מכתב לאחי (סליחה בוטנר)

מאת :  לי-את דנקר

25 בינואר 2016 | 18 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, עמוד הבית

 

לא, לא התבלבלתי, זה מיועד לך, אתה שנשבע להגן על נפשי תחת ברית האיחוד הרפורמית.
כן, אתה האיש שלצידי, הגבר שעשה לי שליכטה בלב עם ביצי החופש שלו (ובעוד כמה מקומות), לכן הסכמתי..
אתה החבר והאח, השותף מבחירה, בן הזוג כשאנחנו יחד וגם כשקצת פחות, אתה יודע.. בימים שעולים לקחת אוויר מעל למים.
אחי שלי אתה, באמת..
כי אחים יכולים לריב ולהשלים, לאהוב ולשנוא, להתקרב ולהתרחק, לחוות חיים שלמים יחד, לגדול לצד הקושי והקלות, להתפתח, לפרגן אחד לשני, להעיר להאיר.. הכל מותר כשאחים.. ואף אחד לא יבוא ויגיד לך שזה דורש טיפול, שהזוגיות רופפת או עוברת משבר, חחח כי זה "אחים" הבנת?


אז אח שלי,
רציתי לספר לך כמה עובדות שלא יצא לנו לדבר עליהם, כי היינו עסוקים, או שלא הייתי סגורה על זה שזה מספיק חשוב, ופתאום זה בוער בי שתכיר קצת יותר טוב את אחותך,
זאת שחשבת שהיא "טייסת תותחית על" אז כשניסינו להנחית את המטוס הפרטי שלנו, אחרי טיסה של תשעה חודשים מעל לאוקיאנוס ה(ס)פאסיפי הסוער שלי,
וכן.. נכון לא היו תנאים לנחיתה, ונאלצתי לתמרן על אדי הדלק האחרונים שלי, לדומם מנוע ולקוות שלא תהיה התרסקות.
אז תדע שרעדו לי הביציות למרות שכבר הטסתי בתנאים לא תנאים בעבר.
תדע שהיו בקרים שבכיתי ללא הפסקה, כי הבנתי ששוב נחתתי על אי בודד, ואני? מה לי ולתכנית הישרדות, או לריאליטי בכלל.
תדע שהיו ימים שהייתי כותבת לעצמי פרטים מזהים רק ליתר ביטחון,  כדי שאם אשכח אדע לשנן מחדש
תדע שאני לא מושלמת, למרות שנשארתי שלמה.
תדע שעבדתי מאוד קשה על עצמי כדי להכין לך פסטה בשמנת ופטריות, לשתות איתך כוס יין, לחייך, ולענוד את סיכת ההצטיינות שהכנת לי. כי ידעתי כמה זה מרגיע אותך לחוות את ההצטיינות הזאת.


עד שיום אחד גיליתי שאולם היוצאים והנכנסים בשדה התעופה מלא בטייסות כמוני, שחושבות שאין להן תירוץ מספיק טוב לבכות, להתפרק, להרגיש משוגעות, חלקן אפילו ממש טרחו להסתיר דיכאון שאחרי טיסה, רק כי לא היה להם נעים מכל הטקס הזה ואותות ההצטיינות שהשקיעו בהן. וכשגיליתי את זה הבנתי שיש רק פתרון אחד לסיפור הזה, והוא לא להיות אישה או אמא של אף אחד אלא להיות אחות של, ואז הכל מתקבל אחרת. ואז פתאום מיליוני דיילים ודיילות רצו לעזור ל"אחות של" לעבור את התקופה הקשה, וכולם נדהמו מברית האחים הזו, ומאיך שהאח הזה דואג לאחותו, ותומך בה עד שתעמוד על הרגליים בחזרה… הבנת?
זהו, תודה אחי שהקשבת,
אוהבת אותך אח שלה
אחותך.
נ.ב
תביא איתך חלב ולחם כשאתה חוזר היום, נגמר לנו.

 

לי-את דנקר מאמנת ומעצבת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך.
www.liatdanker.co.il
יוצרת ערכת קלפי אימון "להקיף את עולמך באופניים" 
להאזנה לפרקים מתכנית הרדיו שלי "מחשבה בהשאלה" 

 

לבלוג של לי-את דנקר- מאלפת מילים

לשיתופים נוספים על הזוגיות שאחרי הלידה

 

נושאים קשורים :

18 תגובות ל- “מכתב לאחי (סליחה בוטנר)”

  1. נהדרת! אהבתי את הבחירה ב"טייסת" וב"אחי". מדוייק. כתיבה מרתקת

  2. חני סער הגיב:

    אהובה,
    כל כך ריגשת אותי.
    בכזו אמנות את מוציאה החוצה כל כך הרבה על השתקה, זוגיות, העוצמה שבפגיעות, הדיוק והקירבה לעצמך.
    תודה על המילים הללו שזעזעו את אמות הספים שלי. תודה עלייך.

