אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע

מאת : נופר בצר שחר

24 באפריל 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, רק אהבה

אהבה, תינוק, תינוקות, אמהת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

אוטוטו חצי שנה עוברת. אם הייתי חוזרת לעבודה בשבוע הבא היינו נפרדים, ונפגשים לארבע שעות ערות ביום, אבל הפעם לא. הפעם בדיוק כשאתה נהיה חמוד, חמוד באמת, וכשהלב השני שצמח בי כשנולדת מתחיל סופסוף לנבוט ולהראות ניצנים, הפעם אני ואתה נשארים. נשארים בבית כדי להמשיך להשקות את הלב, שיצמחו בו עוד ועוד פרחים.

אני לא יודעת למה, אבל לאהבה שלי אליך לקח זמן להגיע. אולי זה בגלל שלא הגעת בדיוק בזמן המתוכנן. אולי זה בגלל שאחותך מילאה לי את הלב ולא הבנתי שגדל אצלי עוד אחד בשבילך. אולי זה בגלל שבכית הרבה ואני לא הבנתי אותך. אולי זה בגלל רגשות האשם על הזמן שאני לוקחת מאחותך והקנאה שראיתי בעיניים שלה. אולי.

ואתה כל כך קטן, מסתכל עלי כל הזמן, בוכה כשמישהו אחר מחזיק אותך ונרגע ישר כשהעיניים שלנו נפגשות. אתה, שמחייך אליי כל  הזמן ורק מחכה ומבקש את מבטיי, או את שיריי ואת חיוכיי, איך אפשר שלא תבוא אהבה? אבל היא לא הגיעה, לא במלואה, לא בעוצמתה, לא כמו שהיא אמורה להיות, לא  כמו בספרים, בסיפורים, ואני כמובן מלאת רגשות אשמה.

בחודש האחרון פתאום גדלת, פתאום יצאת לעולם, פתאום התחיל לדגדג לי בחזה, והלב שצמח הכה שורשים. ועכשיו, עכשיו אתה בתוך הלב שלי. אתה ואחותך עמוק בלב עם כל הקושי, חוסר השינה, העניינים עם ההנקה, הנסיעות, ההירדמות ומה לא. אתה ואחותך עמוק בפנים.

אני אוהבת אותך ואותך, אמא.

 

**

בטח יעניין אותך לקרוא עוד דברים שאמהות כותבות לגבי האהבה שלהן לילדים, וגם להצטרף לרשימת התפוצה. מוזמנת להגיב כאן למטה, אני תמיד קוראת. לימור, יוצרת האתר.

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה טבעית לא מתוכננת

מאת : אמא של איילה

2 בפברואר 20118 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשעה 10 הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר לסבול, בכיתי, הקאתי הרגשתי רע…. המיילדת דלית אמרה שאם אני רוצה אפידורל הם יכבדו את זה אבל שאני אקח בחשבון שעד שאני אקבל עירוי נוזלים ועד שהמרדים יגיע ויכול להיות שזה רק יעכב את הלידה ויש אופציה נוספת שהיא תפקע לי את המי שפיר, זה יהפוך את הצירים לכואבים ותכופים אבל יזרז עניינים……. בצרחות עניתי לה תפקעי.. רק שיגמר…. ( מצידי אפילו שיוציאו לי אותה מהגרון… רק שיגמר ).היא פקעה את המים, הפעולה לא כאבה בכלל, הצירים נהיו נוראיים וכואבים קיבלתי גז צחוק וניסתי להתמודד עם הצירים בשכיבה על הצד, על הגב, על צד שני. כל כך כל כך כאב לי שלא יכולתי לנשום.

שם הציור: "חניכת הקשת בענן"

מאת : אהלה מוזיקנט

15 ביולי 20110 תגובות

מתוך יצירה נשית

היצירה היא קולאז' שנעשתה כחלק מסידרה-פורטרט עצמי- אשר בה השתמשתי בצילומים מתקופות רבות בחיי ובעזרת טכניקות שונות ניתנה להן תחושת המודעות /יופי/עצב/דואליות כמימד נוסף.

הקולקציה כולה כוללת 12 יצירות ומהווה מעין סיכום זמן חיים עד עתה.

"נפטרתי מהילד"!

מאת : טלי בר אור

14 בפברואר 201125 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

כשהייתי איתו, הרגשתי שאני מזניחה את העבודה, את הלקוחות שצועדים אתי באופן קבוע, את מה שמתרחש בתחום עיסוקי החי והדינאמי, ויותר מכל, חששתי כל הזמן שאני מחמיצה את המוזה שלי, שהייתה חמקנית מתמיד. מנגד, כשעבדתי, הרגשתי שאני עושה לי ולבני עוול כשאני לא לוקחת חלק בכל רגע נתון בדמותו המתפתחת, שקורמת עור וגידים שם בסלון. עם המטפלת.