להיות אמא נוכחת, קשובה, משקיעה, וגם לקבל את המרחב והחופש שלנו – האם זה אפשרי?
אמא בשם אביגיל רוצה עוד ילד, וכותבת בפתיחות ובכנות, על ההתלבטות האם זה נכון עבורה.
בסוף הפוסט תוכלי למצוא את ההתייחסות המקצועית להתלבטות אם להביא עוד ילד למשפחה.
קוראת את הפוסט האחרון שהעלית, לימור, וכל מילה – זה פשוט מה שעובר עליי עכשיו.
אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד.
הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה.
יש בי כל מיני חלקים.
אינני משהו אחד, חד-גוני.
אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים.
אני רוצה עוד ילד, אבל חלק ממני זקוק לחופש, לעצמאות, לזמן לעצמי
חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג.
חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.
כשהילדה שלי (היום בת 4) נולדה, כבר אחרי שבועיים הרגשתי שאני לא מחזיקה מעמד לבד, וחייבת עזרה.
אני כותבת "לבד", אבל בעצם הייתה גם עזרה של בן הזוג. עזרה מאוד פעילה.
ובכל זאת, 2 זוגות ידיים לא הספיקו. היינו צריכים עזרה.
וראיתי, למעשה, כבר למן ההתחלה, שאני לא מסוגלת להיות עם התינוקת – אז – והיום עם הילדה המקסימה שהיא – לא מסוגלת להיות איתה רצוף 24 שעות ביממה.
הבנתי, שאני חייבת המון המון מרחב.
וכמה שנים נאבקתי בעצמי בגלל הצורך הזה שסירבתי לקבל, עד שפשוט חליתי. ממש חליתי.
באתי להורות עם אידיאולוגיה שאני חייבת להיות אמא טוטאלית
ואז, בתהליך ההחלמה, הבנתי, שאני מתייחסת אל עצמי כמו אל פושעת.
שאני אומרת לעצמי – וגם לאחרים – שלאימהות לא באתי עם איזשהו אידיאולוגיה, אבל זה לא נכון, כי באתי עם אידיאולוגיה מאוד ברורה, שאני חייבת להיות אימא של 24 שעות ביממה, להיות כל הזמן פנויה וקשובה. לשים בצד את כל מה שאני צריכה ורוצה, ולהיות רק עבור הילדה.
ועד היום, החלק הזה, האמונה הזו, רודפת אותי.
היום, אני כבר לא מוותרת על החיים שלי, על הזמן עם עצמי, על הכיף שלי.
ואני גם רוצה עוד ילד,
אני פשוט יודעת, שכבר מההתחלה, אני לא אוכל להיות איתו 24/7. אולי זה ישתנה, אבל רוב הסיכויים שלא.
אני כן יכולה לתת לו (או לה) אימא מדהימה, קשובה, רגישה, אוהבת, מכילה, סבלנית מאוד,
והאימא הזו גם חייבת את החופש שלה. חייבת כמו אוויר לנשימה.
כשאין לי את החופש שלי כאמא, אני נחנקת פיסית ורגשית
כשאין לי את החופש שלי, אני נחנקת רגשית ופיזית. אני נהיית פשוט חולה.
חשבתי הרבה זמן לוותר על ילד נוסף, בגלל העניין הזה שלי.
אבל אני לא מסוגלת לוותר.
רוצה את המשפחה שחלמתי עליה, יודעת שזה יעשה טוב לכולנו כאן.
אבל מאוד קשה לי עם זה שאני לא יכולה לתת את ה"אימא מהחלומות" שהייתי רוצה לתת לילדה שלי, ולילד שמתישהו יבוא.
ואני רוצה, וגם פוחדת – מה אם אחרי שהוא/היא יבואו לעולם אני לא ארגיש שאני יכולה להיות איתו/איתה יותר מכמה שעות ביום? עם הילדה שלי, כשהייתה תינוקת, הייתי המון. שעות על שעות. פה, אני לא בטוחה שיהיה לי לתת את זה. יהיו המון דברים שאני כן אוכל לתת. ואני יודעת שאני אדאג למישהי ממש טובה שתעזור לטפל.
