אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע

מאת : נופר בצר שחר

24 באפריל 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

אהבה, תינוק, תינוקות, אמהת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

אוטוטו חצי שנה עוברת. אם הייתי חוזרת לעבודה בשבוע הבא היינו נפרדים, ונפגשים לארבע שעות ערות ביום, אבל הפעם לא. הפעם בדיוק כשאתה נהיה חמוד, חמוד באמת, וכשהלב השני שצמח בי כשנולדת מתחיל סופסוף לנבוט ולהראות ניצנים, הפעם אני ואתה נשארים. נשארים בבית כדי להמשיך להשקות את הלב, שיצמחו בו עוד ועוד פרחים.

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע. אולי זה בגלל שלא הגעת בדיוק בזמן המתוכנן. אולי זה בגלל שאחותך מילאה לי את הלב ולא הבנתי שגדל אצלי עוד אחד בשבילך. אולי זה בגלל שבכית הרבה ואני לא הבנתי אותך. אולי זה בגלל רגשות האשם על הזמן שאני לוקחת מאחותך והקנאה שראיתי בעיניים שלה. אולי.

ואתה כל כך קטן, מסתכל עלי כל הזמן, בוכה כשמישהו אחר מחזיק אותך ונרגע ישר כשהעיניים שלנו נפגשות. אתה, שמחייך אליי כל  הזמן ורק מחכה ומבקש את מבטיי, או את שיריי ואת חיוכיי, איך אפשר שלא תבוא אהבה? אבל היא לא הגיעה, לא במלואה, לא בעוצמתה, לא כמו שהיא אמורה להיות, לא  כמו בספרים, בסיפורים, ואני כמובן מלאת רגשות אשמה.

בחודש האחרון פתאום גדלת, פתאום יצאת לעולם, פתאום התחיל לדגדג לי בחזה, והלב שצמח הכה שורשים. ועכשיו, עכשיו אתה בתוך הלב שלי. אתה ואחותך עמוק בלב עם כל הקושי, חוסר השינה, העניינים עם ההנקה, הנסיעות, ההירדמות ומה לא. אתה ואחותך עמוק בפנים.

אני אוהבת אותך ואותך, אמא.

 

**

בטח יעניין אותך לקרוא עוד דברים שאמהות כותבות לגבי האהבה שלהן לילדים, וגם להצטרף לרשימת התפוצה. מוזמנת להגיב כאן למטה, אני תמיד קוראת. לימור, יוצרת האתר.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הרגשת בדידות

מאת : אמא אחרי לידה

10 באפריל 20126 תגובות

מתוך אחרי לידה, חברות ובדידות

אני כבר כמעט חודשיים וחצי אחרי וברוך השם הכל תקין.

רק שיש ימים שאני מוצאת את עצמי נשארת בבית, כי נמאס כל יום לצאת מהבית בשביל לא להיות. חשוב ביותר לציין שאני לא גרה קרוב לאמא או למשפחתי, אני גרה קרוב לחמתי ולגיסות שלי. רק אופס, כמה חבל שאף אחת מהן אפילו לא פעם אחת התקשרה ושאלה אם אני צריכה משהו???? או שאלה אם בא לי לבוא איתן, אם הן עושות משהו ?

כלום, פשוט כלום, אז כן יש לי את הימים שאני עייפה מלצאת מהבית ובא לי להישאר לנוח בבית עם הילד, אבל אז אני מוצאת את עצמי כל היום לבדי עד שבעלי מגיע מהעבודה וגם אז בא לך שמישהו יבוא לבקר, אבל אף אחת מהן אפילו לא מתקשרת לשאול אם אני צריכה עזרה במשהו, אז למה שתבוא? ואופס, שוב אני בוכה בגלל זה, זה כל כך פגע ופוגע. מה, איזה אדם זר פתאום ??

לישון כדי לחיות

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, רוצות לישון!

שינה, שינה, שינה, כמה שהיא חסרה.

יכולנו לכתוב עליה שירי רומנסות מריירים,

יכולנו לערוג לה כמו מאהב לטיני באיטליה,

כמה שהיא חסרה וכמה שאנחנו מפנטזות עליה,

כמה שהיא בלתי מושגת וחמקמקה.

איך אומרים "יש לי מפלצת בבטן" ?

מאת : מגלה את עצמי מחדש

17 בדצמבר 201118 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

איך אומרים "יש לי מפלצת בבטן"? ולמי???

איך בכלל משתפים תחושות כאלו. הן כל כך קשות בעיקר לי וגם לסביבה. מה יגידו "זה הורמונים, זה יעבור"?- את מי זה בכלל מעניין? ומתי זה יעבור? ואיך תבטיחו לי שזה באמת יעבור ושאין לי מפלצת בבטן ומה זה אומר בכלל מפלצת, ועם מי מדברים על הדברים האלו, שכן, הם נוראיים.

זה מה שאני חושבת! זה מה שאני מרגישה!!

מפחדת נורא מהתחושה הזו, מרגישה בכלוב, כלואה. אין למי לספר. אין מי שיבין, אין מי שיתמוך.