אני מתאהבת לאט לאט, כמו צעדים קטנים שפוסעים מתוך הלב פנימה והחוצה.
"גוף יאמר ראשון
אחריו הלב"
אני מקשיבה לגוף,
ידיים מושטות קדימה.
עיניים מדברות, חיוך שמתרחב,
תחושה לא ידועה מתחילה לתפוס מקום בלב.
לא בבת אחת,
בחלקים קטנים.
מתאהבת לאט לאט,
כמו צעדים קטנים,
שפוסעים מתוך הלב פנימה והחוצה.
מביטה בו ישן בעריסה,
ופוגשת את עצמי.
אני והוא נאספים יחד לזיכרון, למנגינה, לריח של געגוע ובית.
לומדת מדי יום לאהוב יותר ויותר את מי שאני,
את החלקים הזרים והמוכרים שבי.
לאהוב את האהבה שנפתחה בי.
חיוך ראשון,
צחוק מתגלגל,
ברבורים של אושר,
בכי של כאב.
כמו מים שזורמים ממני אליו וממנו אליי,
מתיזים זה על זה טיפות גדולות של חום.
משהו חדש נוצר בליבי, בליבו.
חוטים צפופים של חסד.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית
"את מוכרת לי מפעם" או האם אני כבר אוהבת את התינוקת שלי? / שירה דרוקר
מחשבות על התחפשות/ מיטל גזלה
צילום: רותם סולומון
מתאהבת לאט לאט.