ההנקה זה נהדר לאחרות, אבל לא בשבילי /מיטל גזלה רופא

מאת : מיטל גזלה רופא

30 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

טיפות מרטיבות את חולצתי לקראת שלהי ההיריון.
מסמנות לי במורד גלישתן החוצה את כובד משקלי, הפיסי, הרגשי.
כמו מתרגלות על יבש, במסלולן המרטיב את הדרך כולה עד שתגענה ליעדן.
מהו אותו יעד? אינני יודעת.
האם יש בתוכי יעד?
האם אפשר בכלל להמשיג בעולם הלידה, ההנקה והאימהות קנה מידה אליו נשאף להגיע?
ההנקה מעולם לא הייתה משאת נפשי.
הרעיון עצמו נראה לי טבעי ומרגש, חשוב ומחבר, בסיסי ומרפא.
ובתוכי- התנגדות. התנגדות לאובדן החופש, לטוטאליות, לתלות הבלעדית. התנגדות למאמץ, לחוויה של כאב.
החלק הזה שבתוכי שמתנגד, שצועק בקול רם 'הנקה זה נהדר אבל לא בשבילי' מבקש לספר את הסיפור מנקודת מבטו.

 

ההנקה מניקה, להניק תינוקת הריון ולידה

הוא מביט בעיניים עייפות, מתיישב בגוף לאה על כיסא, אוחז בתינוק בחיוך רפה.
מסביבו ערימות של כביסה, כלים נערמים בכיור, שאריות ופליטות היום מצטברות בדפנותיו כמו מבקשות לההאחז במשהו יציב.
החלק הזה בתוכי כמו מבקש לנוע אל האימהות בחלקים ולא בבת אחת, להתמסר מתוך חיבור שייבנה במקצב תופים איטי.
ההנקה עבורו היא בבת אחת, היא שיטפון גדול.
בהנקה הוא נשטף עם הזרם, כמו הולך לאיבוד.
עייף מלמסור דין וחשבון, לחוש אשמה וספק, מותש מלעמוד ביעדים.
כאב של תפרי הקיסרי חירום משלח בי חיצים עמומים שהולכים ומתחזקים, מבקשים לתפוס מקום.
בא לי רק לקחת משכך כאבים שישקיט את הכול אבל אני לא נוטלת. הכאב מערבל את בטני אבל גם מאפשר למשהו להיות.
מאפשר לי להבין שללדת ילד זה דבר שלם הרבה יותר מסך חלקיו.
מחלקי ההאכלה, ההזנה, האהבה וההנקה.
במקצב התופים שלי נשימה עמוקה נכנסת, כזו שמאפשרת לאהבה גדולה להיכנס לליבי.
אהבה שהיא גדולה יותר מיעדים, סטטיסטיקות וחישוב סיכויים וסיכונים.
גדולה יותר מלהצמיד תינוק לשד, מניסיונות לחבר אותו.
אהבה שהיא פשוט חיבור לב ועוד לב שסכומם תמיד עגול ושלם.

 

 

אולי יעניין אותך לקרוא:

את הבלוג של מיטל

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

 

צילום: רותם סלומון

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

ילד מקסים שלנו, אני כל כך שמחה שזכינו בך

מאת : ilym

25 במרץ 20114 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

היום ממרומי חצי שנה אני מבינה שכשנולדת, הרגש העצום ההוא שחשתי היה בעיקר אחריות עצומה וחמלה, חמלה עליך על ששלפו אותך ככה בטרם היית מוכן, חמלה על כך שיצאת בבת אחת לעולם גדול וזר ואתה צריך להתרגל אליו עכשיו, כל כך הרבה להתמודד איתו בבת אחת. כמובן שגם אהבה גדולה, אבל אני יכולה לומר שהיא לא משתווה לאהבה שאני חשה כלפיך היום!

אני לא אשקר,ההתחלה לא הייתה קלה. לא לך ולא לנו. חזרנו הביתה מבית החולים באופוריה גדולה שמהר מאוד נמהלה בפחד ומחשבות של "מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו".

בכי אחרי לידה

מאת : שלומית ארד

26 במאי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, סיפורי לידה, קושי אחרי לידה

אחד הדברים שהפריעו לי ביותר, מעבר לטראומה עצמה והכעס על "למה לא סיפרו לי שזה יכול לקרות", היתה התחושה הזו, המסר הנסתר, של :"תגידי תודה. הרי היה יכול להיות יותר גרוע,ובעצם, את צריכה להיות אסירת תודה (לרופאים) שאת והתינוקת בכלל בחיים. איך את יכולה להתלונן בשעה שיש נשים שכל כך רוצות להיות אמהות ולא יכולות או שחלילה קרה להן אסון…"

השואה בראי אחר, ראי האִמהות שבי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

7 באפריל 20132 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

תוהה איך אמא יכלה לחיות אם הידיעה שרצחו את ילדיה,

תינוקות שרצו לאכול או לינוק ואין אין אוכל,

מה עושים ? כמה הזוועה בלתי נתפסת.