היי, אני אמא לבן שהיום בן 7 וחצי חודשים, ואני מרגישה שאני לא מחוברת אליו. אין לי התלהבות שיש לי לילד וגם לא פרפרים בבטן כשאני באה לקחת אותו מהגן כל יום.
חשוב לציין שעברתי ילדות עם אמא חולה, כנראה שלא אובחנה אף פעם. מה שאני כן יודעת, זה שהיא עשתה לנו, שלושת האחיות, דברים מזעזעים.
אחרי הלידה חטפתי בומבה רצינית והפסיכיאטר אומר שזה דיכאון לאחר לידה. אני מטופלת תרופתית.
אין לי דרך להסביר כמה המלחמה היום-יומית היא קשה כדאי להרגיש קצת נקודות אור בתוך הסרט הזה.
מאותו יום שילדתי יש לי קונפליקט קשה מאד עם עצמי. אני כל הזמן שופטת את עצמי ונאכלת למה אני לא מחוברת, למה אני לא מרגישה את מה שהרבה אחרות מרגישות. אני מתכוונת לאהבה של פעם בחיים.
אני לא מצליחה להרגיש כיף, אני לא מצליחה ליהנות. יש לי כל הזמן מחשבות טורדניות.
**הפוסט עלה בדף הפייסבוק, וישנן שם תגובות מאמהות ונשות מקצוע שתרמו מחכמתן וזמנן.
** יש מאמר שכתבתי על הקושי להתחבר ולאהוב את התינוק, אתן מוזמנות לקרוא.
** חיבור ואהבה לתינוק הוא משהו שאפשר לעבוד עליו דרך תהליך ליווי, את יכולה למצוא כאן את כל הפרטים וליצור איתי אחר כך קשר דרך הווטסאפ.
לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות', מלווה רגשית אמהות.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
אני מרגישה כמו אמא בתחפושת/ לימור לוי אוסמי
אהבה ועוד/ ניתן רדזינר