האם יש קשר בין דיכאון אחרי לידה לבין אפידורל?

מאת : לימור לוי אוסמי

28 במאי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, מבט מקצועי, תחושות מגוונות אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה אפידורל הריון תינוקות משפחה

 

אני רוצה להתייחס למחקר שפורסם היום ב'ידיעות אחרונות' המציג כביכול קשר בין קבלת אפידורל לבין התמודדות עם דיכאון אחרי לידה.

דרך ממצאי המחקר, שנעשה בבית חולים בילינסון וממצאיו התפרסמו היום (ב') בעיתון, אפשר להבין את מה שלא נכתב שם בצורה ברורה, אבל הוא ידוע- יש קשר בין הפער שנשים חוות בין הפנטזיה למציאות לבין קושי רגשי ודיכאון אחרי לידה.

מה זה אומר במילים פשוטות? זה אומר שככל שיש פער גדול יותר בין מה שפנטזנו ורצינו לבין מה שפגשנו במציאות, כך יש יותר סיכון שנחווה קושי רגשי או דיכאון בתקופה שאחרי הלידה. לעומת זאת, כשיש פער קטן בין מה שרצינו לבין המציאות, כך יש פחות סיכון לקושי רגשי או דיכאון. זה די הגיוני ואינטואיטיבי, לא? אני בטוחה שכל מי שהרגישה שהיא נפלה על הפרצוף מרוב שהמציאות הייתה רחוקה ממה שחשבה יכולה להבין את זה.

 

מהם ממצאי המחקר?

מה המחקר הנוכחי בבילינסון עשה? הוא בדק אם נשים לפני לידה רצו לקבל אפידורל או לא, מה קרה להן בפועל, והעבירו להן שאלון לבדיקת דיכאון שישה שבועות אחרי הלידה ( שאלון דומה לזה שאתן מכירות מטיפת חלב). מה הם מצאו במחקר? הם מצאו ש:

  • נשים שרצו לקבל אפידורל ובמציאות אכן קיבלו אפידורל (המציאות דומה למה שהן רצו)- מתמודדות בשיעור דיכאון דומה לכלל האוכלוסייה.
  • אצל נשים שלא רצו לקבל אפידורל ובמציאות לא קיבלו אפידורל (המציאות דומה למה שהן רצו)- – ישנו שיעור דיכאון שנמוך (!) מכלל האוכלוסיה.
  • אצל נשים שרצו לקבל אפידורל אבל בסוף לא קיבלו אפידורל (המציאות לא תואמת את הרצון)- שיעור דיכאון גבוה יותר מכלל האוכלוסייה.
  • אצל נשים שלא רצו לקבל אפידורל ובסוף קיבלו אפידורל (המציאות לא תואמת את הרצון)- שיעור הדיכאון הגבוה ביותר מקבוצות המחקר.

אני מוצאת את הנתונים האלה מרתקים גם בגלל שהם מראים שוב עד כמה הפערים בין הפנטזיה למציאות קשורים לאיך שאנחנו מרגישות אחרי הלידה, וגם כי הם מסמנים משהו מאוד מעניין עבור נשים שמאוד לא רוצות לקחת אפידורל.

אם תשימו לב- כשנשים לא רצו לקבל אפידורל הגשימו את החלום או את הרצון שלהן ואכן לא קיבלו אפידורל, המצב הרגשי שלהן היה הכי טוב מכל הקבוצות, אפילו יותר מהאוכלוסייה הכללית של נשים אחרי לידה(!). לעומת זאת, כשאותה קבוצת נשים בסוף כן קיבלו אפידורל, המצב הרגשי שלהן היה הגרוע ביותר מכל הקבוצות שנבדקו. אני בטוחה שהרבה נשים שפנטזו על לידה ללא אפידורל אבל בסוף קיבלו אפידורל יוכלו להבין את תחושת החלום ושברו ולזהות את עצמן בזה. אני יכולה להניח שממצאים דומים אפשר לראות גם בנוגע לניתוח קיסרי לא מתוכנן.

 

מה עולה בי בעקבות הנתונים?

מה עולה בי בעקבות הנתונים האלה?

