אני מרגישה כמו אמא בתחפושת

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בפברואר 2018 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

להיות אמא, להתנהג כמו אמא, אבל עדיין לא להרגיש כמו אמא.

זאת התחושה הזאת שכאילו לקחו ילדה-נערה-בוגרת נתנו לה ילד בידיים ואמרו לה: "קחי, מעכשיו את אמא". אז היא לקחה את התינוק, ביצעה את התפקיד הכי טוב שהיא יכולה, קיבלה על זה מלא מחמאות, אבל בלב שלה היא עוד לא מרגישה כמו אמא. היא יותר מרגישה כמו מטפלת מסורה, כמו מישהי שמגלמת תפקיד, כמו ילדה-נערה-בוגרת ששמה על עצמה איזו תחפושת שנקראת 'אמא' ופועלת מתוכה.

אני זוכרת את התחושה הזאת מעצמי אחרי הלידה הראשונה, וגם במשך שנים אחריה, אך כשאני מנסה להתקרב אליה היא חמקמקה, בלתי נראית, למרות שאני לגמרי זוכרת אותה בתוכי. זאת התחושה של לעשות המון דברים 'של אמהות', להבין בראש שזה הסטטוס החדש שלי, אבל עוד לא להרגיש את זה בלב. זאת תחושה מוזרה שקשה לתאר אותה במילים.

אני לא חוויתי את התחושה כהעמדת פנים במובן הרע של המילה, אלא הרגשתי שזה לא כל כך אני, שאני מגלמת תפקיד שחדש לי והוא עוד לא קשור לחיים שלי או לאיך שאני מכירה את עצמי בתוכם. זאת ההרגשה שמצד אחד אני עסוקה בדבר החדש יותר מכל דבר אחר שביצעתי בחיים שלי, אבל מצד שני הוא עדיין לא מרגיש חלק ממה שאני רגילה לקרוא לו 'אני'.

 

"הרגשתי שאני במין הצגה כזאת, שגם היום לפעמים אני מרגישה בתוכה. זאת התחושה שאני עוד קטנה, שאני לא יודעת בעצמי, שאני עוד מתלבטת, אבל אחרי הלידה זה היה נורא חזק. זה היה כאילו 'ואוו, מה, אני השתגעתי? אני נורמלית?

(אמא לחמישה מספרת בראיון איתי על התקופה שאחרי הלידה הראשונה שלה)

 

חלק מהרחבת ה'אני' אל תוך זהות חדשה

כשאני מנסה להסתכל על התחושה הזאת מתוך מרחק מסוים, אני יכולה לראות איך היא יכולה להופיע במעברי חיים נוספים שמתרחשים בצורה חדה ומיידית. בין רגע אנחנו עוברות לממד חיים שונה שמצריך מאיתנו לתפקד באינספור תחומים חדשים, והתפקיד הזה ממלא את מי שאנחנו ודוחק את מי שהיינו לאחור.

לתקופת זמן מסוימת הזהות שהייתה לנו כמו נעלמה כי עוד אין לה מקום בתוך הדבר החדש, אבל  מצד שני, אנחנו גם לא מכירות מהי אותה זהות חדשה ואיך אנחנו קשורות אליה. נוצר מצב שהדבר החדש והמתפתח שנקרא 'להיות אמא' מורכב בהתחלה מפרקטיקות שצריך לעשות ומתחושות שמתחילות לבצבץ (חלק נעימות יותר וחלקן פחות), אבל הזהות האימהית עוד לא נבנתה והרי לוקח לה שנים להיבנות. הוואקום הזה שנוצר בין הזהות הקודמת שלבין הזהות החדשה שעוד לא נבנתה יכול לייצר את תחושת ההתחפשות.

 

"אני חושבת שעלתה בי דמות אֶם שאני צריכה להיות כעת, שאני צריכה להתחפש לדמות הזאת (אולי להתחפש לאמא שלי, שלא הייתה איתי ברגעים המשמעותיים האלו), סוג של להיכנס לתפקיד חדש, לגלם דמות כי יש פה תינוק שתלוי בי. עם הזמן התפקיד כבר הפך לחלק כל כך מהותי ממני, אבל יש משהו בהתחלה הזאת, שהיה עבורי לגמרי כמו להתחפש למשהו שזר לי".

