בלשון המקרא נקרא כיסא הלידה אובניים:

"וראיתן על האובניים אם בן הוא… ואם בת היא...".

כלי החרס נוצר על האובניים בעדינות,

בכל מגע קל הוא נשבר.

יכול לצאת כלי יפה

ויכולים לצאת שברי חרסים,

שאין להם תקנה.

אותו מקום נקרא גם משבר.

אנחנו נשברות שם,

ומשם נולדות מחדש.

שורש החיים נושק תמיד בשורש המוות.

כמו זרע קטן שנרקב ואז נובט.

אנחנו נשברות שם, ומשם נולדות מחדש

אנחנו חייבות להישבר,

עולמנו מיטלטל, כדי ליצור חיים חדשים.

אפילו ברמה המוחית אנחנו מתות.

מחקרים הראו שליולדת נמחקים תאי מוח רבים,

כדי שתוכל ליצור חיבורים מוחיים להתקשרות מיטבית לתינוק.

הלידה היא אירוע משברי,

כמו נ.צ. על המפה שבו אנחנו מחשבות מסלול מחדש.

ולבסוף תיראה מפת חיינו כמו מפת אוצר,

מתפתלת בין סימון אחד לבא בתור.

מסע קו לקו.

כמו זרע קטן שנרקב ואז נובט.

אני גזע

ובכל לידה ולידה נובט בי ענף חדש.

כל השאלות הקיומיות לי מקבלות עומק ורוחב.

עם כל ילד שלי הן נשאלות מחדש,

מחייבות אותי לעבור מסע עם עצמי.

מסע לכל החיים עם האימהות שבי.

אני גזע ובכל לידה נובט בי ענף חדש

נקודות הציון מכאיבות כשהן נאמרות בטון רשמי:

המתנה

היריון – הפלה

היריון – לידה

היריון – הפלה

היריון – סכנה – ניתוח – לידה ניסית

היריון מבולבל – חושך חושך חשוך – לידה.

אבל כשאני חושבת על השנים האלו

אני לא יכולה להימנע מלחשוב

על עצמי מטפסת בהר גבוה,

מחליקה ומועדת, מטפסת על טרסה

ולרגעים מביטה אל הנוף ונפעמת.

וההר – כל מסע הטיפוס – הוא אני.

למדתי לאהוב את עצמי, במסע החיים, במסע הלידות.

כתבה: שירה דרמון, אמא לשלושה, גננת ובלוגרית לאימהות. משתדלת לצעוד במסע האימהות בנחת ולגלות בי שבילים חדשים של טוב, ואת האור הזה אני משתדלת להאיר גם סביבי: בבית, בשכונה ולכל מי שהוא יכול להאיר בה איזו פינה, אבל קודם פשוט אותי.

אולי יעניין אותך גם:

עכשיו אני מתחילה להתעורר/ אביטל שנהר חיימי
הולדת התינוק היא אירוע משמח, אבל היא גם לא/ לימור לוי אוסמי
ליווי רגשי בהורות

את מוזמנת להצטרף לדיונים כאן ובפייסבוק, ולקבל עדכונים על התכנים החדשים למייל.

תכנים מאתרים נוספים על לידה כאירוע משברי:
אני אמורה להיות מאושרת
על החיים ועל המוות