    • לי-את דנקר הגיב:

      אני מאוד מאוד מתרגשת שהשתמשת במילה אומנות, ועוצמה, וקירבה!!
      ובכלל שהתקרבת בעצמך, והגשת
      אוהבת אותך על זה

  3. רויטל הגיב:

    מדהים כתבת ! בקיצור צריך חבר בעל ואח באותו אדם…
    מי ייתן לי את סיכת ההצטיינות? ?😂😄

  4. אביבית הגיב:

    מזדהה עם כל מילה שלך ליאתוש אהובה, על אדי הדלק האחרונים לפני הקריסה, נחיתה על אי בודד .הו כה מוכר, הבכי … וכן לא סוופרוומן ולא רוצה להיות . ליאת דנקר כותבת נפלא כותבת מהלב , מדהימה ואני מרגישה כאילו כתבה אותי…ליאתוש אוהבת

  5. ממוש, אני חושבת עד כמה השימוש במילה 'אחי' לא נחשבת לקונבנציונאלית בהקשר הזוגי.
    רק היום אני מבינה כמה קיים בי החשש שאם אנחנו אחים, אז מה עם הרומנטיקה? מה עם התשוקה? הרי, נישואי אחים זאת טריפה ונבלה.

    • לי-את דנקר הגיב:

      כן.. אבל קונבנצינאלי זה לא משהו שאני מחפשת דרכו תשובות או את הסיכוי להתפתח. מטורף הא? כמה אנחנו תוחמים את הרוח והחופש במושגים מילוניים. לכן מאוד אהבתי את איילה שציטטה את ביאליק

      • המשפט של ביאליק הדהים אותי והביא אותי לתובנה הזאת.
        לא מטורף בכלל, אחותי. הכי שפוי!
        איזה מזל שכל אחת מאיתנו מחפשת את הלא קונבנציונאלי- כמה זה מפרה ובריא נפשית. ככה אנחנו יכולות להאיר אחת את השנייה. כיף. באמת.

  6. הילה הגיב:

    אני אוהבת את הכתיבה שלך
    כל כך קולחת זורמת אני שמעת אותך משחקת מקריאה לי בתוך המוח
    הטקסט הזה הוא מצחיק אותי כי כזה כייף להיות בן זוג שלך ברור לי
    הטקסט הזה בחוויה שלי מביא חופש
    ופותח את מנעד הקשר לעומקים חדשים
    ומשחרר נשים אחיות מדימויים נשיים חונקים עד מוות
    ועל כל תבורכי אחות
    עונג!!!!

  7. בת שבע הגיב:

    הכתיבה שלך לי את היא מעבר לכל דמיון. לי היא מאפשרת לי זווית התבוננות שונה ועל הקיים. בתכלס,
    מזכירה לי שיש לי כל רגע אפשרות לבחור ולבחון מחדש.. הכי אני מודה לך באימון על מלאה הכתיבה… כי מאז לא מפסיקה… דרך אגב, גם אחותי מודה לך- טייסת על!

  8. אביגיל הגיב:

    מאוד חזק לי-את, מאוד מדויק 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מה הקשר בין חנות בגדים, שומנים ונשים אחרי לידה ? (ולא מה שאת חושבת)

מאת : לימור לוי אוסמי

15 באפריל 201316 תגובות

מתוך אחרי לידה, גוף ומשקל, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, קוראות לשינוי

זה מה שקורה לנו, לכולנו, כשהמציאות פשוט מותאמת רק לחלק של האוכלוסייה, אל החלק 'האידיאלי' של האוכלוסייה ובוחרת להתעלם ולהפוך למוקצות את מי שלא נכנסת לקטגוריה הצרה והמצומצמת של האידיאל.
ואתן יודעות מה, זה לא מתאים לי, כי בא לי לעוף על עצמי, איך שאני, כמו שאני, באיזו שמידה שאני. בא לי שיהיה לי מבחר חנויות לנשים מהממות כמותי שרוצות להרגיש מטופחות ויפות ולאהוב את עצמם כפי שהן, בלי להרגיש חרא כל פעם שהן פוגשות מכנסיים.

הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק.

הפלה, גרידה. אנחנו נעבור את זה יחד.

מאת : טל דניאל

2 במאי 20119 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

רותי: "זו ההפלה הראשונה שלך?" (ברקע דפנה כל הזמן בוכה, לא יכולה לדבר)

אמיר: "לא. בהריון הראשון, לפני ההיריון של הבן הבכור, כשדפנה הייתה בשבוע השביעי , פתאום התחילו לה דימומים והייתה לה הפלה. טבעית . שלימה. לא היו צריכים לעשות לה אפילו גרידה. כיף חיים. הרגשנו שחרב עלינו העולם. אני לא אשכח שהגניקולוג שלנו , שהוא גם חבר של המשפחה, התקשר לנחם אותנו. הוא אמר לדפנה שזה הרע במיעוטו. שנכון שזה מאוד קשה עכשיו, אבל בכל זאת, זה קרה בצורה הכי טובה וטבעית שיכולנו לבקש ושמזל שזה רק שבוע שביעי. הוא אמר שיש נשים שצריכות לעבור את זה בחודש שישי, שביעי וממש ללדת עם צירים והכול וזה… באמת סיוט. (מגחך) אתמול, אחרי שהוא שמע, הוא התקשר לדפנה ואמר לה "דפנה, זה נורא. זה פשוט נורא." צחוק הגורל… גורל…"