(מיטל גזלא רופא, בדיון בדף הפייסבוק 'נשים מדברות אמהות)

 

זה יכול להלחיץ

לרוב הנשים לוקח זמן לאהוב את התינוק או התינוקת שלהן, או שלוקח להן זמן להרגיש משהו רגשי עמוק כלפיהם. בהתחלה רובן בעיקר מטפלות, מתלהבות, מתאהבות, שמחות או עצובות, אבל לקשר רגשי עמוק עם התינוק או התינוקת לוקח זמן להיבנות, כמו בכל מערכת יחסים. במצב הזה, כשהייחול לאהבה עמוקה עוד לא התגשם והפרקטיקות תופסות מקום, נוצר מצב ביניים שיכול להיות לא נעים ולהלחיץ.

תחושת ההתחפשות בעצם מעידה על שהייה באזור ביניים, בין זאת שהיינו לזאת שמתהווה, ושהייה באזור ביניים הוא מצב מאתגר מבחינה רגשית, כזה שבקלות יכול לעורר בנו אי נוחות, כי הוא לא ברור, הוא לא שלם, הוא לא מה שאנחנו מחכות לו. בנוסף לאי נוחות יכול להתלוות גם לחץ  או פחד שאולי זה לא בסדר מה שאנחנו מרגישות, פשוט כי חסר לנו ידע על זה.

 

"הבת שלי בת שבעה שבועות ואני אוהבת אותה מכל הלב, אבל אני עדיין לא מאמינה שאני אמא, שהיא הבת שלי לנצח. זאת הרגשה מאוד מוזרה וקשה לתיאור, אבל האם עוד מישהי הרגישה ככה? האם התגברתן על זה? אני יודעת שאני אוהבת אותה, אני מטפלת בה נהדר, אני משחקת איתה ומתכרבלת איתה כל הזמן, אבל עדיין קשה לי להאמין שהיא שלי ושאני אמא שלה. אני מפחדת שזה יכול לפגוע בקשר בינינו"
(מתוך שאלה שעלתה בפורום אמהות באתר babycenter.com)

 

להתחיל לשים לב

כשישנה ציפייה להרגיש 'אמא' מייד כשהתינוק נולד, אז המציאות יכולה לעורר חשש שיכול להפריע ליכולת ליצור קשר מיטבי עם התינוק או התינוקת. אנחנו יכולות לחשוב שמשהו לא בסדר איתנו, להתאכזב מעצמנו או מהאמהוּת, להסתיר את מה שאנחנו מרגישות מתוך חשש שיחשבו שאנחנו אמהות לא טובות, ומועקה יכולה להתפתח. לכן, כדאי לדעת שהתחפשות היא חלק טבעי ממהלך המעבר להורות. עצם הידיעה שהפער הזה הוא חלק מתהליך גדילה טבעי של אמהות, כבר מביא הקלה ופותח דלת לתחושות מגוונות לעלות.

אני בטוחה שיש עוד ידע שמחכה להתגלות אודות תחושת ההתחפשות והסיבה לכך שהיא מגיעה. קרוב לוודאי שזה לא רק בגלל השהייה באזור הביניים, במיוחד בגלל שתחושת ההתחפשות יכולה להימשך שנים. זה ממש יכול להיות מעניין אם כל אחת תשאל את עצמה – למה דעתי מופיעה תחושת ההתחפשות? מה התועלת או התפקיד שלה? וכך נוכל כולנו להרחיב את הדעת וללמוד אחד מהשנייה. שתפו אותי במחשבות, ממש אשמח לשמוע. שלכן, לימור.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות', פועלת למען מציאות טובה יותר עבור נשים אחרי לידה דרך העלאת מודעות חברתית, ודרך מפגשים אישיים עם נשים בוידאו צ'אט ובכרכור.

בלוג אישי, דף פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם.

 

אם את עוד לא חלק מרשימת תפוצה, מוזמנת להצטרף.

 

אולי גם יעניין אותך:

הבעיה עם להתנהג יפה / לימור לוי אוסמי

למה אני צריכה להעמיד פנים / אמא בעילום שם

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

7 תגובות ל- “אני מרגישה כמו אמא בתחפושת”

  1. לין הגיב:

    מדהים!וכל כך נכון. 4 שנים , עדיין מחופשת. אולי מעט מעט פחות אבל ללא ספק עדיין בפורים האימהות:)

  2. איריס גומס הגיב:

    מרתק. אני הרגשתי שזה קשור לתפיסה שהייתה לי מאז הילדות וכל השנים על אמהות שהכרתי, כולל אמא שלי.