  • שפערים בין הרצון והפנטזיה לבין המציאות הם דבר שיש לקחת אותו ברצינות, כי שוב ושוב מחקרים מראים שיש קשר בינם לבין המצב הרגשי של נשים אחרי לידה.
  • חשוב לדבר על הפערים האלה עוד לפני הלידה, כדי להכין את עצמנו לכל תרחיש אפשרי. אני מרגישה שפתיחות לאופציות שונות של לידה, גם אם הן ממש שונות ממה שאנחנו מקוות לו, יכולות לעזור לנו בהתמודדות עם הפער.
  • חשוב שנשות מקצוע שמכינות ללידה ללא אפידורל ייקחו בחשבון את ההשלכות הרגשיות של הפערים בין הרצון למציאות. אני מאמינה שככל שיותר נשות מקצוע תהיינה מודעות לתחושות האכזבה והכישלון שנשים מרגישות בעקבות קבלת אפידורל והסיכון להתמודדות עם דיכאון, כך ההכנה הרגשית והמקצועית תהיה בהתאם.
  • כדאי לשקול שלא לנפנף את הפערים האלה ולחשוב רק מחשבות נוסח 'לא נורא, זה בסך הכול אפידורל, העיקר שאני בריאה ויש לי תינוק בריא', אלא לתת להם מקום לאכזבה. אובדן של פנטזיה ורצון יכולים להיחוות כמו אובדן של ממש, שהרבה פעמים עוזר לדבר אותו, לעבד אותו, לבדוק מה אנחנו זקוקות כדי להתמודד איתו.
  • אמנם הרבה פעמים נשים מקדישות זמן לעיבוד הלידה רק לקראת הלידה הבאה, אבל כדאי לשקול תהליך של מספר שיחות המתמקד בפער הנחווה, באשמה, בתסכול, בכישלון הגוף, כי זה יכול לעזור ביכולת להתמודד עם הפערים והתחושות שעולות מולם.

 

דיכאון אחרי לידה אפידורל הריון תינוקות משפחה

אם עולות בכן מחשבות או תחושות נוספות, אשמח כמובן לשמוע

לימור

 

לימור לוי אוסמי, פועלת להעלאת מודעות ולהתפתחות אישית מתוך המעבר להורות. קצת עליי ועל הליווי שלי, הבלוג שלי.

*אפשר לשתף בקבוצות או במקומות שמרגישים לכן שזה יכול לתרום לנשים שם.

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הניתוח הקיסרי שעברתי

מאת : קרן

3 בספטמבר 20123 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

יונתני שלי בן חצי שנה. חצי שנה של אושר שכמוהו לא תיארתי בחיי (לצד הקושי שגם הוא בלתי ניתר לתיאור…).

אני רוצה לספר לכן על הניתוח הקיסרי שעברתי, כי פתאום כל הרגשות עלו. אולי כי עכשיו שהוא גדל קצת, יש לי זמן להכיל את כל מה שקרה. אין ספק שצריך זמן לעבד את החוויה המפוקפקת הזו שנקראת ניתוח קיסרי. אגב, אני אישית עוד לא חוויתי לידה רגילה, אז אין לי מושג אם זה אחרת או אותו דבר. בכל מקרה, הנה הסיפור שלי.
בשבוע 30 התבשרנו על ידי הרופא שהתינוק במצג עכוז. אין מה לדאוג כמובן, יש לו המון זמן להסתובב. בנקודה זו התחלתי לקוות כל יום שהוא מתהפך לו לכיוון הנכון. עם זאת, עמוק עמוק בפנים ידעתי שאני הולכת לניתוח קיסרי. מודה באשמה- הידיעה הזו הייתה אצלי החל משבוע 14 להיריון!

אוצרות סטטוס: תערוכה עלינו, האמהות

מאת : שירה ריכטר

17 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך אחרי לידה

אמהות זה סוג של מוקש. כי האמהות היא פרה קדושה. קדושה מידי. מרוב שהיא קדושה, אין לה זכות קיום משל עצמה. וגם אין לה ערך כלכלי. האמא מצולמת מכל זווית אפשרית- מוכרת תחליפי חלב, או אהבת אם, אבל הזווית הספציפית ואינדווידואלית שלה עדיין לא מספיק מתוקשרת. לא מספיק מצוירת. לא מספיק בסרטים. לא מספיק באמנות.

מה אפשר לעשות כשהצרכים של הילד מתנגשים עם הצרכים שלך?

מאת : ליטל גרין

10 באוגוסט 20113 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מקצועניות מדברות

לא פעם אנחנו מרגישות שהרצונות והצרכים של הילדים משתלטים על המרחב המשותף ואנו חשות כעס ומרמור. אבל, למה בעצם ? מדוע הצרכים של הילד תופסים את רוב המרחב המשותף שלנו ?

התשובה לכך מורכבת. האם המכוונות הגבוהה לצרכים ולרצונות של הילדים היא תמיד הכרחית? רצויה? איזה מסר אנחנו מעבירות בכך לילדים?