשבועיים.

כבסה. בישלה. ניקתה.

האירה והעירה.

וכשנסעה הביתה קבלתי באותו ערב חום גבוה.

מה לעשות עם התמלולים ? לידה טבעית- מסע אישי . חלק 6

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בנובמבר 20100 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

הגעתי לראיון מרוגשת ונרגשת (למי שלא מעודכנת בפוסטים הקודמים, הנה הפוסט האחרון ) אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שיזמתי פגישה עם מישהי אחרת, כשאין לי מושג מה המטרה של המפגש ולאן זה יוביל. ובאמת, אחת השאלות שנשאלתי על ידה הייתה : "למה הראיון ?"  אמרתי לה שהבנתי ממש עכשיו שאני רוצה לכתוב ולחקור, […]