אישה יולדת כמו שהיא חיה (כריסטין נורת'רופ)

מאת : שירה דרמון

19 בפברואר 2018 | 3 תגובות

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, תחושות מגוונות אחרי לידה

בלשון המקרא נקרא כיסא הלידה אובניים:

"וראיתן על האובניים אם בן הוא… ואם בת היא…".

 

כלי החרס נוצר על האובניים בעדינות,

בכל מגע קל הוא נשבר.

יכול לצאת כלי יפה

ויכולים לצאת שברי חרסים,

שאין להם תקנה.

 

אותו מקום נקרא גם משבר.

אנחנו נשברות שם,

ומשם נולדות מחדש.

שורש החיים נושק תמיד בשורש המוות.

כמו זרע קטן שנרקב ואז נובט.

 

 

אנחנו חייבות להישבר,

עולמנו מיטלטל, כדי ליצור חיים חדשים.

אפילו ברמה המוחית אנחנו מתות.

מחקרים הראו שליולדת נמחקים תאי מוח רבים,

כדי שתוכל ליצור חיבורים מוחיים להתקשרות מיטבית לתינוק.

 

הלידה היא אירוע משברי,

כמו נ.צ. על המפה שבו אנחנו מחשבות מסלול מחדש.

ולבסוף תיראה מפת חיינו כמו מפת אוצר,

מתפתלת בין סימון אחד לבא בתור.

מסע קו לקו.

 

 

כמו זרע קטן שנרקב ואז נובט.

אני גזע

ובכל לידה ולידה נובט בי ענף חדש.

כל השאלות הקיומיות לי מקבלות עומק ורוחב.

עם כל ילד שלי הן נשאלות מחדש,

מחייבות אותי לעבור מסע עם עצמי.

מסע לכל החיים עם האימהות שבי.

 

נקודות הציון מכאיבות כשהן נאמרות בטון רשמי:

המתנה

היריון – הפלה

היריון – לידה

היריון – הפלה

היריון – סכנה – ניתוח – לידה ניסית

היריון מבולבל – חושך חושך חשוך – לידה.

 

אבל כשאני חושבת על השנים האלו

אני לא יכולה להימנע מלחשוב

על עצמי מטפסת בהר גבוה,

מחליקה ומועדת, מטפסת על טרסה

ולרגעים מביטה אל הנוף ונפעמת.

וההר – כל מסע הטיפוס – הוא אני.

למדתי לאהוב את עצמי, במסע החיים, במסע הלידות.

 

 

כתבה: שירה דרמון, אמא לשלושה, גננת ובלוגרית לאימהות

משתדלת לצעוד במסע האימהות בנחת ולגלות בי שבילים חדשים של טוב, ואת האור הזה אני משתדלת להאיר גם סביבי: בבית, בשכונה ולכל מי שהוא יכול להאיר בה איזו פינה, אבל קודם פשוט אותי.

אולי יעניין אותך לקרוא גם את:

גם אבא נולד/ מור אסאל

הירשמי למייל לקבל את התכנים השוטפים ועוד חומרים מעוררים מחשבה

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

3 תגובות ל- “אישה יולדת כמו שהיא חיה (כריסטין נורת'רופ)”

  1. הילה גלסר הגיב:

    טקסט נפלא!!

  2. ענת הגיב:

    סוף סוף נשמע קול כזה שמבטא את כל מה שאני חווה עם הלידות שלי. מעטים המקומות בהם באמת ניתן ביטוי למימדים הרגשיים האלה, או להכרה המודעת שהלידה משחזרת בנו את כל מעגל החיים…החיים והמוות כשני פניו של אותו המטבע. שמחה ותוגה יחד…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המומלצות: עיבוד חווית הלידה / עבודה עם טראומה בלידה / הכנה רגשית ללידה

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 201220 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

מקום זה מיועד להמלצות אישיות על נשות מקצוע שעוסקות בעיבוד חוויית הלידה, עבודה עם טראומה בלידה או עושות הכנה רגשית ללידה.

אנחנו יוצרות מרחב שיתופי של המלצות מתוך הניסיון האישי שלנו בלבד ועוזרות אחת לשנייה לקבל החלטה לגבי מה מתאים לה.

אישה יולדת: מוּבלת, פסיבית, נחדרת- מסע אישי ללידה "טבעית" – חלק 9

מאת : לימור לוי אוסמי

16 בדצמבר 201018 תגובות

מתוך לידה טבעית- מסע אישי, סיפורי לידה

אני מבינה את הרצון ללדת ללא משככי כאבים כגל פמיניסטי שהתחיל מתוך איזה רצון לבעוט ולהתנגד למדיקליזציה של הלידה, להחזיר את הכוח לאישה, להסתכל על האישה כאדם ולא כאובייקט, להתייחס אל הלידה כאל לידה ולא כאל תהליך של חדירה גברית פטריאכלית אל הגוף של האישה, שלא מרצונה האישי.

נשים שביקשו ללדת ללא משככי כאבים ,רצו קודם כל לאפשר לגופן ללדת כמו שהוא רוצה ומרגיש ורצו שהצוות הרפואי יתחיל להסתכל וגם להביט באישה, בגופה, בנפשה, ברצונותיה, בצרכיה, בנשמתה. נשים שרצו להפסיק להתייחס אל האישה כאל חפץ ואל גופה ככלי שרת בידי הצוות הרפואי.

אמא יקרה לי

מאת : אמא לעצמי

14 בספטמבר 20119 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

בני כבר בן שנתיים ושמונה חודשים. מאז הלידה אני כמהה לכתוב על הכאב של אובדן אם. של חווית הגדילה לצד אמא מעורערת, אומללה, דיכאונית, אלימה, לא יציבה.

וכל הזמן יש פתיל בתוכי שבוער וממגר. אולי זו אשמה. אולי גם בושה.