האם אפשר למנוע דיכאון אחרי לידה?

מאת : לימור לוי אוסמי

15 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, פחדים וחרדות אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

זכרתי במעומעם שפעם הייתי טיפוס שמח, מלא ויטאליות. חלומות. שאיפות. תשוקה. זכרתי גם שפעם אהבתי להיות עם אנשים ואהבתי לבלות ועכשיו כל מה שמעניין אותי זה לישון. לא להרגיש את המועקה.
"אז ככה זה יהיה כל החיים?" שאלתי פעם את גיסתי. "ככה כל הזמן? כל יום לקום, לטפל. לקחת לגן, לבשל, להחזיר מהגן, להאכיל, לשחק, להעביר איכשהו את השעות עד ארוחת הערב ומקלחות והשכבה. לישון ולקום באמצע הלילה. פעם. פעמיים. שלוש. ולקום שוב בבוקר לאותו יום בדיוק? ככה?."

(אורנה פיטוסי, מתוך הספר "הדובה הגדולה" של נורית טל-טנא, שרוצה לצאת לאור).

כשאנחנו שומעות חברה שמבטאת קושי גדול, עצבות, כשהיא לא מרגישה אהבה כלפי התינוק, או מרגישה חרטה, כעס, חוסר אונים, תשישות או חוסר הנאה – כמעט מיד נדלקת לנו נורה אדומה. יכול להיות שהיא בדיכאון אחרי לידה? איך אפשר לעזור לה? ואכן, הנורה הזאת נפלאה ומגייסת אותנו לעטוף ולהתגייס למען נשים אחרי לידה, אבל אולי לפעמים אנחנו נזכרות ונזכרים מאוחר מדי?

אני חוששת שלפעמים בלי לשים לב, אנחנו (וגם אני) מחכות להתמוטטות, לשבירה, לבקשת עזרה ברורה ומדויקת מצד אישה אחרי לידה. לפעמים אנחנו מחכות שהיא תגיד בצורה מפורשת שהיא צריכה עזרה, אולי כי נוח לנו להמשיך בשגרה ולהניח שהיא מסתדרת. "מדוע רק כשאנחנו בקושי אמיתי, במצב של נזקקות לעזרה, רק אז אנו זוכות למענה?", כתבה אוסי הורביץ באתר נשים מדברות אמהות, "מדוע העזרה לא ניתנת באופן אוטומטי לנשים אחרי לידה, כדי שלא נגיע למצב של הקושי הבלתי נסבל הזה, שלפעמים מתבטא בדיכאון?". ובאמת, למה? זאת בהחלט שאלה שראויה להישאל.

מתוך כתבה שכתבתי לאתר mako- ההמשך כאן.

כתבות נוספות שלי אפשר למצוא בבלוג שלי

לימור לוי אוסמי, מלווה תהליכים רגשיים בהורות. יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות'. גרה בכרכור.

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שוטפים לי את המוח

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בדצמבר 201112 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלה "מה שלי" ו"מה לא שלי", מה משפיע עליי מבפנים, מה משפיע עליי מבחוץ והאם אפשר בכלל להפריד בין השניים ?

כבר מאז שגלעד שליט שוחרר מהשבי, אני רוצה לכתוב משהו שקשור לזה. חודשיים הדבר הזה מתבשל אצלי בבטן.

איזו מין ילדה את היית ?

מאת : אמא אחת

17 במאי 20122 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בערך שבועיים אחרי שבני נולד, פגשתי בה. בילדה הפנימית שבי, שהביטה בסיטואציה החדשה בפליאה מהולה בכעס.

האמת, נפגשנו כבר בהריון, בעוד הילדה הפנימית דרשה מקום לעצמה וחששה מה יקרה כשהתינוק יוולד ולמה בכלל הוא צריך להיוולד והאם הוא יתפוס את מקומה.

אני זוכרת את עצמי מנסה פשוט להקשיב לה, להבין מה מציק לה ולהסביר שהיא תמיד תהיה איתי, גם כשהתינוק יוולד. שהוא לא יחליף אותה כמו שהיא מפחדת.

לקראת לידת בית: הרגע מתקרב

מאת : שירה דרוקר

17 באפריל 20114 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני מרגישה את התנועות שלה בבטן, הן הופכות להיות תנועות של אי נוחות, כאילו היא אומרת: "אוףףף… תנו קצת לשחרר את הרגליים… צפוף כאן!!!", היא דוחפת עם הרגליים והגב שלה נלחץ לעומת הבטן שלי, טוסיק קטן בולט החוצה מהצד… ואני מבינה שזאת תינוקת בגודל אמיתי, אחד לאחד, שנמצאת כרגע בפנים, אבל יכולה באותה מידה לחיות גם בחוץ, וזה מדהים אותי.