להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום

4 בינואר 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

היציאה מהבית הופכת להיות כמו איזה פרק ב'משימה בלתי אפשרית',

אנחנו לבד ולא פוגשות חברות או מטיילות סתם בחוץ.

הבית מחומם יותר ודחוס יותר, ואין את האוויר, הרוח והשמש שמכניסים נשימה.

כל החתלה לוקחת יותר זמן (וגם בכי) עם כל השכבות שיש להלביש,

ובל נשכח את הנזלת או את השיעול,

שגם אם הם ממש קטנטנים ולא דרמטיים, הם יכולים להפוך להם (וגם לנו) את היום והלילה.

 

זה מאתגר יותר להיות אמא לתינוק ביום חורף גשום.

העייפות הזאת, הלבד הזה, הקור והאין שמש, לפעמים יכולים לעשות עצוב בלב,

קצת בדידות, קצת חוסר אונים, קצת שעמום, קצת תסכול, קצת חרטה

ולפעמים גם הרבה מכל אלה.

כי ככה זה, בחורף.

יש שקיעה, יש ירידה, יש הסתגרות, יש קור, יש לבד,

וזה משפיע עלינו, וגם על התינוק.

 

אין לי פתרונות קסם לאמהות חורף,

ולפעמים אני מרגישה שהלוואי ויהיו.

אני רק יודעת שהיה עוזר לי לשמוע שככה זה, זה מה שאמהות מרגישות.

היה עוזר לי לשמוע שגם אם אני לבד בבית עכשיו,

יש עוד מאות מיליוני נשים שממש ברגע זה מרגישות בדיוק בדיוק כמוני.

 

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מקיימת מפגשי חקירה עצמית מול מרחב המעבר להורות לנשים ונשות מקצוע שרוצות להתפתח בתוך המרחב הזה. אוהבת להתבונן, לחקור, לחשוב, לצלם, לקחת את הזמן לעצמי. medabrot.imahut@gmail.com הבלוג שלי

 

 

 

 

אם את רוצה לקבל את התכנים האלה ועוד, הצטרפי לרשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

להיות עוד קצת עם הרגע

מאת : לימור לוי אוסמי

17 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

היום הייתי עם נוגה בחי בר. נכנסנו לממד זמן אחר. הכל היה שקט, היינו לבד רק היא ואני. שתינו והטבע. ראינו את הנשרים חגים מעלינו, את יערות הכרמל מסביבנו והתקדמנו אט אט בקצב של ילדה בת שנה ושמונה חודשים.

לנצור את זה. לתעד. מבינה קצת יותר את הצלמים, שמבקשים להיות עוד קצת עם הרגע, עם חוויה פנימית שהם מרגישים ורוצים לשמר, להעמיק, לתעד, לחוות אותה בממד נוסף.

סיפור הלידה של רואי- לידה מחודשת

מאת : עוזית קלאורה-נעים

18 בנובמבר 20118 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

13:00 אני מותשת. איתי בחופש כבר 5 ימים ואני מטפסת על הקירות. אבל היום, זה כבר באמת היה קשה. הילד משתעמם בבית לחלוטין, אני דאבה, בקושי זזה מהסלון לשירותים וצריכה למצוא לו תעסוקות בחום הזה של אוגוסט. אתמול עשינו בריכה אצל סבתא. היום נשארנו בבית וזה פשוט קשה, קשה קשה…

איתי עלה לשנת צהריים ואני ניצלתי את הזמן ותקתקתי את הבית- כלים, כביסות, אפילו שטיפה קלה. התיישבתי על המחשב והספקתי להתווכח עם שמוליק. יש לנו מחר, כמו בכל יום שלישי, פגישה עם איתי בבאר שבע ומאוד חשוב לי שהוא יגיע (לפחות פעם אחת) אבל באורח קבע, היציאות של שאר החברים לעבודה לבדיקות וסידורים כאלו ואחרים, חשובות יותר משלנו. אני טעונה ועצבנית אחרי היום המתיש הזה ואומרת לעצמי ש"אחרי היום, אני בטוח יולדת". השיחה איתו מסתיימת במשפטים הבאים (בפייסבוק):

"ואם הייתי יולדת עכשיו? מה הם היו עושים?"

"אוי, נו, אל תגזימי. את יולדת, אני יוצא- לא שואל אף אחד"

"טוב, אני הולכת לנוח" (13:26)

7 חודשים אחרי לידה – תמונת מצב

מאת : נטע רותם ימניצקיי

20 בנובמבר 201113 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

כשאני שומעת על אישה אחרת שיש לה תינוק שנולד לפני 7 חודשים, זה כבר לא נשמע כמשהו טרי כל כך. או-קיי, יש לה ילד קטן, אבל זה נשמע כבר כמו מספיק ותק בשביל להיכנס כבר לאיזושהי שגרה שכוללת בה את כל המיומנויות הקשורות באימהות לתינוק, על הטיפול בו, הבנת צרכיו, חזרה לעיניינים ולתפקוד רגיל. אבל כלפי עצמי, אני ממש לא מרגישה שזה המצב אצלי. מרגיש לי עדיין ממש טרי.

ראשית, עניין הלידה. אני עדיין "מדממת" את הלידה שלי. לא עוזבת אותי התחושה שהיה צריך להיות אחרת, שיכולתי לפעול ולעשות דברים בצורה שונה, והלידה היתה יכולה להיגמר כמו שרציתי.