נשים מדברות אמהוּת

השאירי תגובה

שם מלא (חובה)

דוא"ל (לא יפורסם באתר) (חובה)

אתר

אמא שלא אוהבת את הילדים שלה?

מתוך לכל אמא, מקצועניות מדברות, תחושות כלפי הילדים

כל כך הייתי רוצה לכתוב כמו אנתרופולוגית או היסטוריונית או סוציולוגית המסתכלת מהצד על התופעה המודרנית הזאת, שבה לחוסר אהבה לילדים אין מקום, אבל לצערי אני לא. אני לא אנתרופולוגית, לא היסטוריונית לא חוקרת אובייקטיבית (יש בכלל דבר כזה ?). אני אמא. אמא שנמצאת 7 חודשים אחרי לידה, אמא שעייפה מוות לפעמים, שנופלת לפעמים, ששורדת לפעמים, שמתה להתרחק מהבית לפעמים, שאוהבת. לא לפעמים.

הנקה שהתחילה בקושי וכאב ולבסוף הסתיימה קצת אחרי גיל שנתיים

מתוך אחרי לידה, הנקה

בבית המשכתי להניק ללא הגבלה וגם לשאוב. כ"כ כאב לי, שאמרתי לעצמי: "עכשיו אני רוצה אפידורל!" אך בכל זאת המשכתי להניק. לבסוף, הזמנתי יועצת הנקה שאישרה שאכן יש לי חלב בשפע, אך לא הועילה לי בעניין הכאבים. כשנטע היתה בת 10 ימים בלבד, כבר לקחתי אותה לרופא ילדים כדי לבדוק אם יש לה פטרייה או לשון קשורה. הרופא שלל זאת, אך שלח אותנו לבדיקה דחופה בחשד לצהבת… יועצת אחרת הורתה לי להניק רק בתנוחה צידית

למה אני לא אמא אדמה ??

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

אני זוכרת בבירור שיחה על כוס קפה עם אמא שלי, כשניסיתי להסביר לה מה הרגשתי בדיעבד בתקופה שאחרי הלידה. היה לי קשה להודות בזה, אבל סיפרתי לה בכנות שהרגשתי אחרי הלידה שאני לא אמא מספיק טובה, שאני לא מתמסרת לאמהות, שאני לא מספיק סובלנית, מכילה ואוהבת ושאני מתקשה לוותר על עצמי למען אייל. הודיתי בפניה שבאמת הרגשתי באותה תקופה אחרי הלידה שאני מאוכזבת מעצמי, בעיקר על זה שאני לא אמא טוטאלית שמקדישה את כולה לבנה באהבה גמורה, תוך שימת צרכיה בצד לרגע.