    • את מתכוונת לזה שהגעת עם תפיסות מסוימות על מה זה אומר להיות אמא?
      אשמח להסבר

      • איריס גומס הגיב:

        כן, גם איך שתפסתי את אמא שלי כשהייתי ילדה, גם אמא תמיד נראה לי משהו כזה גדול ומבוגר (ואהבתי לצפות באמהות של חברות שנראו לי צעירות וקלילות והייתה לי מין פנטזיה שהייתי רוצה אמא כזו). זה לדוגמא, אבל בעצם זה המון דברים כאלו קטנים שעיצבו את התפיסה שלי על מה זה להיות אמא

        • נכון, זה ממש זה. במשך החיים אנחנו בונות לעצמנו דימוי על מה זה אמא, אבל ברגע האמת, במציאות, הדימוי הזה לא כל כך מתיישב עם מי שאנחנו, עם איך שאנחנו מרגישות או מתנהגות ואז יש פערים. אני חושבת שככל שאנחנו מצליחות להשתחרר מהדימוי של האמא שצברנו, ככה אנחנו יכולות להיות פנויות לבנייה של הזהות האימהית האישית שלנו ובהמשך להרגיש שאנחנו פחות מתחפשות ויותר אנחנו.
          מתחבר לך? אשמח לתובנות.

  3. אמא שמעדיפה להישאר בעילום שם כותבת:
    כולה להגיד בהקשר של התחפושת, שמיד אחרי הלידה יש תחושה של תדהמה וקושי להבין את ה"תפקיד" לעומת הציפייה של החברה.. כאילו האסימון לא יורד, אבל את משחקת את התפקיד, עוטה מסכה של אמא ובצורה אוטומטית מתפקדת, מחליפה מניקה קמה.. זוכרת שקראו לי אמא בחדר יולדות והרגשתי את הדיסוננס המטורף הזה בועט לי בבטן. מה אמא? אני? אני סטודנטית שטיילה בהודו שחיה חיים מלאים עצמאיים, אמא? זה היה מהדהד, תחושה שאי אפשר להסביר אותה. עם זאת, אני קצת הוקסמתי מהדבר הזה שנקרא אינסטינקטים אימהיים, שאמנם הפעולות שלי נבעו ממקום טכני וממש הרגשתי שאני משחקת, אבל משהו בבטן הניע אותי, נתן לי את היכולת הזאת לתרגל את זה..עד שלאט לאט זה חילחל והרגשתי שהמחשק יצר מציאות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שם הציור: "פגישה ראשונה"

מאת : ענת רגב

1 במאי 20116 תגובות

מתוך יצירה נשית

הציור צויר כשבועיים לאחר לידת בני הבכור "דור", כמתנה עבור רופא מדהים מבית חולים כרמל, שליווה אותי בלידה.
כשאני מתבוננת בציור, אני נזכרת כמה אינטימי וחזק היה הרגע שהאחות הביאה אליי את דור בפעם הראשונה, אמצע הלילה, שעות ספורות לאחר הלידה הקשה, כולי כאובה, עייפה ומטושטשת.

כשאתם שומעים את מילת הקסם 'ריפלוקס', תשנו את הגישה / טל אייזנברג

מאת : טל אייזנברג

3 ביולי 20190 תגובות

מתוך אחרי לידה, העיקר הבריאות, לכל אמא, שיהיו בריאים

שמעתן פעם על המושג ריפלוקס? אני אדבר בעיקר על הריפלוקס, כי זה הסבל הפרטי שלנו. ריפלוקס זה מצב שבו התינוק לא מצליח לעכל את האוכל שלו וסובל מצרבות נוראיות ומפליטה מוגברת (ובמקרה שלנו הקאה של 98% מהאוכל).

אני לא באה הפעם לספר על הסבל של התינוק אלא על ההתמודדות של אמא שילדה והתינוק שלה סובל, ובוכה ובוכה ושוב בוכה והיא, שרק עברה חוויה של לידה, צריכה להתמודד עם הייצור הקטן והאהוב שנמצא בכאב תמידי. החוסר אונים הזה של להחזיק במשך שעות את התינוק הצורח הוא מטורף.

שם הציור: "חניכת הקשת בענן"

מאת : אהלה מוזיקנט

15 ביולי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

הקולקציה כולה כוללת 12 יצירות ומהווה מעין סיכום זמן חיים עד עתה.