"כן… נולדה לך ילדה מהממת וכל מה שאת משחררת לפייסבוק זאת ההצהרה שאת ״באושר עילאי״, מצטלמת עם הבייבי/תינוקי (שמות פייסבוק לרך הנולד) וכל החיים שלך מלאים בדובונים, לבבות ושמחת אין קץ.
אז בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת למען אותן אמהות טריות שמרגישות שרק אצלן המצב שונה.

קודם כל, ״חופשת לידה״ אינה חופשה! זו תקופה לא פשוטה בה הגוף שלך כואב אחרי טראומת הלידה (כן, לידה זו טראומה לגוף), את לא ישנה, לא אוכלת (אם לא מביאים לך אוכל את ״חוטפת״ שטויות כי אין זמן להכין), את מרגישה בדידות גדולה (כמה אפשר לשבת בבית עם תינוקת כשכולם בעבודה חיים חיי שגרה מבורכת), את בחרדות גדולות (בא לך לגור בביתה של רופאת הילדים כי יש לך 1001 שאלות בשעה), את מפוצצת בהורמונים ובוכה מכל יתוש שמעז לזמזם בבית, את מתבוננת על אמהות אחרות בפייסבוק שאצלהן הכל דבש ובא לך למות, בזמן שהתינוקת שלך סוף סוף ישנה את הולכת לשירותים (!), עושה סטריליזציה לבקבוקים, מסדרת את הבית, מרוקנת את הפח של הקקי, מכינה בקבוקים, עושה כביסה, כלים, במקרה הטוב מתקלחת (מקלחת של 2 דקות כמו בטירונות) והופה… הנה היא התעוררה (״אבל מאמי… לא בא לך לישון עוד קצת?!?). את תמיד מרגישה מוזנחת כי אין לך זמן לכלום, את מרגישה לא נוח שכולם בעבודה עושים את העבודה שלך ואת ״נחה״ בבית, כשבאים לבקר את מחייכת מאוזן לאוזן וטוענת שהכל ״סבבה״ ובעצם החיים מרגישים כאילו את יושבת על חבית נפץ שעומדת להתפוצץ כל רגע ואת מתביישת להודות שבתשע בערב את כבר נרדמת!

ואז… החצי שנה נגמרת לה וסוף סוף התינוקת שלך מתחילה לתקשר אתך, לחייך, להביע את אהבתה ו….. עכשיו אני צריכה לחזור לעבודה??? איפה ההגיון פה? רק עכשיו מתחיל באמת הכייף! בקיצור… נשים יקרות, נכון שהכל נראה בפייסבוק מושלם אבל תקראו את הפוסט הזה כשתרגישו לבד ותזכרו שאתן לא.