להיות ולהתנהג כמו אמא, אבל להרגיש כמו אמא בתחפושת.

כאילו לקחו ילדה-נערה-בוגרת נתנו לה ילד בידיים ואמרו לה: "קחי, מעכשיו את אמא". אז היא לקחה את התינוק, ביצעה את התפקיד הכי טוב שהיא יכולה, קיבלה עליו מחמאות, אבל בלב עוד לא הרגישה כמו אמא.

היא הרגישה כמו מטפלת מסורה, כמו מישהי שמגלמת תפקיד, כמו ילדה-נערה-בוגרת ששמה על עצמה תחפושת שנקראת 'אמא' ופועלת מתוכה.

אני זוכרת את תחושת ההתחפשות מעצמי אחרי הלידה הראשונה וגם במשך שנים אחריה, אך כשאני מנסה להתקרב אליה היא חמקמקה, בלתי נראית. זאת התחושה של לעשות המון דברים 'של אמהות', להבין בראש שזה הסטטוס החדש, אבל עוד לא להרגיש את זה בלב.

אני לא חוויתי את התחושה כהעמדת פנים, אלא הרגשתי שזה לא כל כך אני, שאני מגלמת תפקיד חדש שעוד לא קשור לחיים שלי או לאיך שאני מכירה את עצמי בתוכם. זאת ההרגשה שמצד אחד אני עסוקה מאוד בדבר החדש, שנקרא 'להיות אמא', אבל מצד שני הוא עדיין לא מרגיש חלק ממה שאני רגילה לקרוא לו 'אני'.

"הרגשתי שאני במין הצגה כזאת, שגם היום לפעמים אני מרגישה בתוכה. זאת התחושה שאני עוד קטנה, שאני לא יודעת בעצמי, שאני עוד מתלבטת, אבל אחרי הלידה זה היה נורא חזק. זה היה כאילו 'ואוו, מה, אני השתגעתי? אני נורמלית?"

(אמא לחמישה מספרת בראיון איתי על התקופה שאחרי הלידה הראשונה שלה)
 

להתחפש לאמא, כחלק מיצירת זהות חדשה

כשאני מנסה להסתכל על תחושת ההתחפשות מתוך מהצד, אני יכולה לראות איך היא יכולה להופיע במעברי חיים נוספים, בהם אנחנו עוברות בבת אחת לממד חיים שונה שמצריך לתפקד באינספור תחומים חדשים. התפקיד החדש ממלא את מי שאנחנו ודוחק את מי שהיינו.

לתקופת זמן מסוימת הזהות הישנה נעלמה, כי עוד אין לה מקום בתוך הדבר החדש. מצד שני, אנחנו לא מכירות את הזהות החדשה ואיך אנחנו בתוכה. לזהות האימהית לוקח זמן להתגבש, והוואקום שנוצר בין הזהות הקודמת לבין הזהות החדשה יכול לייצר את תחושת ההתחפשות.

"אני חושבת שעלתה בי דמות אֶם שאני צריכה להיות, שאני צריכה להתחפש לדמות הזאת, לגלם דמות כי יש תינוק שתלוי בי. עם הזמן התפקיד הפך לחלק מהותי ממני, אבל יש משהו בהתחלה הזאת, שהיה לגמרי כמו להתחפש למשהו זר".

(מיטל גזלא רופא, מתוך דיון בדף הפייסבוק 'נשים מדברות אמהות)
 

זה לוקח זמן להרגיש חיבור או אהבה לתינוק/ת

זה מאוד שכיח שאמהות מרגישות בהתחלה כמו מטפלות (בתשלום), מתלהבות, מתאהבות, שמחות או עצובות, אבל לקשר רגשי עמוק לוקח זמן להיבנות, כמו בכל מערכת יחסים. במצב הזה, כשהייחול לאהבה עמוקה עוד לא התגשם, נוצר מצב ביניים שמרגיש כמו התחפשות שיכול להיות לא נעים ומלחיץ.

תחושת ההתחפשות מעידה על שהייה באזור ביניים, בין זאת שהיינו לזאת שמתהווה, ושהייה באזור ביניים הוא מצב מאתגר מבחינה רגשית, כזה שיכול לעורר בנו אי נוחות, כי הוא לא ברור, הוא לא שלם, הוא לא מה שאנחנו מחכות לו. בנוסף לאי נוחות יכול להתלוות גם פחד שאולי זה לא בסדר מה שאנחנו מרגישות.

"הבת שלי בת שבעה שבועות ואני אוהבת אותה מכל הלב, אבל אני עדיין לא מאמינה שאני אמא. זאת הרגשה מאוד מוזרה וקשה לתיאור, אבל האם עוד מישהי הרגישה ככה? האם התגברתן על זה? אני יודעת שאני אוהבת אותה, אני מטפלת בה נהדר, אני משחקת איתה ומתכרבלת איתה כל הזמן, אבל עדיין קשה לי להאמין שהיא שלי ושאני אמא שלה. אני מפחדת שזה יכול לפגוע בקשר בינינו"

מתוך שאלה שעלתה בפורום באתר babycenter.com)

תחושת ההתחפשות יכולה לגרום לחוסר ביטחון בהורות, חוסר חיבור לתינוק ובלבול. לכן, כדאי לדעת שהתחפשות היא חלק טבעי ממהלך המעבר להורות. הפער הזה בין הזהות הקודמת לזהות האימהית שנבנית הוא חלק מתהליך גדילה טבעי של אמהות ומעורר איתו תחושות מגוונות.

תחושת התחפשות שנמשכת או גורמת לאי נחת

אם את מרגישה שאת מעמידה פנים בהורות וזה לא נעים או נוח לך, יש מה לעשות עם זה. גם אם ההתחפשות היא טבעית וחלק מההורות, היא בכל זאת לא נעימה, לא נוחה, מצריכה משאבים, וגורמת אי נוחות או סבל.

בכל שלב בהורות אפשר לעצור, לשים לב למה שאת מרגישה, ולבדוק מחדש מה יעזור לך להיות אותנטיות יותר, מחוברת יותר, להרגיש בנוח יותר בהורות, ופחות ופחות להרגיש שאת מגלמת דמות של אמא שהיא לא את. החיבור הזה לעצמך יוכל לעזור לך בבניית קשר מחודש עם התינוק/ת שלך, שלא נשען על דמות אם בתחפושת, אלא אלייך.

אם את מרגישה שכבר תקופה ארוכה את עוטה גלימה של תחפושת או העמדת פנים לדמות אמא שהיא לא את, וזה לא נוח או לא נעים לך מכל סיבה, טיפול רגשי בהחלט יכול לעזור. לפנות זמן כדי להקשיב למה שאת מרגישה, לדברים שאת מתמודדת איתם ולרכוש כלים חדשים להתממודד עם הרגשות והמחשבות שלא נעימים.