טיפת חלב. טקס "פטמת הזהב"

מאת : ליהי נזרי

14 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

הנקה, להניק, מניקה, פטמה, מניקות, אמא, תינוק, תינוקת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

טיפת חלב. 11:30 בבוקר. אם יש רגע גורלי בחיי, כאישה מניקה, זהו רגע השקילה. מבחינתנו, חשופות הפטמה, זה האוסקר של הפטמות, טקס "פטמת הזהב", הרגע בו אני מניחה את אוצרי נטול הטיטול כמו סצנה מעקדת יצחק של ימינו.

טיפת חלב. שקט בקהל, המצלמה עוקבת אחר תגובותיי. האחות הנחמדה, "אם כל הפטמות", מעצבת פטמת הקהל, מחכה לראות שפטמתי אכן נותנת תפוקה כמו שציפו ממנה, וזה לא מעניין שעד לא מזמן היא הייתה רק ליופי. היא קיבלה פה את תפקיד חייה, כמו קיבלה הזדמנות לשחק בסרט של טרנטינו בעודה רק בת 15.

אפשר לחתוך את המתח בסכין, נשימותיי נהיות כבדות, הפלאפון על מצב 'שקט', אבל בו בזמן במצב 'מצלמה', כדי להיות מוכנה לתעד את הצלחתי, בתקווה ש… בראשי רצות מחשבות ותמונות מלילותינו המשותפים טרוטי השינה, הפליטות על סדין הפלנל, גילגולי העיניים, מספר ארוחות בהן נרדם באמצע ההנקה ופעמים ספורות בהן עשה מצווה ומשך כמה שעות שינה ודחה את סעודתו. עכשיו יש סיכוי שאלו יהיו טיפות החלב שתכרענה את הכל.

 

טיפת חלב, מזרק הנקה, להניק, מניקה, פטמה, מניקות, אמא, תינוק, תינוקת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

אני נושמת עמוקות, מביטה במבט חודרני אל המשקל ומוודאת שהוא מאופס, שלא חלילה מרמים פה והמשחק מכור. הרגע מגיע והספרות מתחילות לזוז כמו במכונת מזל בקזינו נידח בנבדה. הנה, זה תיכף נגמר. תיכף אדע אם הצלחתי במשימה, אם עוללי שיתף פעולה ואכן הטיטולים הספוגים, והקקי שלעיתים ניתז על בגדיי, באמת הביאו אותי למקום המיוחל, לפרס "פטמת הזהב".

בן רגע הספרות קופאות. 3.555 ק"ג. האחות מביטה על הצג ואז אומרת כמכריזה על הזוכה: "הוא עלה… 400 גרם". ואני, שפניי קיבלו כרגע במתנה את צבע הגוף המקורי שלהן, מחייכת חיוך של ניצחון השמור לגדולי הגנרלים עטורי הדרגות. זה לא משנה אם את אקדמאית עם תואר שני בפסיכולוגיה או פליטת תיכון מקיף ד' ביישוב שכוח אל, כל נשות העולם המניקות מתאחדות לרגע משנה חיים בטיפת חלב.

 

אולי יעניין אותך:

פוסטים נוספים על הנקה

טיפת חלב. טיפת רגישות

"אני אמא לתינוק, האם מה שאני מרגישה הוא נורמלי?"- הרצאה דיגיטלית

 

This post has 3 Simple Fields-fields attached. Show fields.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עכשיו הבנתי עצמאות אימהית מהי

מאת : אילנה איצקוביץ'

15 באפריל 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום אני כבר אמא לשניים. כל קושי ואתגר הפך לכפול. בתוך כל העצמאות האימהית הזו שכחתי לגמרי את העצמאות שלי כאישה. את הצרכים שלי, את המשמעות שלי לא רק כאמא, אלא שלי, של עצמי.
עכשיו הבנתי – עצמאות אימהית מהי. זה להיות אמא במשרה מלאה שגם יודעת לשחרר ולא שוכחת את עצמה בדרך…

התינוק שלי בוכה המון- יש לכן עצות?

מאת : אמא עייפה

21 באפריל 201315 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רוצות לישון!

הייתי יכולה להתמודד עם הלילות אם הוא היה משלים שעות שינה ביום, אבל גם במהלך היום הוא ישן בין חצי שעה לשעה במצטבר… הוא כל הזמן בוכה, אם הוא על מזרן הפעילות ואני לא מתעסקת איתו הוא בוכה, גם כשהוא על הנדנדה, הוא בוכה, על הספה הוא בוכה. לא מוכן להיות על הבטן, ברגע שמשכיבים אותו על הבטן הוא מתהפך בחזרה ומתחיל לבכות. לא נראה לי שמשהו מציק לו כי הוא בוכה רק כשהוא לבד ומשעמם לו. אם אני איתו על תקן צוות הוואי ובידור הוא משתף פעולה, צוחק ומחייך. ברגע שאני קמה הוא מתחיל לבכות ולצרוח שאחזור.

הוא אוכל מצוין!!!! גומר בקבוקים של 180 ולפעמים גם 240 מטרנה פעם בשלוש שעות בערך, אוכל פירות וירקות בגן כל יום.

העייפות המצטברת הבלתי אפשרית הזו שכבר שוכנת לה קבע בעצמות, והבכי הבלתי פוסק שלו גורמים למתחים ולעצבים בבית. בן זוגי ואני מוצאים את עצמינו רבים ללא הפסקה על השטויות הכי קטנות. עכשיו אנחנו לא מדברים כבר למעלה משבוע.

איך זה הגיוני שאנחנו לא מצליחים לסגור את החודש?

מאת : שני אביטל-יעקב

15 בנובמבר 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

אני בדרך כלל בנאדם מאוד אופטימי מטבעי, בעיקר מאז הלידה. רוב הזמן הכול ורוד ויפה וגם מה שלא בסדר- יהיה בסדר. אבל לעיתים האופטימיות, ללא הודעה מראש, בוחרת לצאת לחופשה קלה… ומשאירה אותי לבד, חשופה, עם מיליון חששות וחרדות.

אתמול היה היום הראשון של החופשה שלה… זה התחיל כשקיבלתי בבוקר טלפון מהבנקאית שלנו שאומר שככה אי אפשר להמשיך… אז הגענו אליה לפגישה ואנחנו בחריגה (שוב..) אז לקחנו הלוואה (שוב…) ואני מרגישה שאנחנו רק הולכים ומתדרדרים ובדרכנו גורפים איתנו את כל השלג בדרך והופכים לכדור שלג ענק שעלול כל רגע לפגוע בתחתית ולהתרסק…