היריון,  יומן היריון

מחכה לך

יפה שלי, זהו – הפרידה קרובה, והפגישה בינינו גם.

עצב מהול בשמחה. עצב על כך שיותר לא ארגיש אותך ברחמי, רק רק שלי.

שמחה גדולה וציפייה ענקית, לראות אותך, להריח, לחבק, לתת חום שונה מברחם. לעטוף אותך בידיי, להניק ולהזין אותך.

היה לי ברור שהלידה הזו תתחיל כשתיים שקדמו לה – צירים שמתחילים ודי מהר מתפתחים ללידה באותו הלילה. אז היה לי ברור. לך יש את הדרך שלך.

 

בינתיים כבר כמה ימים, עם צירונים קלים, ומהיום בלילה – צירים חזקים, אך לא סדירים. ואת יודעת מה? למרות שזה ממה מתיש ומעייף אותי, הכאבים האלה, שכביכול לא מתפתחים לכדי לידה בטווח הזמן המיידי, אני מעריכה מאוד את הדרך שלך, כמו שאני חווה אותה שתימשך – בזרימה, כתהליך, לא "זבנג וגמרנו". מרגישה אותך בפנים, בתנועות שונות מתנועותייך הרגילות, אולי טיפה יותר חסרת מנוחה, יותר אסרטיבית, לתחושתי, את יותר מגששת את דרכך החוצה, מחכה לפגוש בזרועותיי, ועושה זאת בקצב שמתאים לך.

עשי זאת בדרך הנכונה לך, אהובה שלי, אני פה, מחכה ומצפה, בסבלנות ובאהבה.

 

(אמא לשניים, ועוד אחת בדרך, ארבעה ימים לפני התל"מ).

 

לכתיבה נוספת של נשים בהריון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