טקס "פטמת הזהב"

מאת : ליהי נזרי

14 באוגוסט 2018 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה, עמוד הבית

הנקה, להניק, מניקה, פטמה, מניקות, אמא, תינוק, תינוקת, אחרי לידה, היריון ולידה

 

טיפת חלב. 11:30 בבוקר. אם יש רגע גורלי בחיי, כאישה מניקה, זהו רגע השקילה. מבחינתנו, חשופות הפטמה, זה האוסקר של הפטמות, טקס "פטמת הזהב", הרגע בו אני מניחה את אוצרי נטול הטיטול כמו סצנה מעקדת יצחק של ימינו.

שקט בקהל, המצלמה עוקבת אחר תגובותיי. האחות הנחמדה, "אם כל הפטמות", מעצבת פטמת הקהל, מחכה לראות שפטמתי אכן נותנת תפוקה כמו שציפו ממנה, וזה לא מעניין שעד לא מזמן היא הייתה רק ליופי. היא קיבלה פה את תפקיד חייה, כמו קיבלה הזדמנות לשחק בסרט של טרנטינו בעודה רק בת 15.

אפשר לחתוך את המתח בסכין, נשימותיי נהיות כבדות, הפלאפון על מצב 'שקט', אבל בו בזמן במצב 'מצלמה', כדי להיות מוכנה לתעד את הצלחתי, בתקווה ש… בראשי רצות מחשבות ותמונות מלילותינו המשותפים טרוטי השינה, הפליטות על סדין הפלנל, גילגולי העיניים, מספר ארוחות בהן נרדם באמצע ההנקה ופעמים ספורות בהן עשה מצווה ומשך כמה שעות שינה ודחה את סעודתו. עכשיו יש סיכוי שאלו יהיו טיפות החלב שתכרענה את הכל.

אני נושמת עמוקות, מביטה במבט חודרני אל המשקל ומוודאת שהוא מאופס, שלא חלילה מרמים פה והמשחק מכור. הרגע מגיע והספרות מתחילות לזוז כמו במכונת מזל בקזינו נידח בנבדה. הנה, זה תיכף נגמר. תיכף אדע אם הצלחתי במשימה, אם עוללי שיתף פעולה ואכן הטיטולים הספוגים, והקקי שלעיתים ניתז על בגדיי, באמת הביאו אותי למקום המיוחל, לפרס "פטמת הזהב".

בן רגע הספרות קופאות. 3.555 ק"ג. האחות מביטה על הצג ואז אומרת כמכריזה על הזוכה: "הוא עלה… 400 גרם". ואני, שפניי קיבלו כרגע במתנה את צבע הגוף המקורי שלהן, מחייכת חיוך של ניצחון השמור לגדולי הגנרלים עטורי הדרגות. זה לא משנה אם את אקדמאית עם תואר שני בפסיכולוגיה או פליטת תיכון מקיף ד' ביישוב שכוח אל, כל נשות העולם המניקות מתאחדות לרגע משנה חיים בטיפת חלב.

 

לקריאת פוסטים נוספים על הנקה
ל
יצירת קשר, כתיבת תכנים והצטרפות לרשימת תפוצה

לקביעת פגישה אישית עם לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לקראת לידת בית: הרגע מתקרב

מאת : שירה דרוקר

17 באפריל 20114 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני מרגישה את התנועות שלה בבטן, הן הופכות להיות תנועות של אי נוחות, כאילו היא אומרת: "אוףףף… תנו קצת לשחרר את הרגליים… צפוף כאן!!!", היא דוחפת עם הרגליים והגב שלה נלחץ לעומת הבטן שלי, טוסיק קטן בולט החוצה מהצד… ואני מבינה שזאת תינוקת בגודל אמיתי, אחד לאחד, שנמצאת כרגע בפנים, אבל יכולה באותה מידה לחיות גם בחוץ, וזה מדהים אותי.

אולי כדאי לי להיות בדיכאון אחרי לידה ?

מאת : אוסי הורביץ

5 בפברואר 20128 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

בשונה מהלידה הראשונה, אז פחדתי לבקש עזרה בהתחלה, שמא זה יפחית מיכולת האמהות שלי, הפעם בהחלט אמרתי שקשה לי ואשמח לעזרה (יש לזכור שאני אם יחידנית עם פעוטה היום בת שנתיים ושמונה חודשים ותינוקת בת חודשיים), אך הפלא ופלא – נשארתי לבד. איני מבקשת שמישהו יקח אחריות על בנותיי ויחיה את חיי במקומי. עם זאת, מעט עזרה?

נקודת הזינוק- לטפס מתחתית הבור של הדיכאון אחרי הלידה

מאת : תמר קלר

29 בנובמבר 2010תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כשאשה חווה דיכאון אחרי לידה …מייג'ור (עמוק), הטיפול לדעתי ,אינו אחד ויחיד, ישנם שלבים שונים בחווית הדיכאון ולכן גם נדרשים טיפולים שונים בכל שלב. בשלב הראשון הכי חשוב להגיע ל"נקודת הזינוק" ובמצבים שהדיכאון קשה טיפול תרופתי יכול להיות הדבר הכי נכון. לכן, אל תשללו, אל תפחדו תנו לעצמכן להיות פתוחות לרעיון- זה זמני וכשתרגישו את האיזון תוכלו וכדאי להמשיך בדרך אחרת .