האם אפשר למנוע דיכאון אחרי לידה?

מאת : לימור לוי אוסמי

15 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

זכרתי במעומעם שפעם הייתי טיפוס שמח, מלא ויטאליות. חלומות. שאיפות. תשוקה. זכרתי גם שפעם אהבתי להיות עם אנשים ואהבתי לבלות ועכשיו כל מה שמעניין אותי זה לישון. לא להרגיש את המועקה.
"אז ככה זה יהיה כל החיים?" שאלתי פעם את גיסתי. "ככה כל הזמן? כל יום לקום, לטפל. לקחת לגן, לבשל, להחזיר מהגן, להאכיל, לשחק, להעביר איכשהו את השעות עד ארוחת הערב ומקלחות והשכבה. לישון ולקום באמצע הלילה. פעם. פעמיים. שלוש. ולקום שוב בבוקר לאותו יום בדיוק? ככה?."

(אורנה פיטוסי, מתוך הספר "הדובה הגדולה" של נורית טל-טנא, שרוצה לצאת לאור).

כשאנחנו שומעות חברה שמבטאת קושי גדול, עצבות, כשהיא לא מרגישה אהבה כלפי התינוק, או מרגישה חרטה, כעס, חוסר אונים, תשישות או חוסר הנאה – כמעט מיד נדלקת לנו נורה אדומה. יכול להיות שהיא בדיכאון אחרי לידה? איך אפשר לעזור לה? ואכן, הנורה הזאת נפלאה ומגייסת אותנו לעטוף ולהתגייס למען נשים אחרי לידה, אבל אולי לפעמים אנחנו נזכרות ונזכרים מאוחר מדי?

אני חוששת שלפעמים בלי לשים לב, אנחנו (וגם אני) מחכות להתמוטטות, לשבירה, לבקשת עזרה ברורה ומדויקת מצד אישה אחרי לידה. לפעמים אנחנו מחכות שהיא תגיד בצורה מפורשת שהיא צריכה עזרה, אולי כי נוח לנו להמשיך בשגרה ולהניח שהיא מסתדרת. "מדוע רק כשאנחנו בקושי אמיתי, במצב של נזקקות לעזרה, רק אז אנו זוכות למענה?", כתבה אוסי הורביץ באתר נשים מדברות אמהות, "מדוע העזרה לא ניתנת באופן אוטומטי לנשים אחרי לידה, כדי שלא נגיע למצב של הקושי הבלתי נסבל הזה, שלפעמים מתבטא בדיכאון?". ובאמת, למה? זאת בהחלט שאלה שראויה להישאל.

מתוך כתבה שכתבתי לאתר mako- ההמשך כאן.

כתבות נוספות שלי אפשר למצוא בבלוג שלי

לימור לוי אוסמי, מלווה תהליכים רגשיים ומסייעת קבלת החלטות בתקופה שאחרי הלידה. יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. גרה בכרכור.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך להקשיב לעצמך

מאת : עטרת ליפשיץ

16 במאי 20123 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, אמהות וקריירה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

זאת היתה הפגישה הראשונה שלי עם חגית, פגישת הכרות בה אני מתחילה להבין את הסיבה שבעתיה הגיעה אליי. חגית פתחה ואמרה:

"איבדתי את עצמי, אני לא אוהבת את החיים שלי,

אני לא יודעת מה אני רוצה, כל החיים הפכו חובות ומטלות,

אין לי זמן לעצמי ואין לי זמן לנשום, מה עושים?"

היונקת המושפלת | לקראת הריון

מאת : שרית ב.

31 במרץ 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני מורדת ומסרבת. והגוף שלי לא רוצה, ומוחי משבית לי את השחלות. וכל העולם יכול להתפוצץ, אבל אני נועדתי לחיים אנוכיים של טיולים מיותרים, שינה מאוחרת, שקט ורוגע. אין ילדים צורחים לגדל, שום ילד לא יאכזב אותי בגיל מאוחר יותר, או ישלח אותי לבית אבות בניגוד לרצוני. אני לא יכולה לגרום לזה לקרות כי זה משהו שפשוט קורה, ואת לא יכולה לעשות את זה.

לידת בית: על מאבקים וקשיים בירוקרטיים

מאת : שירה דרוקר

28 במרץ 201115 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אישה שבוחרת ללדת בבית צריכה לממן את הוצאות הלידה בעצמה. תמיד אמרתי שאני אהיה מוכנה להשקיע בחוויית הלידה כמה כסף שאדרש להשקיע, כי לדעתי זו חוויה ששווה להשקיע בה. וכך אכן אני עושה. אני אצטרך לרכוש לעצמי ציוד ללידה, לפי רשימה שקיבלתי מהמיילדת. בנוסף, אני אצטרך לשלם למיילדת סכום לא מבוטל של 5000 ₪ עבור שירותיה. ויש עוד הוצאות זניחות (זה לא נגמר…).