לידה חוזרת אחרי תשע שנים, מחשבה בוראת מציאות.

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 2015 | 0 תגובות

רצון של אישה למילוי חדש, מילוי אחר, תשוקה לבת.

מתוך רוצות הריון

 

תשע שנים של תפילות, בקשות, תחינות, תשע שנים של בכי וחוסר ודאות. תשע שנים של תהיות …למה זה לא קורה, מה השתנה? אחרי שתי לידות טבעיות, שני הריונות ספונטניים תקינים, שני תינוקות בריאים,  בנים מקסימים.

הרחם כמו נסגר, משהו נחסם, אין תנועה, אין חיים. הזמן עובר, השנים נוקפות, שנה אחר שנה, ואת לא הופכת צעירה יותר עם כל יום שעובר. הגעגוע להתעגלות הגוף, הבטן, השדיים, הירכיים, לתנועת החיים ברחם, לצקצוק המתוק של היניקה, וריח של החלב, למגע הענוג של העור, לשיכרון האוקסיטוצין. מראה של אישה הרה העוברת לידך גורם לך צביטה כואבת בלב, את המומה מעוצמת הכאב.

 

התקווה והתפילה הופכת להתמרמרות, להאשמות וחשבון פתוח עם בורא עולם וייאוש מתחיל להתגנב אל הלב, ומרירות, כמו פרי שיבש והופך פריך ומתפורר. שום דבר לא הכין אותי לזה, אני תכננתי לפחות ארבעה, אז מה לכל הרוחות הבעיה? זהו אני לא אהיה יותר אימא, הפרק הזה נגמר, לא להידפק על דלת סגורה, לשמוח במה שיש לי בשני בני המתבגרים.

אבל הרצון למילוי חדש לא מרפא, מילוי חדש אחר, תשוקה לבת. רק מי שגדלה בנים יודעת מה זה חיסרון לבת.

עם בעל גבר גבר בבית, ועוד שני רפליקות שלו, חכמים, שובבים, אקטיביים פלוס פלוס, בנים. רק אימא כזו יודעת את החיסרון לנפש תאומה, לעצמה נשית, כוח הנשי שמאזן את עודף הטסטוסטרון שהבית מוצף בו.

 

אתן בוודאי מרימות עכשיו גבה, ואומרות: “שתגיד תודה, זאתי, שיש לה שני ילדים בריאים, מה היא רוצה", ו:"מה שבא ברוך הבא"? והכול נכון ואתן צודקות, אבל חיסרון הוא חיסרון. וכשהוא נוכח ומקנן בך רק מילוי מתאים יושיע אותך ממנו.

הבנתי שאני משתוקקת לבת, תינוקת, אני בטוחה שאם היה מגיע עוד בן, הייתי מתאהבת בן בשנייה, אבל זה לא הסיפור.

לאט לאט התחילה לקנן בתוכי תובנה חדשה. שזו נשמה חדשה, שונה ממה שהכרתי, שרוצה להגיע ואני צריכה להתכונן לקראתה. ממש להכין את עצמי, פיזית ורגשית, לפנות מקום בחיים שלי, וברחם שלי לבואה.

הנחתי שתי ידיים על הבטן והתחלתי לנשום לרחם, נשימות עמוקות, מנפחות, מפנות מקום, מרחיבות, מביאות אור, אהבה חיות. התחלתי לדמיין אותה, איזה אדם היא תהיה, מה היא תאהב, איך היא תתנהג בחברה, איך הסביבה תקבל אותה, איך אנחנו רוקמות ביננו קשר מיוחד קרוב, עמוק, הדדי, מבין, מכבד. חייבת לעשות אותו מכבד בגובה שלה, מאפשר מרחב צמיחה והתפתחות בדרך שלה.

 

מתה מפחד מהקשר המורכב הזה –אימא ובת – כל כך הרבה טעויות אפשר לעשות שם – כל כך הרבה דוגמאות של קלקול, של צער, של חוסר חיבור, חוסר קשר, חוסר הבנה. כל כך הרבה טעיות שאני טעיתי שם עם אימי. מבטיחה לעצמי ולה שנעשה זאת אחרת.

במקביל עזבתי את העבודה שלי, שכבר מזמן רציתי לעזוב, מקום שהעיב וסגר אותי בקופסא, שלא נתן להתפתח, שקיצץ את הכנפיים, והערים מכשולים, ידעתי שאם אני רוצה להיכנס להריון אני צריכה מקום שמאפשר לי להיות רגועה, אהובה, שאני זקוקה לסביבה מצמיחה, מאפשרת, וזה לא שם.

