מחשבות על התחפשות

מאת : מיטל גזלה רופא

14 במרץ 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

הילד שלי בן ה-3 התחפש בפורים לסמי הכבאי.

כמו מרבית הילדים, הרעיון להיות מישהו אחר, גם אם זה רק ליום או יומיים, הלהיבה אותו כל כך.

כשפניתי אליו בשמו, הוא מיד התרעם ואמר: "אני סמי הכבאי".

עם קסדה צהובה על ראשו הוא נכנס מיד לתפקיד המצופה מכבאי, מתחיל לכבות שריפה דמיונית. מאושר ומלא בהתרגשות.

אני נזכרת לפתע ברגעי ההתחפשות שלי כאם טרייה, נכנסת לתפקיד, ולפתע אני לא מיטל, אני אמא. אני מגלמת את תפקיד המטפלת, המאכילה, המחייכת, גם אם מבפנים חלק גדול בי בוכה.

השריפה שהתחוללה בתוכי לא הייתה דמיונית כלל וכלל. תחושת בעירה פנימית תפסה אט אט את מקומה בשיפולי הבטן והחלה להתרחב ולעלות בגרוני. גופי הגיב לתחושות הזרות והבלבול שעלו בי, לחוויה הפנימית של קושי ופחד. היה קושי לשאת את האינטנסיביות, את העייפות, את ההכלה והטוטאליות.

הרגשתי שבמפגש עם החוץ והסביבה החיצונית, לרוב לא היה מקום לקושי שלי לצאת החוצה כמו שהוא, והוא היה צריך להתחפש למשהו אחר: שלם יותר, מלא חיים ולא מותש. היו רגעים בהם חשבתי: האם יש מקום בתוכי להחזיק את האמת שלי לצד הרעשים מבחוץ שקוראים לי להתחבא מאחורי מסיכה צוהלת?

בעודי מחתלת ומאכילה, מלבישה ומרגיעה, חשבתי לעצמי שמה שהסתתר אצלי מאחורי המסיכה היה מרתיע ומפחיד, מאוד שונה ממה שמכרו לי על ה'אושר העילאי' שנמצא בדלת הכניסה לעולם האימהות. אולי בגלל זה הרגשתי שהיה מעין "הסכם" חבוי ביני לבין לסביבה החיצונית האומר: אני אסתובב עם חיוך מאוזן לאוזן עם עגלה בקניון ואתם, הקהל הצופה מהצד, תהיו מרוצים ותחייכו לעצמכם או לתינוק שישן בעגלה.

אנחנו חיות בסביבה שקשה לה להכיל רגשות טעונים וקושי בתוך בראשית ההורות, אז במקום לתת הכרה לחוויה הפנימית, יש כאלה שמעדיפים לזרוק משפטים כמו "ילדים זה שמחה", "לא נורא, זה יעבור ", ומצפים לשמוע ש"הכול בסדר" כששואלים "מה שלומך?"

והאישה שהפכה לאם? היא עוטה מסיכה של חיוך שהכינה מבעוד מועד במאמץ רב ומשיבה "הכול טוב, הרי אני אמא עכשיו."

מיטל גזלא רופא. מאמנת, תומכת ומלווה נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית בדרכן להיריון, בהיריון ובאימהות.
052-3546229

Meitalit0@gmail.com

 

*התמונה מתוך פרויקט שעשו The Postpartum Stress Center ובאישורן.

עוד לא רשומה לאתר? מוזמנת לקבל את התכנים ישירות למייל

 

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

אני מרגישה כמו אמא בתחפושת/ לימור לוי אוסמי

ללמוד מחדש להיוולד/ מיטל גזלא רופא

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ביום שבו נולדת

מאת : שירלי יהלום

15 בדצמבר 2012תגובה אחת

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

עם השנים נפערה תהום בינינו. תהום שלא ראיתי או לא רציתי לראות עד בעצם אותו יום משפחה בביה"ס. שבו כל הילדים רצו להורים לחיבוק, ואתה- לא הסכמת. הייתי האמא היחידה שעמדה מיותמת ללא חיבוק מהילד שהיא כל כך אוהבת ולא מבינה למה.

גדלת להיות ילד מקסים חכם ורגיש, שיודע לעמוד על שלך, ולהתעקש על דרכך. וזו כנראה היתה המתנה הגדולה שלך אליי. מתנה שהבנתי רק מהמסע שעברתי. לא איפשרת לי להפוך אותך למי שאני רציתי. למי שאני כיוונתי אותך.

הרהורים

מאת : אמא לאחת וחצי

17 בינואר 201214 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

לא יהיה עוד אחד!

לא יהיה עוד אחד?

אחת זה מספיק? לי זה מספיק.

מי קובע בעצם מה מספיק?

איך נכנסתי להריון ראשון ללא בן זוג? חלק 1 -מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

15 בדצמבר 20106 תגובות

מתוך אמהות חד הוריות, טיפולי פוריות, רוצות הריון

אז כמו שכבר כתבתי, החלטתי להיות אמא והברירה שעמדה לי (בזמן הנתון ההוא) היא להרות בתרומת זרע.

חרשתי את האינטרנט בבדיקת בנקי הזרע הקיימים בארץ, יש כמעט לכל בית חולים, ואף בנק פרטי עם זרעים שבאים מחו"ל (איזה ניחוח…).

בשל בעיות של כמות תרומות זרע, התור לתרומה הוא די ארוך וצריך לחכות די הרבה זמן עד לפתיחת תיק. קבעתי בשני בנקים תור.