נשים מדברות אמהוּת

אחד השקרים הכי גדולים הוא שההנקה קלה למשתמשת. זה לא! זה עוצר את החיים, זה דורש אותך כל הזמן, זה שואב לך את החיים. לצד כל היופי והקסם, צריך תמיכה פיסית, רוחנית ונפשית.

ההנקה מבקשת טבע, אמונה, ושקט כדי להיות מחוברת למקום מרוקן כל כך. היא דורשת תמיכה פיזית- עזרה של עוד ידיים, כי השתיים שלנו מנוטרלות בהנקה. נשים צריכות כוס מים מושתת, יד שעוזרת עם הכלים והכביסות.

לא היה לי את זה, אבל הרוח שלי גיבתה אותי. השתדלתי להניק עם ספר שירה ביד או תוך כדי שירה לילדיי, או תוך כדי העלאת מוזות ליצירה בדמיוני, ואז ההנקה הפכה למרחב של עונג עבורי.

ההנקה מסופרת כאגדה של קרבה, וזה נכון אבל לא רק. זה מצמצם כל כך, גם למניקות. יש עוד כל כך הרבה דרכים לקרבה, יש עוד כל כך הרבה מרחבים!

אני באופן אישי התחברתי לחזה שלי כאיבר מכיל ומאכיל ואהבתי את התפקיד הזה, אבל אני בזה למשטור של ההנקה וחושבת שההנקה היא עוד מרחב לחקירה של נשים. לא מעניין אותי כהוא זה אם אישה מניקה או לא. מבחינתי זה כמו טבעונות או צמחונות, זה עוד מקום לשהות בו.

כמובן שאני נאמנה לעצמי במקום הזה. כלומר, שמחה על ההזדמנות שלי להניק, אבל לא חווה שום צורך שאחרות יניקו אלא אם כן הן מתחברות.