הביוץ, שכל שנים היה לא סדיר הגיע שבועיים אחרי שעזבתי, והפעם הרגשתי אותו ולא פספסתי. ידעתי שהיא עומדת להגיע, שהיא חכתה לרגע הנכון, הכנתי את בעלי – ימים שעות.

וזהו, אני הרה, היא גדלה בתוכי, ואני גדלה בתוך החברות שלי, הן הסביבה שלי, כר ההתפתחות שלי. יחד אנחנו אורגות רשת קשר צפופה ותומכת, רחם חיצונית המאפשרת לאימא שבתוכי לגדול ולהכין את עצמה לבואה.

 

לפוסט המשך –

הדס פורת

הדס פורת – אמא לעדן, אדם ונויה.

מעצבת מציאות, מדריכת ומלווה אמהות בדרך שלהן, לקראת לידה וראשית האימהות.

ארומטראפיסטית ויוגית.

בואו לבקר בדף הפייסבוק שלי 

הצטרפו לקהילת האמהות של הדרך שלך לאמהות – להיות האמא שאת בוחרת להיות

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הכל תקין, אז למה בכל זאת התחושה היא שמשהו לא???

מאת : מגלה את עצמי מחדש

26 בדצמבר 20119 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון, יומן הריון

הכל תקין, אז למה בכל זאת התחושה היא שמשהו לא???

הזמן עובר, השקיפות העורפית בסדר, הסקירה הראשונה מראה שהספירה שלי לא נכונה בשבוע, אבל למי זה איכפת- טעות נפוצה, לא חשבתי על זה דקה אחרי… חשבתי על זה הרבה אחרי- אחר כך. אבל כשלכאורה הכל תקין והכל מצטלם יפה, ורק התחושות, תחושות שלא מבוססות על כלום חוץ מתחושות, רק הן לא תקינות, רק הן לא יפות, אז למה להטריד את המערכת…

אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש, אבל לצערי, במקרה שלי, ידיעת החוק- חוקי החיים הכניסה אותי למעגל של מצוקה. לא באמת עונש אבל בהחלט מצוקה. פתאום החיים וההריון בפרט נראו לי כל כך שבריריים, כל כך ארעיים, כל כך לא מובטחים.

דודה שלי אומרת שעד שאין לידה והכל תקין לא אומרים "מזל טוב" אלא "בהצלחה" וככה כל הזמן הרגשתי, שדרושה כאן המון הצלחה, שהכל בשנייה, יכול להיגמר, יכול להיעלם, שהכל אבל הכל לא בסדר אבל לא ידעתי באמת מה לא בסדר.

תגמרי עם זה וזהו | אובדן הריון

מאת : אמא אנונימית

29 במאי 20149 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

ביום שני, שבוע 9 בערך, אני מתייצבת נרגשת לבדיקה ראשונה אצל הגניקולוגית. די מהר היא מודיעה לי בלקוניות שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח לפני שבוע וחצי. פתאום יש ואקום נוראי עד כאב בדיוק במקום ההוא בגוף שבו נשאבו אליו חיי כשנודע לי על הסרטן של אמא. היא שואלת אותי אם הייתה לי תחושה שמשהו לא בסדר, "כי אני מגיבה מוזר",

למה ? למה ? למה ניתוח קיסרי ?

מאת : אמא אחרי לידה

27 במרץ 20122 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

לאחר שלוש ניסיונות של זירוז שלא הצליחו, הוחלט על ניתוח קיסרי. לא רציתי !!!

בכיתי, אבל מצד שני, יש את העובר שבמקרה של מיעוט מי שפיר זה מצב שבו העובר יכול להיות בסכנה, אז הסכמתי לניתוח.

ברוך השם, אני הייתי אחרי. ברוך השם, התינוק יצא בריא ושלם והופפפ, מגיעים הביתה ופתאום אני לבד. בעלי חזר לעבוד ואני כל היום לבד בבית עם הילד. ופתאום אני מסתכלת בראי ורואה את הצלקת ויייייוווווווווו, למה ? למה ? למה ניתוח קיסרי ? או שלא הצלחתי להניק כי הייתי בלחץ.. מה עושים ? למה זה קרה דווקא לי???

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם