לינוק, הנקה, מניקה, אמא, אמהות, תינוקות, אחרי לידה
אחרי לידה,  הנקה,  תחושות מגוונות אחרי לידה

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה, ומשהו בלב שלי נמחץ

הוא לא רצה לינוק, פשוט לא רצה.
היא ינקה עד שנגמר, וגם כשנגמר הייתה שמה על הציצי ראש עם המוצץ ומתמסרת.
מתמסרת לחיבוק, לערסול, נרדמת בכיף שלה בכרבול הזה.
והוא דעתן, אין לו זמן לחיבוק, לפינוק. הוא צריך לגדול ומהר. פשוט לא רצה לינוק.
להספיק לזחול, לטפס, לעמוד, לשבת.
ושוב להספיק למשחק הבא.
ומה יש שם במטבח? מישהו מבשל, מישהו פתח דלת החוצה. הכל הוא צריך לראות, לדעת, לבדוק, לבחון, להרגיש, לחוות.
אין לו זמן עכשיו לינוק, לנוח, להתנתק מהעולם. הוא טורף את העולם.
בהתחלה, כשהבנתי שחסר חלב וקניתי את התמ"ל, הרגשתי שכולם מסתכלים עליי. איזו אמא היא? לא מניקה.
אחר כך, כשכבר נלחמתי חודשיים וכלום, הרמתי ידיים.
ובעגלה ערמות של סימילאק. ידעתי שזהו, כולם כבר יודעים ובטוחים שאני האמא הכי גרועה שיש. וגם אני הרגשתי ככה.
איך לא הצלחתי לתת לו עוד?
אבל אין… הוא פשוט לא רוצה לינוק.
יש לי ילד חזק, דעתן, עקשן, שטורף את העולם. בחוויות, לא באוכל.
את זה אני יודעת ועל זה אני שמחה וגאה.
אבל עדיין כשאני רואה אמא אחרת שמניקה,
משהו בלב שלי נמחץ.

אולי יעניין אותך:
ליווי רגשי אחרי לידה
לשיתופים נוספים של נשים בנושא ההנקה.
"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

× את יכולה לכתוב לי לווטסאפ