יש בי ביקורת שלא מרפה על זה שלא אהיה "אמא מהחלומות"
אבל הביקורת שיש בתוכי, לא מרפה. מלחיצה. מענה.
שרק בדרך מסוימת זה בסדר להיות אימא.
אם הייתי חיה בחברה יותר חברתית (נקרא לזה ככה), אולי בשבט, או קהילה שיש בה תמיכה, לא הייתי צריכה בכלל להתמודד עם השאלות האלו, כי אחרי שהייתי יולדת, היו נותנים לי להיות עם הילוד/ה לזמן מוגבל, להנקה ומגע, וביתר הזמן – נשים אחרות היו מטפלות ודואגות – גם לנולד, וגם לי.
פה, אני אמורה להתאושש בעצמי, במקביל לדאוג לאפרוח שרק בא/ה לעולם, לדאוג גם לגדולה, וגם – איך לא – לעבודות הבית…
ואני,
רק רוצה להרגיש בסדר עם האימא שאני, כמו שאני, עם מה שיש לי לתת, ועם מה שלא יכולה לתת.
לאשר את עצמי…
איך עושה את זה? איך יוצרת את שביל הזהב שלי?
מילה מאשת מקצוע: להיות אמא לא מושלמת, אך עם רווחה נפשית גבוהה
ההתלבטות אם להביא עוד ילד, מתוך חשש לפגיעה בעצמאות, בזמן ובחופש, היא נפוצה, שכיחה וטבעית. אחרי שיש ילד אחד, אמהות מבינות את גודל ההשקעה הנדרשת, את השינוי הפיסי והרגשי בחיים, את סדר העדיפויות שמשתנה, את הזמן לעצמן שנעלם.
היום יש יותר ויותר נשים שמבקשות לעצור, לחשוב, לבחור, ולא לפעול באופן אוטומטי בכל מה שקשור להבאת ילדים לעולם. ככל שיש יותר מודעות למחירים הרגשיים שנשים משלמות בתוך ההורות, כך יש יותר הסכמה לבחור אחרת, מתוך רצון להגביר את חופש הבחירה ואת האיזון הנפשי.
כשיש רצון להביא ילד נוסף לעולם, אך גם יש חשש שהשקט הנפשי יפגע מכך – ההתלבטות היא אמיתית, ואין דרך אחת נכונה להתמודד איתה.
כדי להגיע להחלטה שהכי נכונה עבור כל אחת, אפשר לעשות דברים רבים, כגון: לבדוק אידיאולוגיות והנחות שיש לאמהות ואיך להגמיש אותן, לבדוק איזה תנאים תומכים אפשר להוסיף לחיים, מה מערך התמיכה שיש ואיך אפשר לחזק, איך להשלים עם חוסר המושלמות של ההורות, איך להתמודד עם רגשות קשים שמתעוררים בתוך המציאות האינטנסיבית של ההורות, ועוד.
נקודת ההתחלה היא להכיר במציאות הרגשית והפיסית בכנות ופתיחות, ומשם להמשיך. כל דרך שתבחרו להתמודד וכל החלטה שתקבלו תהיה טובה, כל עוד שתרגישו שהיא צעד לעבר הבריאות הפיסית והרגשית שלכן.
את ההתלבטות וההבנה איך להתמודד עם הרצון לילד נוסף יחד עם החשיבות של הרווחה הנפשית, אפשר לעשות גם בתהליך טיפול וליווי רגשי. עם המון הבנה, חמלה, ותמיכה בך ובבחירות שלך, יהיו אשר יהיו. הפרטים על תהליך הליווי הרגשי נמצא כאן, ואת מוזמנת ליצור קשר, אני תמיד עונה.
שלכן,
לימור לוי אוסמי
מטפלת רגשית בנשים ואמהות בגישת Cbt-ACT
אולי יעניין אותך לקרוא :
