הנקה זה נהדר, אבל לא בשבילי

מאת : מיטל גזלה רופא

30 ביולי 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

 

טיפות מרטיבות את חולצתי לקראת שלהי ההיריון.
מסמנות לי במורד גלישתן החוצה את כובד משקלי, הפיסי, הרגשי.
כמו מתרגלות על יבש, במסלולן המרטיב את הדרך כולה עד שתגענה ליעדן.
מהו אותו יעד? אינני יודעת.
האם יש בתוכי יעד?
האם אפשר בכלל להמשיג בעולם הלידה, ההנקה והאימהות קנה מידה אליו נשאף להגיע?
ההנקה מעולם לא הייתה משאת נפשי.
הרעיון עצמו נראה לי טבעי ומרגש, חשוב ומחבר, בסיסי ומרפא.
ובתוכי- התנגדות. התנגדות לאובדן החופש, לטוטאליות, לתלות הבלעדית. התנגדות למאמץ, לחוויה של כאב.
החלק הזה שבתוכי שמתנגד, שצועק בקול רם 'הנקה זה נהדר אבל לא בשבילי' מבקש לספר את הסיפור מנקודת מבטו.
הוא מביט בעיניים עייפות, מתיישב בגוף לאה על כיסא, אוחז בתינוק בחיוך רפה.
מסביבו ערימות של כביסה, כלים נערמים בכיור, שאריות ופליטות היום מצטברות בדפנותיו כמו מבקשות לההאחז במשהו יציב.
החלק הזה בתוכי כמו מבקש לנוע אל האימהות בחלקים ולא בבת אחת, להתמסר מתוך חיבור שייבנה במקצב תופים איטי.
ההנקה עבורו היא בבת אחת, היא שיטפון גדול.
בהנקה הוא נשטף עם הזרם, כמו הולך לאיבוד.
עייף מלמסור דין וחשבון, לחוש אשמה וספק, מותש מלעמוד ביעדים.
כאב של תפרי הקיסרי חירום משלח בי חיצים עמומים שהולכים ומתחזקים, מבקשים לתפוס מקום.
בא לי רק לקחת משכך כאבים שישקיט את הכול אבל אני לא נוטלת. הכאב מערבל את בטני אבל גם מאפשר למשהו להיות.
מאפשר לי להבין שללדת ילד זה דבר שלם הרבה יותר מסך חלקיו.
מחלקי ההאכלה, ההזנה, האהבה וההנקה.
במקצב התופים שלי נשימה עמוקה נכנסת, כזו שמאפשרת לאהבה גדולה להיכנס לליבי.
אהבה שהיא גדולה יותר מיעדים, סטטיסטיקות וחישוב סיכויים וסיכונים.
גדולה יותר מלהצמיד תינוק לשד, מניסיונות לחבר אותו.
אהבה שהיא פשוט חיבור לב ועוד לב שסכומם תמיד עגול ושלם.

 

לבלוג של מיטל

לקבלת תכנים במייל וליצירת קשר

 

צילום: רותם סלומון

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המצב שלו עדיין קשה מאוד

מאת : אפרת

3 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

כתבתי כאן לפני חודש או יותר נכון – ארבעה שבועות (בהריון למדתי ששבועות לא תמיד מקבילים לחודשים).

כתבתי על התחושות הקשות שבהליכה הביתה והשארת התינוק שלי בבית חולים.

כמה דמעות שפכתי מאז, כמה כאב, כמה תחנונים לבורא עולם וכמה פחד יכול בן אדם אחד להכיל.

המצב שלו עדיין קשה מאוד. הוא עבר ניתוח מסובך, הריאה שלו התמוטטה והוא עלה על מכונת לב ריאה, ירד מהמכונה ועדיין מורדם ומונשם.

אבל – הוא פוקח עיניים מדי פעם ומסתכל בי בעיניים הגדולות והיפות שלו במן מבט עמוק שמתערפל לאחר כמה שניות מרוב חומרי הרדמה (הרגעה) שהוא מקבל.

אני חושבת שזה הניסיון הכי קשה שעברתי בחיים שלי. הניסיון הכי קשה שלנו – של בעלי והבן היותר גדול (בן שנתיים…) שעברנו בחיים.

שוטפים לי את המוח

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בדצמבר 201112 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלה "מה שלי" ו"מה לא שלי", מה משפיע עליי מבפנים, מה משפיע עליי מבחוץ והאם אפשר בכלל להפריד בין השניים ?

כבר מאז שגלעד שליט שוחרר מהשבי, אני רוצה לכתוב משהו שקשור לזה. חודשיים הדבר הזה מתבשל אצלי בבטן.

פשוט שפה אחרת

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

מאוד מוצאת חן בעיניי המחאה הזאת.

מעבר לעניין המאבק לצדק חברתי, אני מאוד אוהבת את הדרך האחרת, השפה האחרת שבה היא מתנהלת.

אני מרגישה שבחיי היום אנחנו כל כך רגילות לשפה מסוימת, שחייבת להודות שלא שמתי לב לשלטון שלה, עד לא מזמן. אני מרגישה השפה השלטת, ה'נחשבת', המוערכת יותר בחברה היא השפה ה"יודעת".