לידה חוזרת אחרי תשע שנים, מחשבה בוראת מציאות.

מאת :

16 בדצמבר 2015 | 0 תגובות

רצון של אישה למילוי חדש, מילוי אחר, תשוקה לבת.

מתוך רוצות הריון

 

תשע שנים של תפילות, בקשות, תחינות, תשע שנים של בכי וחוסר ודאות. תשע שנים של תהיות …למה זה לא קורה, מה השתנה? אחרי שתי לידות טבעיות, שני הריונות ספונטניים תקינים, שני תינוקות בריאים,  בנים מקסימים.

הרחם כמו נסגר, משהו נחסם, אין תנועה, אין חיים. הזמן עובר, השנים נוקפות, שנה אחר שנה, ואת לא הופכת צעירה יותר עם כל יום שעובר. הגעגוע להתעגלות הגוף, הבטן, השדיים, הירכיים, לתנועת החיים ברחם, לצקצוק המתוק של היניקה, וריח של החלב, למגע הענוג של העור, לשיכרון האוקסיטוצין. מראה של אישה הרה העוברת לידך גורם לך צביטה כואבת בלב, את המומה מעוצמת הכאב.

 

התקווה והתפילה הופכת להתמרמרות, להאשמות וחשבון פתוח עם בורא עולם וייאוש מתחיל להתגנב אל הלב, ומרירות, כמו פרי שיבש והופך פריך ומתפורר. שום דבר לא הכין אותי לזה, אני תכננתי לפחות ארבעה, אז מה לכל הרוחות הבעיה? זהו אני לא אהיה יותר אימא, הפרק הזה נגמר, לא להידפק על דלת סגורה, לשמוח במה שיש לי בשני בני המתבגרים.

אבל הרצון למילוי חדש לא מרפא, מילוי חדש אחר, תשוקה לבת. רק מי שגדלה בנים יודעת מה זה חיסרון לבת.

עם בעל גבר גבר בבית, ועוד שני רפליקות שלו, חכמים, שובבים, אקטיביים פלוס פלוס, בנים. רק אימא כזו יודעת את החיסרון לנפש תאומה, לעצמה נשית, כוח הנשי שמאזן את עודף הטסטוסטרון שהבית מוצף בו.

 

אתן בוודאי מרימות עכשיו גבה, ואומרות: “שתגיד תודה, זאתי, שיש לה שני ילדים בריאים, מה היא רוצה", ו:"מה שבא ברוך הבא"? והכול נכון ואתן צודקות, אבל חיסרון הוא חיסרון. וכשהוא נוכח ומקנן בך רק מילוי מתאים יושיע אותך ממנו.

הבנתי שאני משתוקקת לבת, תינוקת, אני בטוחה שאם היה מגיע עוד בן, הייתי מתאהבת בן בשנייה, אבל זה לא הסיפור.

לאט לאט התחילה לקנן בתוכי תובנה חדשה. שזו נשמה חדשה, שונה ממה שהכרתי, שרוצה להגיע ואני צריכה להתכונן לקראתה. ממש להכין את עצמי, פיזית ורגשית, לפנות מקום בחיים שלי, וברחם שלי לבואה.

הנחתי שתי ידיים על הבטן והתחלתי לנשום לרחם, נשימות עמוקות, מנפחות, מפנות מקום, מרחיבות, מביאות אור, אהבה חיות. התחלתי לדמיין אותה, איזה אדם היא תהיה, מה היא תאהב, איך היא תתנהג בחברה, איך הסביבה תקבל אותה, איך אנחנו רוקמות ביננו קשר מיוחד קרוב, עמוק, הדדי, מבין, מכבד. חייבת לעשות אותו מכבד בגובה שלה, מאפשר מרחב צמיחה והתפתחות בדרך שלה.

 

מתה מפחד מהקשר המורכב הזה –אימא ובת – כל כך הרבה טעויות אפשר לעשות שם – כל כך הרבה דוגמאות של קלקול, של צער, של חוסר חיבור, חוסר קשר, חוסר הבנה. כל כך הרבה טעיות שאני טעיתי שם עם אימי. מבטיחה לעצמי ולה שנעשה זאת אחרת.

במקביל עזבתי את העבודה שלי, שכבר מזמן רציתי לעזוב, מקום שהעיב וסגר אותי בקופסא, שלא נתן להתפתח, שקיצץ את הכנפיים, והערים מכשולים, ידעתי שאם אני רוצה להיכנס להריון אני צריכה מקום שמאפשר לי להיות רגועה, אהובה, שאני זקוקה לסביבה מצמיחה, מאפשרת, וזה לא שם.

הביוץ, שכל שנים היה לא סדיר הגיע שבועיים אחרי שעזבתי, והפעם הרגשתי אותו ולא פספסתי. ידעתי שהיא עומדת להגיע, שהיא חכתה לרגע הנכון, הכנתי את בעלי – ימים שעות.

וזהו, אני הרה, היא גדלה בתוכי, ואני גדלה בתוך החברות שלי, הן הסביבה שלי, כר ההתפתחות שלי. יחד אנחנו אורגות רשת קשר צפופה ותומכת, רחם חיצונית המאפשרת לאימא שבתוכי לגדול ולהכין את עצמה לבואה.

 

לפוסט המשך –

הדס פורת

הדס פורת – אמא לעדן, אדם ונויה.

מעצבת מציאות, מדריכת ומלווה אמהות בדרך שלהן, לקראת לידה וראשית האימהות.

ארומטראפיסטית ויוגית.

בואו לבקר בדף הפייסבוק שלי 

הצטרפו לקהילת האמהות של הדרך שלך לאמהות – להיות האמא שאת בוחרת להיות

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על זיווג משמיים והצגה 'יומן הריון' שאת פשוט חייבת לראות

מאת :

7 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

ההצגה היא פשוט העצמה – היא משקפת את הכוחות החברתיים הקיימים ומופעלים עלינו כאמהות ומבקשת מכל אחת מאיתנו להתכוונן פנימה, למצוא את האמת הפנימית שלה שמרגישה לה נכון וללכת איתה. ואוו, כמה עוצמה.

פצפונת

מאת :

4 ביוני 2013תגובה אחת

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

אחד הרגשות הנפוצים שיש לנו מול אכילה, אוכל והגוף שלנו הוא בדרך כלל הביקורת. ביקורת מכאיבה, נוקבת, נוקשה ופוצעת. פיתוח מערכת יחסים עם הצרכים שלנו, הרצונות שלנו, החלקים והקולות השונים שקיימים בנו, יכולה להוות דלת להתבוננות והקשבה אמיתית פנימה. כאשר מתפתחת מערכת יחסים ביני לבין הגוף שלי, האכילה שלי ועוד חלקים שנמצאים בתוכי יש מקום לקשר, לסקרנות, לחקירה.

אני בהריון עם שני תינוקות ואין לי עזרה

מאת :

29 במאי 20147 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, עזרה ודאגה לעצמנו

אני קצת כועסת וקצת מבינה.
אני אם לשני תינוקות -בני שנה ושנתיים ואופס, גיליתי שאני שוב בהריון! (אני בחודש שביעי). הוריי גרים רחוק ממני ומשפחתו של בעלי לא נרתמים לעזר כלל.
אני מוצאת את עצמי מצד אחד כועסת על כולם על כך שאמא שלי לא באה לעזור ומשפחתו שגרה קרוב לא תומכת. ומצד שני מבינה- זה לא בעיה שלהם המצב שאני נמצאת בו כרגע (רושמת 'אני' ולא 'אנחנו').